ראשי » תרבות » קולנוע

ביקורת קולנוע "המפגש": מפגשים מהסוג החצוי

חלקו הראשון של "המפגש" חד ומותח, כזה שאין בו מילה מיותרת או שוט שלא במקום. חלקו השני גולש לקלישאות ומאבד משהו מן ההבטחה הגדולה, אך עדיין מדובר ביצירה מעוררת מחשבה ובהחלט שווה צפייה לחובבי המדע הבדיוני

 
צילום של תקרה מעוצבת בקורות ישרות המעניקות לה ממבט קרוב משטח מעניין ולא לגמרי ברור. לוקח רגע להבין על מה בדיוק אנו מסתכלים, על מה בדיוק המצלמה מתעכבת. זה יכול להתפרש כמגוון של דברים, עד שהמצלמה משנה את זוויתה, יורדת מהתקרה ומתמקמת מול חלון מרפסת הבית הצופה אל עבר אגם פסטורלי רגוע ושקט. אנו נותרים להתבונן באגם הממוסגר, קולטים על מה בדיוק הסתכלנו רגעים קודם לכן, בעוד אנו קשובים לדבריה של גיבורת הסיפור המתגנבים אלינו לפני כניסתה לפריים. היא מדברת על כוחם של זיכרונות ומעלה תהיות באשר לתפיסות שונות של זמן במה שנשמע כמו ספק מחשבה עמוקה, ספק הרצאה מלומדת. האופן שבו היא מדברת לצד תנועת המצלמה האיטית, המהורהרת, נותנים את הטון למותחן המדע הבדיוני הפסיכולוגי והמרתק שעומד להתגולל בהמשך. 
הרעיון של עב"מים הנוחתים בכדור הארץ יום בהיר אחד לצד מפגשים בין בני אנוש לחייזרים מסתוריים, היווה קרקע פורייה לז'אנר המדע הבדיוני בשלל סרטים מרהיבים ומעוררי דמיון. לרוב מדובר היה בעב"מים המתקיפים את כדור הארץ וחייזרים אימתניים הזורעים כאן הרס וחורבן, כפי שעשו בסרטים מאז שנות החמישים כמו "מלחמת העולמות" (1953) ועד לאחרונה ב"היום השלישי: התחדשות".

לצד זאת, כמה יוצאי דופן בז'אנר זנחו את הרעיון שחוצנים או חייזרים או איך שתרצו לכנות יצורים שמקורם אינם מכדור הארץ, חייבים אוטומטית להצטייר ולהיתפס כתוקפניים ומאיימים. "היום בו עמדה האדמה מלכת" (1951) של רוברט ווייז, כמו גם סרטיו של סטיבן ספילברג "מפגשים מהסוג השלישי" ו"אי.טי. חבר מכוכב אחר" העניקו תפיסה שונה ומנוגדת, בוגרת ומתוחכמת יותר, שבה עיקר העניין היה בתקשורת המיוחדת הנוצרת בין שני זרים, תבוניים ושוחרי שלום. סרטו של רוברט זמקיס "קונטקט" (1997) המשיך את עניין ההתקשרות בסרט שעסק בתשדורות מהחלל החיצון ואישה המנסה לבסס דיאלוג ראשוני. "המפגש", סרטו החדש של הבמאי הקנדי המוכשר דניס וילנב, המשיך את הרעיונות הללו והעלה את התהייה, במסגרת עולמנו התוקפני והחשדני כלפי זרים, כיצד, ואם בכלל, יתפתח דיאלוג כאשר מפגש שכזה יתרחש?
בוקר בהיר אחד, עב"מים נוחתים בכדור הארץ בנקודות שונות. אחת מהן היא במונטנה שבארה"ב. לואיז (איימי אדמס) היא מרצה באוניברסיטה בעלת תואר דוקטור לבלשנות וסיווג ביטחוני מיוחד. מתברר שבעברה היא עזרה לשירותי הביטחון לתרגם ולפענח תשדורות של פעילי טרור וכעת היא מתבקשת לפענח תשדורת חייזרית. משכנעת כי היא תוכל לעשות זאת רק במפגש עמם, היא נלקחת לאזור הנחיתה ומצטוותת לפיזיקאי בשם איאן (ג'רמי רנר). ביחד השניים יוצאים לפגוש את החייזרים המסתוריים במטרה להבין מה הם רוצים, מה הם עושים פה והאם פנינו לעימות. בעוד גורמי צבא לחוצים זוממים לפתוח במתקפה, גובר הלחץ על לואיז לבסס דיאלוג עם המבקרים הזרים ולהבין את מטרת בואם, בטרם יהיה מאוחר מידי.

