"היא" של פול ורהובן: דרך אגב, נאנסתי
משחק של חתול ועכבר בין אישה בורגנית והאנס שלה עומד במרכז סרטו המטריד של במאי "אינסטינקט בסיסי". האם מישל היא קרבן או מפלצת ערמומית לא פחות מהאנס שתקף אותה? // ביקורת קולנוע
''היא'', במאי: פול ורהובן
התנשפויות חזקות, מאומצות, ספק כואבות, ספק נהנות, מציפות את הרקע בעוד המצלמה לוקחת את הזמן, לא ממהרת אל מקום האירוע, מתקדמת אליו באיטיות, חוששת ממה שהיא עומדת לחשוף, מעדיפה לגרות אותנו, מעודדת אותנו לדמיין את שמתרחש, מעלה את השאלה אם מה שאוטוטו נראה הוא אקט של הנאה או של אלימות לשמה או שמא כל התשובות נכונות...?
עוד כותרות:
• הפנים האמיתיות של ליידי גאגא
• גל גדות: "ישראל היא הבית שלנו"
• למען קלינטון: ההצעה המגונה של מדונה
• מהטוב לגרוע ביותר: כל הסרטים של טום הנקס
המצלמה נעצרת על רצפת הסלון בבית הפרטי המרשים. גבר מסתורי לבוש שחורים וחבוש במסכה קם, רוכס את מכנסיו ובורח משם, מותיר את קרבנו, מישל (איזבל הופר) חבולה על הרצפה, שטופה באור השמש החודר מדלת הסלון הפרוצה. במהרה מישל מתעשתת, נרגעת וחוזרת לעיסוקיה. בקרירות היא מטאטאת שברי חפצים שנהרסו, מתאפרת, מטשטשת כל זכר לאונס שחוותה. העדות היחידה שנותרה היא זאת החקוקה במוחה ושאותה היא משחזרת עבורה וגם עבורנו במהרה ומההתחלה.
סקס ואלימות תמיד גדשו את סרטיו של פול ורהובן, הבמאי הפרובוקטיבי שאחראי ליצירות כמו "אינסטינקט בסיסי", "נערות שעשועים", "רומן הדמים", "האיש הרביעי" ועוד. כעת, עשר שנים מאז צאת סרטו האחרון, "הספר השחור", ובעשור השמיני לחייו, חוזר ורהובן לכס הבימוי ויוצר את סרטו הפרובוקטיבי ביותר עד כה.
למרות שהוא חתום על כמה להיטי מד"ב הוליוודיים כמו "זיכרון גורלי", "רובוקופ" המקורי ו"גברים בחלל", סרטו המפורסם, המשפיע והשערורייתי ביותר היה ונותר "אינסטינקט בסיסי" – אותו מותחן שובר קופות על משחק חתול ועכבר ארוטי המתפתח בין בלש קשוח וסופרת מניפולטיבית הנחשדת כרוצחת קרת רוח. בטוח אתם זוכרים את את חיכה הערמומי של שרון סטון היושבת מול חבורה של גברים חרמנים, מסכלת רגליים לא לפני שהיא חושפת לרגע קט את מה שביניהן. בדומה לכך, "היא", אשר דובר צרפתית, מחזיר את ורהובן ההולנדי אל המתירנות והמרדנות האירופאית אשר אפיינה את תחילת הקריירה שלו ומשלב אותה עם האלגנטיות של עשייתו ההוליוודית. יותר מזאת, "היא" מחזיר את ורהובן אל האלמנטים הבסיסיים של סרטיו המעניינים ביותר – החיבור שבין סקס, אלימות ונשים חזקות, נשים אשר קוראות תיגר על הכוח הגברי ולא מוכנות להיתפס כקרבנות.
עוד ביקורות קולנוע:
• השכנים של ג'ונס: גל גדות שולטת!!!
