ביקורת "חיות הפלא והיכן למצוא אותן": "גברים בשחור" עשו את זה יותר טוב
להשאיל רעיונות מסרטים אחרים זה בסדר, אבל אם "גברים בשחור" מ-1997 הצליח להעביר סיפור כמעט זהה ב-90 דקות, אין כל הצדקה ל"חיות הפלא והיכן למצוא אותן" למרוח אותו על פני שעתיים ורבע, אפילו אם העיצוב האמנותי מרשים. ג'יי קיי רולינג, את מאבדת את זה
''חיות הפלא והיכן למצוא אותן'', במאי: דיוויד ייטס
ג'יי קיי רולינג, השם החם ביותר בתעשיית ספרי וסרטי הפנטזיה חוזרת למסך הגדול עם ספין אוף ל"הארי פוטר", בסרט המתרחש בעולמו של הקוסם המפורסם אך ביבשת אחרת, עם דמויות חדשות ועשרות שנים לפני הרפתקאותיו המכושפות והמפורסמות (70, אם לדייק).
מדובר בסרט המבוסס על ספר בעל אותו השם אשר כתבה רולינג עוד בשנת 2001 במקביל לספרי פוטר אך תחת שם בדוי (שם הסופר, אגב, הוא שמה של הדמות המרכזית בסרט) ומאחר שסדרת הארי פוטר הקולנועית הגיע לסיומה (לפחות לעת עתה, עד לעיבודו הקולנועי של "הארי פוטר והילד המקולל" שלבטח יגיע למסך הגדול מתישהו), "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" אמור לסלול את הדרך לסדרה קולנועית חדשה ומשלהבת דמיון לא פחות (מתוכננים חמישה סרטים, נכון לרגע זה).
לעומת סדרת "הארי פוטר" הקולנועית, הפעם רולינג בשליטה. היא גם המפיקה של "חיות הפלא" וגם חתומה לבדה על התסריט (ואף אמורה לכתוב את ארבעת סרטי ההמשך), כך שהסרטים הללו אמורים להיות קרובים הרבה יותר לחזונה. יחד עם זאת, במאי הסרט דיוויד ייטס, אשר ביים את ארבעת סרטי "הארי פוטר" האחרונים, יביים את כל סרטי "חיות הפלא" המתוכננים, מה שמשמר סוג של אחידות מתבקשת בין האופי, הטון והוויזואליה העשירה של סרטי הארי פוטר לבין זו של "חיות הפלא", מה שמורגש כבר מסצנת הפתיחה. אך לעומת סרטי "הארי פוטר" שיצרו עולם ייחודי לצד עלילות מקוריות, "חיות הפלא", למרות חינניותו, הוא הרבה פחות מגניב ומקורי ורוב הסיכויים שתרגישו כי אתם צופים ברימייק של "גברים בשחור" של ויל סמית' אשר הולבשה עליו כסות תקופתית, מבטא בריטי וחיות פלא כתחליף לחייזרים.
"חיות הפלא והיכן למצוא אותן" מתרחש בניו יורק של שנות העשרים של המאה הקודמת ועוקב אחר בחור קצת משונה בשם ניוט סקמנדר (אדי רדמיין, זוכה האוסקר על "התיאוריה של הכל"). מתברר במהרה שניוט הוא חוקר וסופר אשר מתעד ועוקב אחר יצורים מופלאים, מסתוריים ומכושפים. כאשר כח מסתורי זורע הרס ברחובות ניו יורק, סקמנדר יוצא לצוד אותו אך מוצא עצמו לכוד בין קהילת קוסמים מסתורית המנסה לשמור על סודיותה מפני אזרחי ניו יורק התמימים ובין קוסם אכזר, מרושע וחמקמק (קולין פארל).
מה שעובד לטובת הסרט נעוץ בעיצוב האמנותי המרשים שלו. המון הושקע בעיצובה של ניו יורק של שנות העשרים והסרט בהחלט שואב את הקהל פנימה - הן אל תוך התקופה (בסיוע מצוין של אפקט התלת ממד) והן אל תוך עולם הסתרים והיצורים המסתוריים אשר ניו יורק התקופתית משמשת כמגרש המשחקים שלהם.
אמנם הצד הוויזואלי של הסרט שובה עין ומושקע להפליא, אך מה שפחות עובד בסרט הוא דווקא התסריט של רולינג. הרעיון הכללי שעוסק בעולם הנסתר מעיני הציבור, כזה אשר בו מסתובבים יצורים שלא מן העולם הזה ושולטים בו כל מיני אגודות סודיות שבכוחן למחוק את זיכרונותיהם של אזרחים תמימים הרואים דברים לא להם, נראה ונשמע, כאמור, כאילו נשאב מסרטי "גברים בשחור". להשאיל רעיונות מסרטים אחרים זה בסדר, סרטים עושים זאת כל הזמן. זאת הדרך שלהם לתקשר אחד עם השני, לעבד רעיונות, להמשיך אותם ולשנות אותם. אבל אם "גברים בשחור" מ-1997 הצליח לעשות זאת ב-90 דקות מרוכזות ומשעשעות, כלל לא ברור מדוע ל"חיות הפלא" לוקח שעתיים ורבע לגולל את אותה עלילה, ועוד לעשות זאת בצורה הרבה פחות כיפית, ולכל היותר - סבירה.
אדי רדמיין המככב בתפקיד הראשי הוא שחקן מוכשר ביותר. הדמות הביישנית אך ההרפתקנית שהוא מגלם קורצת לא מעט בהתנהלות שלה לכוכבי תקופת הסרט האילם כמו צ'רלי צ'פלין ובאסטר קיטון, לא במקרה בשל העובדה שהסרט עצמו מתרחש בתקופת הזוהר שלהם. קולין פארל אפקטיבי בתור הנבל התורן. יש גם הופעת אורח מפתיעה של כוכב קולנוע שלא נסגיר את שמו וקאסט של לא מעט פרצופים מוכרים, החל מג'ון ווייט הוותיק, דרך רון פרלמן, עזרא מילר, סמנתה מורטון, זואי קרביץ והקומיקאי דן פוגלר שכמעט וגונב את ההצגה בתור הסייד-קיק של הסרט.
"חיות הפלא ואיך למצוא אותן" היא פנטזיית הרפתקאות סבירה לחסידי "הארי פוטר" ומעריצי רולינג, כזאת המשופעת באפקטים, כשפים, דמויות קוסמים טובים ורעים, מפלצות, אגודות סודיות וכו', אך "הארי פוטר", לפחות בפרקים הקולנועיים הראשונים, הצליח לייצר תחושה של התרגשות לקראת הרפתקה שטרם חווינו. "חיות הפלא" מתקשה לעורר זאת ובעיקר מייצר את התחושה שבסרט הזה כבר היינו.
אקו"ם