עוד ביקורות קולנוע:
• הסרבן: מל גיבסון מקשה עלינו לשנוא אותו
• "אמריקן האני" ראוי לכל המחמאות
• דוקטור סטריינג': חורים שחורים וחורים בעלילה
• פסטורלה אמריקנית: מקגרגור, תחזור לבי"ס
• רואה החשבון: איש הגשם פוגש את ג'ייסון בורן
• "היא" של פול ורהובן: דרך אגב, נאנסתי
• השכנים של ג'ונס: גל גדות שולטת!!!

חלקו הראשון של "המפגש" עשוי בצורה מבריקה ומציג קולנוע חד, עשוי לעילא, מותח בצורה בלתי רגילה, כזה שאין בו מילה מיותרת או שוט שלא במקום. הוא מציג את האירועים הדרמטיים מנקודת מבטה של גיבורת הסיפור והופך את הסרט, כמעט לכל אורכו, לחוויה סובייקטיבית, כזו המאפשרת לסיפור המתפתח לשתף אותנו לא רק בחוויות שעוברת לואיז בהווה אלא גם בשברי זיכרונות מחייה, מעברה ואפילו מעתידה, העוזרים לה במשימתה. בכך מתחברת העלילה לרעיון המובע בו בפתיחה באשר לקשר שבין זמן וזיכרון, רעיון מרתק כשלעצמו.

למרות שהסרט שומר על מתח ועניין לכל אורכו, חלקו השני, כמו במקרה של "קונטקט", גולש לקלישאות וקיטצ'יות מיותרת ומאבד משהו מן הטריות וההבטחה של החלק הראשון. אך למרות פגמיה, מדובר ביצירה מעניינת ומעוררת מחשבה. איימי אדמס מצוינת כהרגלה. מאחר והיא בעיקר מוצגת בסרטיה כדמות חיננית, נמרצת ומחויכת, הפעם היא משחקת את ההפך הגמור – עייפה, אפרורית וטראומטית וגם ככזאת היא משכנעת ומוצלחת. לצידה משחקים ג'רמי רנר ופורסט ויטאקר המצוינים לא פחות.

הבימוי של וילנב אפקטיבי מאוד. בדומה לסרטיו הקודמים "אסירים", "אויב", "האישה ששרה" ו"סיקריו", "המפגש" מציג גם הוא דמות פגומה, חסרת מנוחה, על סף האובססיבית, הנגררת למסע המעמיד למבחן את כושרה הנפשי. בכלל, כוחו של וילנב נעוץ בעושר הוויזואלי אותו הוא מעניק לסרטיו, במוטיבים הפסיכולוגיים שהוא שוזר בהם ובטון המהורהר המחבר ביניהם. בסרט מדע בדיוני שכזה גישה כזאת מתבקשת, ולמרות תסריט חצי אפוי, וילנב מפיק ממנו את המירב, עם סגנון בימוי המזכיר את זה של רידלי סקוט, כך שזה גם מובן מדוע נבחר להיות זה אשר יביים את סרט ההמשך של "בלייד ראנר" המצטלם בימים אלה.

גם העיצוב האמנותי של "המפגש" מרשים, החל מהעיצוב החיצוני של החלליות הזרות, דרך החלל הפנימי שלהן ועד עיצוב החייזרים עצמם. חלק מההנאה שמפיק הסרט נמצא גם בתקשורת שהוא מנהל עם סרטי מד"ב קודמים, בעיקר אלה שהוזכרו לעיל, מהם הוא שואב לא מעט רעיונות. "המפגש אמנם אינו מצליח לייצר את ההתרגשות שמעוררת צפייה בקלאסיקה מיידית, כפי שעשו סרטיו של ספילברג, אך עדיין מדובר בדרמת מד"ב מעניינת, מעוררת מחשבה ובהחלט שווה צפייה לחובבי הז'אנר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg