ראשי » תרבות » מוזיקה

תפנימו: בוב דילן שינה את העולם

בוב דילן מתנהל בדרך חיים של אמן שהאמת היא נר לרגליו, בעולם שנשלט בציניות רבה כל כך על ידי פוליטיקאים ובעלי הון. דרך חיים שבלעדיה לא היו ברי סחרופים ושלום חנוכים והיינו נשארים עם להקות צבאיות ומחזות זמר. תגובה לרחלי מלק-בודה

עם טיעון אחד בלבד מתוך טורה האישי של רחלי מלק־בודה משבוע שעבר, שעסק באכזבה שלה מבוב דילן, אני מוכן להסכים. אמן שמגיע למדינה שבה הוא ממעט להופיע ועולה לבמה מול קהל של עשרות אלפים ששילמו ממיטב כספם ובכל זאת בוחר שלא לנהל קומוניקציה מינימלית ובסיסית של נימוס, אכן זכאי לתואר "איש לא נחמד". סביר להניח שלא הייתי מפקיד בידיו את הנחיית האירוויזיון או פרס ישראל. לפרנסתם של גלעד עדין ודן כנר, שלום.

עוד כותרות:
• אורטל בן דיין: "בר רפאלי דוחה"
• גל גדות: "ישראל היא הבית שלנו"
• בן 13: "גוף מושלם, רוצה אותך לכבוש"
• טילטיל וטהוניה משיקים ריאליטי חדש
על אף קריירה של שישים שנה, כמעט ארבעים אלבומי אולפן, מאות שירים וסטייל שהגדיר מגניבות מהי - אני מוכן גם לתת הנחה לחשדותיה של מלק־בודה כי דילן "עף על עצמו" או מנסה "אקט של מגניבות", ולו בשם הקולגיאליות המערכתית.

אך דבריה אודות אי נחיצותו של דילן ("העולם היה מסתדר ממש סבבה בלעדיו"), הצגת הופעתו בארץ כקקופוניה או ההשוואה בין ערב ריקודים על השולחן עם עינת שרוף לבין מה שהקהל מקבל כשדמות כמו דילן נמצאת על הבמה - הם במקרה הטוב דמגוגיה. במקרה הרע, הם ייצוג של כל מה שעלול להפוך יום אחד את המוזיקאים בעולם לנותני שירות ואת היצירה שלהם למוזיקה מהונדסת בעטיפה של קוקה קולה.

הסתירה המהותית בטקסט של מלק־בודה עולה קודם כול מתוך המציאות דה פקטו. הענקת פרס נובל לא רק לחוקרים ומדענים, אלא גם לסופרים, מושכת את הקרקע מתחת לטיעון ולזלזול העצוב שלה במקומם של אנשי התרבות בהיסטוריה האנושית אל מול אנשי המדע.

• הזירה הלשונית: בוב דילן בעברית
• קשה להשגה: דילן לא עונה לטלפונים
• נובל לדילן: גפן התלהב, הגולשים הסתלבטו
סיפור סיני ידוע עוסק באותו עני שבחר להוציא את שני המטבעות האחרונים שנשארו לו על כיכר לחם ופרח. כשהגיע הביתה שאלה אותו אשתו למה לא קנה שני כיכרות לחם והוא ענה לה שהלחם הוא כדי שיוכלו לחיות והפרח הוא כדי שיהיה להם עבור מה לחיות.

המשל והנמשל בסיפור הזה מתארים באופן נפלא את התפקיד של המוזיקה בפוטוסינתזה שמניעה את העולם קדימה. את זה כאמור היטיבו להבין בשוודיה, כך שנותרנו עם הכעס על ההופעה בישראל ועל חוסר הרכנת הראש אל מול ההכרה העולמית שנחתה עליו מאחינו הסקנדינבים.

דילן המציא שפת כתיבה ויצק לתוכה עושר מטפורי וסיפורי שבזכותו קמו אנשים והרגישו שהם עם, ויכלו להמשיך ללכת. הרוח שמניעה ודוחפת מיליארדים בעולם לא להיות רק ברגים קטנים במערכת נמצאת ברגעים האלו, שבו מאות מיליונים התייחדו עם המוזיקה שלו ועם האמנים הרבים שהושפעו ממנו והמשיכו את הדרך שלו.

• בוב דילן שובר שתיקה

לאורך כל ההיסטוריה של המוזיקה שלו בוב דילן לא שיחק לפי כללי משחק מקובלים, הן טקסיים והן מוזיקליים, בכל מקום שבו בחר להיות: בפסטיבל הפולק בניו־פורט בשנת 65', ה"מכה" של הז'אנר, כשעלה עם גיטרה חשמלית שניסרה את האוויר במקום גיטרה אקוסטית (לא פחות מחילול הקודש בימים ההם); הוזמן לאולפן של אד סאליבן, שיא הרייטינג וההכרה, ועשה אחורה פנה כשהבין שלא ייתנו לו לשיר שיר מחאה על זכויות השחורים באמריקה של שנות השישים; הופיע לצדו של מרטין לותר קינג במצעד המחאה המפורסם ביותר בהיסטוריה האמריקנית; ואפילו בשיר התמיכה שפרסם על ישראל, כשהוא יודע שרוב הקהל שלו לא ממש יזדהה עם התוכן.

אלו דוגמאות ספורדיות מתוך מאות או אלפים, ובלי המוזיקה המעולה שליוותה את כל העסק הוא לא היה צומח לממדי הענק של דילן.

האצבע המשולשת אכן מונפת, כפי שציינה מלק־בודה, אך בניגוד לפירוש הנעלב שלה, היא לא מכוונת כלפי אף אחד אלא נשלפה כדרך חיים. דרך חיים של אמן שהאמת היא נר לרגליו, בעולם שנשלט בציניות רבה כל כך על ידי פוליטיקאים ובעלי הון. דרך חיים של רב מוזיקלי שיכול לתת 70 פנים לשירים שלו, להלן ההופעה בישראל. דרך חיים של מי שימשיך להיות עמוד אש למהפכות שישנו את העולם, ודרך חיים שבלעדיה לא היו ברי סחרופים, אהוד בנאים, שלום חנוכים, שמוליק קראוסים והיינו נשארים עם להקות צבאיות ומחזות זמר. דרך חיים שיותר גדולה מכל פרס רשמי כזה או אחר. יש מחיר לאותנטיות. רוצה את הדבר האמיתי? שווה לסבול לפעמים כדי לקבל אותו במלוא הדרו באלף מקרים אחרים וכדי שיתווה דרך עמוקה גם לדורות הבאים. רוצה במקום רק את גרסת הקאוור? אז אכן, הגנקי פתוח לרווחה בכל אחד מימות השבוע. קדימה, תני בכפיים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg