ראשי » תרבות » קולנוע

רמה בורשטיין: ה' הציל אותי מהשטיחים האדומים

ארבע שנים בדיוק אחרי שסרטה הקודם כבש את הצופים ואת פסטיבל ונציה, רמה בורשטין שבה עם "לעבור את הקיר". בריאיון מספרת היוצרת שחזרה בתשובה על משבר הסרט השני, על הנס שהתרחש בצילומים באומן, ומדוע הדברים הטובים באמת מתחילים בגיל 40

 
תחילת העבודה על סרטה החדש, "לעבור את הקיר", מצאה את עצמה במאית הקולנוע רמה בורשטין לכודה בין ההצלחה המסחררת של סרטה הקודם לבין הרצון לעבור הלאה, אל היצירה הבאה. "לא סתם מדברים על קללת האלבום, הספר או הסרט השני", היא אומרת. "אם עשית משהו טוב בפעם הראשונה, יש חשש שהפרויקט הבא יהיה בצלו. כשעשיתי את 'למלא את החלל', לא ידעתי בכלל על פסטיבל ונציה. עכשיו זה כבר בעורקים שלי".

איך אפשר ליצור בצל המחשבה על פסטיבל הקולנוע הנחשב בעולם?

"במשך כל העבודה על הסרט החדש לא אמרתי שאני רוצה לחזור לנקודה שבה אין ונציה בראש, כי מה לעשות, ונציה כבר עמוק בראש שלי: יש לימוזינות, יש כבוד, יש שטיחים אדומים. צריך לא לנסות להניח את זה בצד, אלא פשוט לעבוד עם זה".

עוד כותרות:
• הפנים האמיתיות של ליידי גאגא
• גל גדות: "ישראל היא הבית שלנו"
• הסלבס שלא הצליחו להתחמק ממאסר
בשלב מסוים, כשהבינה שבאיזשהו מקום היא פועלת רק כדי לצעוד שוב על השטיח בוונציה על כל המשתמע מכך, פנתה בורשטין לנתיב שהיא מכירה היטב - לבקש עצה מאביה שבשמיים. "באיזשהו מקום המחשבה על השטיח האדום ממכרת. מצאתי את עצמי מתפללת, 'אבא, תרחם ותציל. אני יכולה להיות חלילה במחשבה שאני החשובה, ואני זאת שעושה, ואני המצליחה. תרחם עליי, זה לא אמיתי, אתה יודע שאני רוצה רק את האמת'. פתאום הבנתי שאם אני צריכה לבחור בין כל השטיחים האדומים ופסלון אוסקר ולימוזינות וכל האנשים שאומרים לי שאני גאון, לבין ים של אנשים שילכו לראות את הסרט, אז אני בוחרת בים של אנשים שילכו לראות את הסרט. והוא הלך איתי".

אפשר גם וגם.

"נכון, אבל ידעתי שברגע שאגדיר את הסרט כקומדיה רומנטית הוא לא יהיה עשוי מהחומר הקלאסי של הפסטיבלים, ולכן ההצלחה לא מובנת מאליה. אבל ברוך השם התגובות נהדרות, הסרט זוכה למחמאות וכבר נמכר להמון מדינות".

אפשר להבין את האתגר שבורשטין ניצבה בפניו כשניגשה לביים את סרטה העלילתי השני. סרט הביכורים שלה, "למלא את החלל", היה לסרט הישראלי הנצפה ביותר בשנת 2013 עם למעלה מ־350 אלף צופים. הדס ירון, כוכבת הסרט, זכתה בפרס היוקרתי לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה, ובנוסף זכה הסרט בשבעה פרסי אופיר וביניהם פרס הסרט הטוב ביותר. הוא הופץ בכשלושים מדינות ברחבי העולם.

גם "לעבור את הקיר" לא שקט על שמריו בזמן הקצר שחלף מאז שיצא לאקרנים. למרות הנכונות של בורשטין להשתחרר מהשטיחים האדומים ומאורות הפסטיבלים, גם הסרט החדש הוקרן בפסטיבל ונציה האחרון, אם כי לא במסגרת התחרותית, וכן בפסטיבל טלורייד היוקרתי. כאן בארץ זכה בשלושה פרסי אופיר, כולל התסריט הטוב ביותר, פרי עטה של בורשטין.

קשה שלא להשוות בין ההצלחה המסחררת של "למלא את החלל" לבין ההצלחה היפה, אבל המרשימה פחות, של "לעבור את הקיר".

"נכון, אי אפשר שלא לעשות את ההשוואה. אני לא מאמינה לאנשים שאומרים שזה לא משנה להם. אחרי שזכית פעם אחת, אתה רוצה שיכריזו עלייך פעם שנייה. זה ממכר. הפעם בוונציה הרגשתי שהכבוד פחות נוכח מאשר ב'למלא את החלל' אז זאת הייתה הפעם הראשונה שאישה חרדית, עם הלוק שלי, עושה סרט לציבור החילוני. ברור שהיה לזה אפקט מאוד חזק, ומצד שני גם התגובות שאני מקבלת עכשיו מאוד חזקות ומחזקות. אנשים יוצאים ואומרים לי: 'אני לא מסתכל על העולם החרדי מנקודת מבט חדשה, אלא מסתכל על עצמי מנקודה חדשה'. עשיתי את שלי בענק".

בורשטין, שחגגה השנה יום הולדת חמישים, נולדה בניו־יורק לאם אמריקנית ולאב ישראלי. כשהייתה בת שנה עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בכפר־סבא, עם גיחות מסביב לעולם לרגל עבודתו של האב. מהצבא שוחררה מטעמי עודף בנות, ובמקום הגיוס נסעה לניו־יורק לשלוש שנים של עבודות מזדמנות. התחנה הבאה שלה הייתה בית הספר לקולנוע סם שפיגל, לשם הגיעה לגמרי בטעות: חברה ביקשה ממנה להתלוות אליה לבחינות בבית הספר לתיאטרון חזותי באזור התעשייה תלפיות בירושלים, בורשטין הגיעה והמתינה בחוץ. כשהחלה להשתעמם טיפסה לקומה מעל, ומצאה את עצמה בכניסה לבית הספר לקולנוע ששכן באותו המבנה. הפקידה במקום שאלה אותה אם היא רוצה טופסי הרשמה לפני הבחינה, ובורשטין השיבה בחיוב ועד מהרה הפכה לתלמידה מן המניין. "לא ידעתי בכלל שאני רוצה ללמוד קולנוע", היא נזכרת. "לא פעם היו לי מחשבות שאולי אני כישלון, ועדיף לי לנסות להתפרנס מלנקות בתים. בסופו של דבר כל מה שאני יודעת על קולנוע למדתי שם".

אל החזרה בתשובה הגיעה חודשים אחדים לאחר סיום הלימודים. במשך כל חייה הבוגרים, היא מספרת, הייתה בחיפוש תמידי אחרי "דברים שלא הסתדרו לי". היא חיפשה תשובות בבודהיזם ובזן, והיהדות, עבור מי שגדלה בבית חילוני לגמרי, "לא הייתה אופציה". ואז הגיעה גרמניה, לשם נסעה עם סיום הלימודים כדי להשתתף בפסטיבל סרטי סטודנטים. כבר בשדה התעופה, היא מספרת, נכנסה ל"סיוט יהודי": "כל אדם מעל גיל ארבעים נראה לי שותף לרצח", היא נזכרת. השיא היה כשבחור גלוח ראש בפאב הזמין לה בירה, והיא הזדעזעה מהמחווה. אז, היא אומרת, גילתה את הנקודה היהודית שבה. "בגיל 26 עשיתי עם עצמי היכרות מחודשת. אמרתי לעצמי: את לא אזרחית העולם הגדול. את יהודייה. ואם היית נולדת בזמן אחר, כנראה היו הורגים אותך".

חברה שהייתה בתחילת הדרך לחזרה בתשובה הזמינה את בורשטין להצטרף לסעודת שבת. בשבוע לאחר מכן כבר הייתה דתייה. "הרגשתי מאוהבת ביהדות אז עשיתי את זה מאוד קיצוני. בלי התחבטויות, בלי ספקות", היא נזכרת.

