ראשי » תרבות » קולנוע

המסע המופלא: 'אמריקן האני' ראוי לכל המחמאות

סרטה הרביעי של אנדראה ארנולד מביא את זווית ראייתה המיוחדת של הבמאית הבריטית לארה"ב המסתתרת בין ניו יורק לקליפורניה. התוצאה ארוכה, חכמה ומעוררת מחשבה // ביקורת קולנוע

 
סטאר (סשה ליין), צעירה מטקסס שחיה בבית מהגיהנום, נתקלת במקרה בג'ייק (שיה לה-באף) וחבורה של צעירים חופשיים ומלאי שמחת חיים. מוקסמת מג'ייק היא מחליטה להצטרף אליהם. השבט החדש שלה, הנודד במיני-ואן בין עיירות אמריקאיות, מתפרנס ממכירה של מנויים למגזינים. אבל מה שנראה כמו רוח נעורים חסרת מעצורים מתודלק למעשה בעזרת הרבה מאד אלכוהול וחומרים כימיים ואורגניים כאלה ואחרים. היא מתוודעת למנהיגת החבורה, קריסטל (ריילי קיאו), שמציגה לה גישה עניינית ותאגידית יותר מאשר רוח היפית של שחרור. העסקה פשוטה - קריסטל מספקת להם תחבורה, אוכל וחדרים במוטלים לישון בהם, הצעירים צריכים להרוויח כסף בשבילה, וכל אמצעי מקדש את המטרה הזו.

עוד כותרות:
• אורטל בן דיין: "בר רפאלי דוחה"
• גל גדות: "ישראל היא הבית שלנו"
• בן 13: "גוף מושלם, רוצה אותך לכבוש"
• טילטיל וטהוניה משיקים ריאליטי חדש
זהו סרטה הרביעי של אנדראה ארנולד, וכמו קודמיו גם הוא זכה להצלחה ביקורתית רבה, בין היתר גם בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן האחרון. ארנולד הבריטית, שסרטיה הקודמים מתרחשים כולם בממלכה המאוחדת, מביאה עמה את ראייתה הקולנוענית המיוחדת אל לב ארצות הברית, זו שבין ניו יורק לקליפורניה, שנוכחת פחות במוצרים הקולנועיים והטלוויזיוניים שאנחנו רגילים לראות ויותר בדיווחים על עצרות הבחירות של המועמד לנשיאות דונלד טראמפ. "אמריקן האני" מזכיר את סרטה השני של ארנולד, "מחוץ למים", שעקב גם הוא אחרי צעירה שמגיעה מהצד הלא נכון של הפסים, כמו ארנולד עצמה, למעשה. בהרפתקה האמריקאית שלה היא מביאה את הנושא החוזר בסרטיה, עוני והבדלים מעמדיים, למקום שבו הנושא הזה הוא כמעט טאבו, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ומחליפה את נוף השיכונים הפרבריים של אנגליה במרחבים הלא-נגמרים של הבתים צמודי הקרקע בארה"ב.

חבורת הצעירים מגולמת בחלקה על ידי שחקנים ותיקים כמו לה-באף וריילי קיאו (נכדתו של אלביס פרסלי) ועל ידי שחקנים חובבים שזהו הנסיון הראשון שלהם על המסך, כמו ליין בתפקיד גיבורת הסרט, אותה גילתה הבמאית בזמן שהשתזפה על חוף הים.
לצד סצנות שנראות כאילו נלקחו מתוכניות ראליטי - כשחבורת הצעירים המגוונת מצטופפת ברכב בדרך ממקום למקום, ומעבירה את הזמן  בעזרת שירי ראפ על כסף והצלחה -  משלבת ארנולד צילומי טבע ארוכים. מדבורה ועד דב, וצילומים המשתהים על הנוף שעוברים הצעירים בדרכם. הטבע אינו נמצא שם כקישוט. ככל שמתקדמת העלילה סטאר נאלצת לבחון את הגבולות שלה לגבי הנכונות לעשות כסף. היא רואה בעיניים פקוחות את מי שנשאר מאחור - ילדים, בעלי חיים והטבע עצמו, שנדרס בדרך לחלום האמריקאי של הצלחה ועושר. הטבע הוא המקום שבו סטאר חופשיה באמת – בו היא יכולה להיות אמפתית ולאהוב בתנאים שלה.

עוד ביקורות קולנוע:
• דוקטור סטריינג': חורים שחורים וחורים בעלילה
• פסטורלה אמריקנית: מקגרגור, תחזור לבי"ס
• רואה החשבון: איש הגשם פוגש את ג'ייסון בורן
• "היא" של פול ורהובן: דרך אגב, נאנסתי
• השכנים של ג'ונס: גל גדות שולטת!!!
לצד הצילומים המטאפוריים, ארנולד עושה גם שימוש גאוני במוזיקה במהלך הסרט. בין אם אלו שירי הראפ שמשמשים כקריאת הקרב של החבורה, שיר של מאזי סטאר שמוסיף עוד רובד לרומן שמתפתח בין ג'ייק לסטאר, או השיר שמסיים את הסרט - God's Whisper של Raury, כל בחירה מוזיקלית מעניקה משמעות נוספת למה שמתרחש על המסך. התוצאה היא סרט מסע ארוך מאוד (שלוש שעות, קחו זאת בחשבון) שמצליח להיות בו זמנית צעיר ומעודכן אבל גם פילוסופי ומהורהר על החלום האמריקאי והמחיר שלו. סרט מיוחד ואמיץ שכזה לא משתחרר לבתי הקולנוע כל יום וגם לא כל חודש, ורק על זה מגיעות לו כל המחמאות אותן הוא גורף.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg