"מנצ'סטר ליד הים": כשאמנות הקולנוע פוגשת בחיים עצמם

כבד וטראגי ועם זאת אנושי ואמין, סרטו של קנת' לונרגן מצליח לעשות מה שמעט מאוד סרטים מצליחים - לייצר שיר הלל לחוויה הקולנועית לצד שיקוף מציאותי של סיפור חיים // ביקורת קולנוע

דני לרנר | 21/11/2016 13:57
תגיות: קנת' לונרגן,מישל ויליאמס,קייל צ'נדלר,קייסי אפלק

''מנצ'סטר ליד הים'', במאי: קנת' לונרגן

 
קטעים נוספים

הסיפור מתחיל עם שיחת טלפון שמקבל איש תחזוקה אפרורי. הוא באמצע יום עבודה שגרתי, מפנה זבל, פותח סתימות בצנרת, סותם נזילות. אנחנו לא שומעים את הנאמר מעבר לקו אך ברור שאילו חדשות לא טובות. הוא נכנס לאוטו ונוסע. נופי הדרך הציוריים, הסגריריים, מרמזים על האווירה הקודרת המלווה אותו במסעו, אך לא הכל קודר. אמנם זה אינו עומד להיות סרט שמח, אך למרות הקרירות והאפרוריות המלווה אותו, יש ב"מנצ'סטר ליד הים" לא מעט הומור, חום אנושי ובעיקר חמלה כלפי הדמויות אשר נדיר לפגוש כיום בקולנוע, בעיקר האמריקאי.

השם קנת' לונרגן אולי לא יאמר לכם הרבה. מדובר בבמאי-תסריטאי אשר זהו סרטו השלישי בלבד. סרטו הראשון והמוכר ביותר היה "מישהו לסמוך עליו" משנת 2000 - דרמה משפחתית מרגשת, משובחת ומלאת הומור בכיכובם של לורה ליני ומארק ראפולו. הם שיחקו אח ואחות שהתייתמו מהוריהם בגיל צעיר, והסרט עקב אחריהם שנים מאוחר יותר בתור בוגרים אשר נאחזים אחד בשני על מנת למצוא את דרכם בעולם.
צילום: באדיבות יונייטד קינג
סרט שמדבר קולנוע בכל פריים וגם מצליח לשקף מציאות ודמויות מהחיים. קייסי אפלק וקייל צ'נדלר ב''מנצ'סטר ליד הים'' צילום: באדיבות יונייטד קינג

"מנצ'סטר ליד הים" הוא מעין המשך טבעי של אותו סרט מרתק ומרגש שסימן את תחילת הקריירה של לונרגן. הוא חזר אל מחוזות הדרמה המשפחתית, אל סיפור אשר נקודת הפתיחה שלו קשורה גם היא במוות ובוחן כיצד אירוע טראגי שכזה מאחד מחדש בני משפחה אבודים ומאלץ אותם להתמודד מול טראומות נוספות מעברם. כוחו של לונרגן אינו רק בטיפול המיוחד שלו בז'אנר הדרמה המשפחתית אלא גם בבימוי הרגיש, בכתיבה המשובחת, בדמויות המורכבות ואף בצילום המבריק והעריכה המדויקת.

בשונה מרוב הסרטים אשר נפתחים עם הכיתוב A FILM BY אצל לונרגן זה A PICTURE BY ולמרות ש"פיקצ'ר" הוא גם שם נרדף לסרט, אפשר לפרש זאת גם אחרת, אפשר לראות בכך לא רק אוסף של צילומים המתחברים לכדי סרט, אלא את הרעיון של תמונה אחת גדולה, תמונת מציאות אותה מבקש היוצר לקלוט בעדשתו, להנציח ולהעבירה לעיוננו. הכוח של התמונה נעוץ באמינותה, באמת המגולמת בה, ברגש בו היא טעונה, בכאב המודחק בו היא מבקשת לגעת. זהו סרט שיש לו את האומץ לסטות מחוקי הדרמה המקובלים בהן דמויות משתנות כי חוקי התסריטאות מחייבים אותן, זהו סרט שמדבר קולנוע בכל פריים, בכל סצנה, בכל קאט, אך עם זאת הוא אינו מבקש להיקלט רק כ"סרט", אלא רוצה שנראה בו כמשקף תמונה מורכבת יותר, כזאת המצליחה באופן אמין לשקף מציאות ודמויות מהחיים.
צילום: באדיבות יוניייטד קינג
מועמד בטוח לאוסקר. קייסי אפלק צילום: באדיבות יוניייטד קינג