את בעלה ירון, חוזר בתשובה אף הוא, פגשה כעבור חצי שנה בארוחת שבת משותפת. כיום בורשטין, בעלה וארבעת ילדיהם הם חלק מקהילת "אביר יעקב" בהנהגתו של הרב מרדכי אוירבך, מאה וקצת משפחות של בעלי תשובה וחרדים מבית שהתיישבו ברחוב שינקין התל־אביבי וסביבותיו. שני ילדיה הצעירים ראו את סרטיה, והקטנה אפילו חולמת להיות עורכת כשתהיה גדולה, ואילו שני הגדולים "לא ראו ולא יראו ולא יעברו ליד טלפון חכם, שלא לדבר על קולנוע", היא אומרת בנחרצות.

אנחנו נפגשות בין כסה לעשור. בראש השנה בילה ירון בעלה באומן, ובורשטין נותרה עם חברותיה בבית. אני משתפת אותה שברדיו, בדרך לריאיון, סיפר הקריין בחדשות על התפרעויות בשדה התעופה באומן. בכלל, אני תוהה, איך זה להשתייך לחסידות שמושכת אליה את כל הנדכאים. "אנשים לא מבינים מה זה רבי נחמן. רבי נחמן זה כולם. אם עכשיו היו מציעים לי חברות במועדון אקסקלוסיבי, לא הייתי רוצה. טוב לי בברסלב עם כולם. ברסלב היא בית חולים וכולנו פצועים, כולנו יודעים שאנחנו פצועים. כי אם אתה מרגיש מצליחן ועל הסוס, אתה לא מרגיש שייך לשם. תחת הגג של רבי נחמן והמטרייה שלו הכול מתאסף - החוטאים והפושעים והמבולבלים והפצועים. זה לא היה מעניין אותי אם זה היה מועדון יוקרתי של אנשים מקסימים. יש מאות סיפורים על אנשים שבאו לאומן בראש השנה מהסיבות הלא נכונות, והם העבירו את כל זמנם שם בקייב בדברים שהם לא בדיוק תפילה. כשהם הגיעו בסוף לאומן ברגע האחרון, הם התקרבו לגמרי ליהדות. רבי נחמן הוא השער הכי רחב ביהדות היום. אלו שקופצים על מכוניות לא היו מתקרבים ליהדות בלי לקפוץ על מכוניות. אנחנו לא אליטה סגורה, ולכן אני מסתכלת על כל מה שתיארת באהבה רבה מאוד".

"לעבור את הקיר", כאמור, היא דרמה רומנטית־קומית המגוללת את סיפורה של מיכל (נועה קולר הנהדרת, שזכתה על תפקידה בפרס אופיר), אישה בת 32 שחזרה בתשובה לפני 12 שנים ועדיין לא נישאה. לאחר שהיא סוף־ סוף מוצאת חתן, בעל תשובה נאה, הוא מבטל את החתונה כחודש לפני המועד המיוחל. מיכל מסרבת להתמסר לייאוש ולאכזבה, ומחליטה להמשיך בהכנות ולדבוק בתוכניתה המקורית. "יש לי אולם, יש לי שמלה, קטן על אלוקים להמציא לי חתן", היא אומרת. אם בסרטה הקודם סיפקה בורשטין הצצה לתוככי העולם החרדי, הפעם היא צוללת אל תוך עולם שהיא מכירה טוב עוד יותר - עולמם של בעלי התשובה וחסידות ברסלב. בורשטין חושפת את הצופים למנטרות "אין ייאוש בעולם כלל" ו"בשבילי נברא העולם", מטיילת איתם באומן, מדלגת בין דייט מייאש אחד למשנהו, מוליכה אותם בנבכי הלב הכואב של מיכל, ומוציאה אותם למסע בעקבות הקיר שהיא צריכה לעבור.

משובר קופות אחד עברת למה שמסתמן כשובר קופות חדש. איך את עושה את זה?