• התופת: חלופה קולנועית לגבינה שוויצרית
• הבחורה על הרכבת: קולנוע עם אמירה
• מאסטר מיינדס: מבוסס על זימבור אמיתי
גיבורת הסרט "היא" היא מישל, מנכ"לית של חברה שמפתחת משחקי מחשב המשלבים פנטזיה ואלימות. עובדים תחתיה גברים אשר חלקם בזים לה, אך היא לא מאפשרת להם לערער את ביטחונה ומפקדת עליהם כמלכה. בחייה הפרטיים היא גרושה המשמרת יחסים תקינים עם האקס שלה, מנהלת בסתר רומן עם הבעל של חברתה הטובה ביותר, שומרת על אמה המבוגרת והסוררת, מנסה לגונן על בנה התמים ובעיקר מתכוננת ליום שבו אביה, רוצח ילדים סדרתי מפלצתי מפורסם, עתיד להשתחרר מהכלא. בארוחה עם חבריה הקרובים, היא מספרת בדרך אגב על האונס שחוותה. זוהי סצנת מפתח שמאגדת בתוכה את רעיון וסגנון הסרט ואת העתיד לקרות בו. היא מתנהלת במסעדה אלגנטית ומבוימת באופן משעשע מצד אחד, כאילו מדובר היה בקומדיה צרפתית טיפוסית, ומצד שני מאתגר, שכן הנושא קשה וכבד.
"היא" הוא סרט לא פשוט לצפייה וגם לא פשוט להגדרה. עלילתו המרכזית, העוסקת באישה בורגנית אמידה המנהלת משחק של חתול ועכבר ארוטי עם האנס שלה, מתנהלת, בדומה ל"אינסטינקט בסיסי", כמותחן מרתק למדי. עם זאת, הסרט מעמיד שורה של עלילות משנה המפתחות את דמותה של מישל ומנסות להעניק לה עומק, לחשוף סתירות וקונפליקטים באישיותה, והן מסופרות כדרמה קיומית על אישה במשבר בחיפוש אחר עצמה. מצד אחד זה מרגיש לא פעם כשני סרטים שונים הנאלצים לחבור יחדיו בכוח. מצד שני עלילות המשנה המרובות אשר לא פעם מאטות את קצב הסרט ומסיחות את דעתו מן העיקר, תורמות למורכבות דמותה של גיבורת הסיפור ומנסות לענות על השאלה המטרידה אותנו עוד מהפתיחה – האם מישל היא קורבן וכך יש לראות אותה, או שמא היא בעצמה מפלצת ערמומית ומניפולטיבית לא פחות מאותו אנס שתקף אותה? האם זהו דמו המתועב של אביה, הרוצח הסדרתי, שזורם בעורקיה? או אולי ייתכן שהיא שילוב של השניים?
איזבל הופר, המככבת בתפקיד הראשי, יוצרת דמות אניגמטית ומסקרנת אשר מזכירה לא מעט את זו אשר שיחקה ב"המורה לפסנתר" המטריד והבלתי נשכח של מיכאל הנקה. ברגעיו הטובים ביותר "היא" הופך למותחן פסיכולוגי, כזה החודר לתודעתה של גיבורת הסרט, בעוד היא משחזרת את שקרה לה ולעיתים משתעשעת בפנטזיות נקמה המשנות את מהלך האירוע המקורי. מהלך האירועים המרכזי עוסק בנקמה, אך בשונה מסרטי נקמה סטנדרטיים, "היא", בצעד מקורי למדי, חושף את זהותו של האנס מוקדם מהצפוי ובהחלט משאיר אותנו לתהות לאן מתקדמת העלילה.
לטוב ולרע זהו סרט פרובוקטיבי, חצוף, מוזר, הזוי וחסר הגיון, אבל זהו גם סוד קסמו המעוות והסיבה העיקרית לצפות בו. בהתאמה, מכלול סרטיו של ורהובן זכו בתוויות שכאלה ועדיין הסבו הנאה והניבו יצירות קולנועיות ראויות ומורכבות. בשונה מ"אינסטינקט בסיסי" שסרט זה מתקשר עמו כבר מהפתיחה במידה כזאת ואחרת, "היא" לא מנסה להתחנף לקהל, לא מנסה לזרוק לו סוכריות לשיפור הטעם והעיכול ובהחלט לא מנסה להפוך את עצמו לקומוניקטיבי או מסחרי. ההיפך הוא הנכון כאן. זהו סרט מאתגר, מורכב בהרבה, איטי, מהורהר, לא פשוט לצפייה וגם לא כזה המותיר בסופו את צופיו שבעים, מרוצים ובעלי תובנה ברורה. מה שבטוח, חזרתו לעשייה של ורהובן המסקרן והלא שגרתי, עם יצר את אחד הסרטים המטרידים בקריירה שלו, מבורכת בהחלט.
אקו"ם