נחזור לאיש התחזוקה הצעיר לי (קייסי אפלק) החי לבדו ובו הסרט מתמקד. הוא טיפוס שקט, מסוגר בתוך עצמו, לא מעוניין בקשר עם הסביבה, מעין נזיר שגזר על עצמו נדר של התבודדות. שיחת טלפון מבשרת לו על מות אחיו הבכור, ג'ו. מנסה לארגן את סידורי הלוויה שלא יוצאים לפועל בשל מזג האוויר והאדמה החורפית הקשה שאינה מאפשרת קבורה, הוא לומד מצוואת האח כי עליו לשמש כאפוטרופוס לאחיינו הצעיר, פטריק, בן ה-16. בעוד הוא מנסה להתמודד מול המטלה הלא צפויה הדורשת ממנו לחזור לגור בעיר אותה נטש, המעבר וההורות הכפויה מעמידים אותו בהתמודדות מול טראומות נוספות מעברו וטראגיות בהרבה.

מהתיאור הקצר הזה אפשר להבין ש"מנצ'סטר ליד הים" הוא סרט כבד, טראגי, מלודרמטי, אך עם זאת יש בו מידה לא מבוטלת של חום ואנושיות. זה סרט על כאב, על אובדן, על טראומה וההתמודדות מולה ובעיקר על הדבק המחבר בין בני משפחה. זהו סרט עמוס בדמויות כואבות וכעוסות אשר חרף כל הקשיים מנסות לשרוד, כל אחת בדרכה, את מה שהמציאות מטילה בפניה. מכאן גם כוחו המיוחד של הסרט אשר אינו שופט את גיבוריו. יש לו המון אמפתיה אליהן, גם כאשר הם אינן מתנהגות כראוי או כמצופה מהן, כך הסרט מצליח להפתיע ולשמור על מתח לכל אורכו. לא מעט רגעים בו מזכירים בסגנונם את סרטיו של ג'ון קסווטס או סרטיו המוקדמים יותר של מרטין סקורסזה.

צילום: באדיבות יונייטד קינג
מבריקה. מישל ויליאמס צילום: באדיבות יונייטד קינג

העלילה עצמה מקוטעת ויוצרת שני קווי עלילה. האחד עוקב אחר דמותו של לי בהווה, בעוד השני בנוי מהבלחות של זיכרונות, ממפגשים עם המשפחה, עם אחיו, עם האחיין, עם חייו הקודמים עם אשתו וילדיו אשר הובילו לפרידתם ולחיי ההתבודדות אשר גזר על עצמו. המארג הזה, למרות שאינו לגמרי הכרחי, בהחלט יוצר תמונה עשירה ומורכבת יותר של דמותו של לי ועוזר במובן מסוים להוביל את הסיום הלא אופייני שמתואר כאן. נדיר כיום למצוא סרט שמצליח לגעת בצופיו, כזה אשר מוציא אותך מהקולנוע כאשר אתה קשור עדיין אל דמויות שראית על המסך, חושב עליהן, מהרהר בבעיותיהן, רוצה לדעת מה יקרה איתן ובעיקר רוצה בטובתן, כאילו היו אמיתיות.

אפלק מצוין בתפקיד הראשי ומספק מפגן משחק מרשים ביותר אשר להמר עליו כמועמד לפרס האוסקר בתפקיד הראשי יהיה בגדר הימור בטוח. מישל ויליאמס המבריקה משחקת את אשתו לשעבר ומספקת כמה רגעים כואבים ומרגשים. הקאסט כולל גם את קייל צ'נלדר הכריזמטי ("הזאב מוול סטריט") בתפקיד האח ומתיו ברודריק מצטרף בתפקיד משנה קטן אך אפקטיבי.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

פייסבוק