"זה הולך להישמע דבילי דה לוקס", היא עונה בכנות והומור אופייניים, "אבל פעם דיוויד לינץ', במאי הקולנוע האגדי, ביקר בארץ והלכתי לשמוע אותו. הוא אמר שהוא כמו דייג בסירה, הוא זורק את החכה למים. ההבדל בינו לבין הדייגים האחרים הוא שהוא גם מרים את הדג. הרעיונות יורדים כל הזמן, אני לא ממציאה אותם. אני לא כזו חכמה, אבל אני כן מרימה אותם בזמן. אני ההוכחה הניצחת שיש השם".

זוגיות מעסיקה את בורשטין מאז "ליל כלולות", סרט הגמר שלה ב"סם שפיגל". "למלא את החלל" עסק בזוגיות של שירה, בחורה בתקופת השידוכים שעולמה מתערער כשאחותה הגדולה מתה במפתיע ומותירה אחריה אלמן צעיר ותינוק בן יומו. ב"לעבור את הקיר" מיכל עוברת מסע עצוב־מצחיק כדי לנסות להגיע לחופה - מטקס הסרת עין הרע ועד לדייט עם חירש. "התורה מספרת שזוגיות היא הסוד של העולם", אומרת בורשטין. "כל המנגנון הזה שהקב"ה ברא את שני היצורים הלא מתחברים האלה, ולמרות הכול הם חיים ביחד, זה באמת נס, ולא סתם נאמר שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. זיווג של אדם זה הדבר שהכי מרתק אותי".

את דמותה של מיכל, הרווקה, שאבה בורשטין מהרווקות המקיפות אותה. "זה מתחיל באחותי האהובה, המיוחדת, המדהימה והלא נשואה הדר דרימר, וכלה במלהקת של הסרט, מיכל קורן, שגם היא עוד לא מצאה את האהבה שלה. באמצע יש עוד הרבה אנשים שכל אחד מהם מחפש לעבור את הקיר שלו בכל מיני דברים בחיים, אבל בחרתי בזוגיות כי הרצון לאהבה נראה לי כמו המוטיבציה הכי חזקה לשבור את כל הגבולות".

במהלך חיפושיה אחרי חתן מרחיקה מיכל עד לאומן כדי להתפלל על קברו של רבי נחמן, ובורשטין חשבה שיהיה נחמד לפתוח את הצילומים דווקא שם. הצוות נסע, וכבר אחרי השוט הראשון המצלמה "החדשה מהניילונים" שבקה חיים. הדרך היחידה לתקן אותה הייתה בתמיכה טכנית עם גרמניה דרך האינטרנט, אבל אז גם החשמל נפל. בין אנשי הצוות התלהט דיון איך קורה כזה דבר דווקא שם, ומה צריך לעשות עכשיו. "פרשתי לצד ואמרתי לעצמי - רמה, תעשי לעצמך טובה ואל תיכנסי לדיון הזה", משחזרת בורשטין. "באוויר רצו משפטים כמו: 'את רוצה להגיד שכמה עצמות מתחת לאיזו אבן יש להן השפעה?', ו'את חושבת שזה שנפל החשמל זה חלק מנוכחות מיסטית ואלוהית?' אני פשוט שתקתי", אומרת בורשטין.

כשבכל זאת נדרשה להחליט מה לעשות עם הצילומים, הציעה שיחליפו אותם בצילומים בארץ, בקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון. דווקא אסף אמיר, המפיק נטול הכיפה, התעקש שיחזרו שוב לאומן בפעם אחרת. "תביני שמבחינת ההפקה זה סיפור מאוד יקר, היינו בערך 14 איש". החבורה נסעה לשדה התעופה בדרכה לארץ, "ואז אסף מקבל טלפון מ'יס' שהם החליטו להוסיף לנו עוד תמיכה לסרט", היא נזכרת. הסכום, ממש כמו במעשייה ברסלבית, הספיק בדיוק לכיסוי הוצאות נסיעה נוספת. "יצא שהתחלנו את הסרט באומן וחזרנו לאומן. זה היה הגיבוש הכי גדול. כולם הבינו שאין שם כלום וכולם רוצים להיות שם. רבי נחמן רצה שכל אחד מהאנשים האלו יבוא אליו פעמיים".

את חוזרת בתשובה, שני הסרטים שלך עוסקים בעולם החרדי והדתי, ובכל זאת לא יצא לך שם של מחזירה בתשובה.

"זה בגלל שאני באמת לא מנסה להחזיר בתשובה. האג'נדה שלי היא להגיד שיש בורא לעולם. אני פשוט מדברת מהלב, מה שמנחה אותי הוא הידיעה שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אליו. אני מדברת מלבי, מלב חברותיי הרווקות, מלב כל מי שמחפש אהבה ולא מאמין שזה אפשרי. המטרה שלי היא מטרה של נתינה. יש קולנוע שאתה צופה בו והוא נותן לך, ויש קולנוע שצופים בו והוא לוקח ממך. המטרה שלי היא קולנוע של נתינה. בסרט אני מנסה לתת תקווה. אנשים יוצאים מהסרט עם דרייב לעשות משהו חדש, אני לא יכולה להסביר לך מה זה עבורי".

כמו בורשטין, גם גיבורת הסרט מיכל לוקחת את המקצוע שלה, בעלת פינת חי נודדת, לעולם החרדי. "חלקנו באנו לעולם החרדי עם מקצועות שלא בדיוק משתלבים בו", היא אומרת. "מיכל נראית כמו בעלת תשובה, יש לה חיות ואפילו נחש, ומשלמים לה לא כדי ללטף אותן אלא כדי לפחד מהן. זו הפרנסה שלה, ולמרות הדיסוננס עם העולם החרדי, היא לא מרפה מהמקצוע הזה".

קצת כמוך.

"נכון. בחרתי להיות חרדית, אני מעריצה את העולם החרדי, ומצד שני אני בעלת תשובה ויש לי עולם ותפקיד שהוא לאו דווקא של מישהו חרדי. אבל מתברר שאתה יכול להיות חרדי ולהמשיך לעשות מה שאתה עושה, במיוחד אם אתה גר כמוני בתל־אביב וקשור עם הרבנים שאני קשורה איתם. בסופו של דבר, הקב"ה לא ישפוט אותי על זה שלא הייתי משה רבנו, אלא ישפוט אותי על זה שלא הייתי רמה. הוא נתן לי מתנות מטורפות, ואם אגיד 'זה לא כשר' ו'זה לא כשר', היו תובעים אותי על זה. לא להשתמש במתנות שיש לי - זה נראה לי שחצני".

את השיחה קוטעת דפיקה על דלת משרדה של בורשטין, ואל החדר נכנסת השחקנית הראשית, נועה קולר. אחרי ששמה את בנה בגן הילדים ("אחת האמהות שאלה אותי: זאת לא את, מפרס אופיר?", היא אומרת), היא קפצה להגיד שלום. בורשטין מקבלת אותה בחיבוקים ונשיקות, ולאחר שקולר יוצאת מהחדר היא מתפנה להגיד את שבחה.

"נועה היא אחד הנסים של הסרט הזה", היא אומרת. "כשהיא נכנסה לאודישן היה ברור שזאת היא. היא שיחקה עד עכשיו בתפקידים משניים, כך שהיא לא מקובעת אצל הצופים כאיזו דמות, והיא מוכשרת, גאון ומשחקת באופן פנומנלי. אין לי מושג איך זה לא קרה לה עד עכשיו, תפקיד ראשי כזה", היא אומרת. במסגרת ההכנות לסרט בילו השתיים במדרשת נתיב בינה בירושלים, המדרשה שבה בורשטין עצמה החלה את תהליך התשובה שלה. במהלך הביקור נקלעו השתיים ל"שבת כלה" עם אחת התלמידות, ופגשו "ערימה של שישים בנות מדהימות" ששיתפו אותן בקושי למצוא שידוך. קולר אף בילתה שבתות וחגים אצל משפחת בורשטין, ובמסגרת הקשר שנוצר, בעלה של רמה מל את בנה השני של קולר שנולד באותה התקופה.

את תפקיד כוכב הרוק השובה את לבה של מיכל מגלם עוז זהבי, שלדברי בורשטין סומן על ידה מההתחלה לתפקיד זה. "לעוז יש סטאר קוואליטי ברמה הוליוודית. היה לי לעונג לעבוד איתו, כי הוא מאוד אינטליגנטי והשיחות איתו עמוקות ומרגשות". הקאסט המשובח של הסרט כולל בין היתר את עמוס תמם וגם את השחקנית עירית שלג, ששיחקה בסרטה הקודם של בורשטין. "נפשי קשורה בנפשה, והיה לי ברור שהיא חייבת להיות בסרט. יש בינינו קשרים שהם לא קשרים שאפשר להסביר אותם. אני אוהבת אותה אהבת נפש וצריכה אותה לידי", היא אומרת.

בטקס פרסי אופיר האחרון, בין נאומה מעורר הסנסציות של מירי רגב לבין שלל הפרובוקציות, זכה כאמור הסרט בשלושה פרסים. בורשטין ישבה בסרט לצד בעלה ("הצדיק שיחיה, הוא ממש הכרחי לי באירועים האלו"), וחשה בעיקר עצב גדול. "לא שמעתי שם שום צליל ושום קול שאומר שלום. רמת הלוחמנות שהייתה שם ציערה אותי מאוד, בלי קשר לדעות הפוליטיות שלי. כל אחד מהאנשים שם יכול היה לצאת כוכב, אם הוא היה שולף דגל של שלום. אף אחד לא עשה את זה. לא הפוליטיקאים ולא השחקנים היהודים, ולא הפלסטינים, ולא האמנים ולא המפיקים. כולם היו אנטי. לא היה שם אהרן הכהן אחד שיקריב את עצמו למען השלום. זה החזיק אותי ערה כל הלילה, כי ללא שום עניין פוליטי אני מאוד בעד שלום, לא סתם אנחנו אומרים כל יום בתפילה 'עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו'. זה הקול שאני מצפה לשמוע ולא שומעת".

מה חשבת על הנאום של מירי רגב?

"נאום מאוד עסוק בעצמו ולא ממש קשוב לאחר. לוחמני".

הפרס השלישי בטקס אופיר הוענק לסרט על עיצוב התלבושות. "השילובים והצבעים הכי מדהימים, אבל הכי צנוע", היא אומרת על המלתחה של הדמויות בסרט. בורשטין עצמה כבר הפכה לאייקון אופנה בעקבות השמלות המיוחדות שהיא תופרת לעצמה, ואחרי ההופעה הקודמת בפסטיבל ונציה היא ידעה שגם בסיבוב הנוכחי היא חייבת שמלה מרשימה. "התחלתי לחפש את הנקודה החדשה שלי. אני אישה שמנה, אני לא מחפשת בגד צמוד שיחמיא, אלא סוג של אנרגיה, צבע בתנועה. אני מסתירה הכול, אבל יהיה לך כיף להסתכל על זה. הלכתי על משהו שהוא שילוב בין אפריקני לערבי ליפני, גלביות עם שובל מאוד צנוע", היא אומרת. לשמלה ציוותה כמובן גם כיסוי ראש בולט ואופנתי, "זה לוק כזה שאנשים מתלהבים ממנו ומבקשים ממני כל הזמן שאתפור להם גם". 
על סף העשור השישי בחייה, בורשטין משוכנעת שהעשור האחרון היה הטוב בחייה עד כה. "כשנהיים בני ארבעים מגיעים לשלב הבינה, ובאמת הרגשתי שאני מתחילה להיות קצת יותר חכמה ועשיתי את שני הסרטים האלו. עכשיו אני מתחילה עשור חדש, ואני בציפייה גדולה לקראתו", היא אומרת.

מה הפרויקט הבא שלך?

"יש לי כמה רעיונות שאני עוד בוחנת. אני יכולה רק לומר שזה יהיה שוב על זוגיות, אלא אם משמיים יחליטו אחרת". 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg