ראשי » תרבות » קולנוע

חיות הפלא: מבקרי הקולנוע איבדו את התמימות

מרוב התעקשות לחפש מה רע, התעלמו מבקרי הקולנוע מסיפור האהבה המקסים, מהתפאורה המפעימה ומהעולם מהפנט החושים שיצרה ג'יי קיי רולינג ביד אמן מלאת דמיון וחן. מי שלא מצא את הפלא ב"חיות הפלא", כנראה שאיבד את הפלא בחייו שלו

הסרט "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" הוא סרט ילדים במלוא מובן המילה - מתוק, חינני, מרחיב לב וכזה שבו הרוע הוא משהו שנוכח אבל לא תופס את המרכז. חייבים לכתוב זאת כבר כעת כי ביקורות סרטים רבות, רבות מידי פספסו את הנקודה המרכזית הזו. זו הסיבה בגללה רבים ובהם גם דני לרנר, שכתב כאן ביקורת מאוכזבת מהסרט, לא נהנים ממנו.
 
במילים אחרות - אם אינך ילד בנשמתך, לא תוכל ליהנות מהאהבה הבתולית והמרגשת עד דמעות בין שני גיבורי המשנה: ג'ייקוב קובלסקי, הניו יורקי היהודי שרק רוצה להיות אופה וקוויני גולדשטיין, המהממת בתפקיד נפלא כאחותה של הגיבורה הראשית. זו אהבה מפעם, מעולם החלומות שלנו, מהמקומות בהם כל המדומיין אפשרי והנסיך והנסיכה מפליגים אל האופק בכרכרת זהב כשהם חיים באושר ועושר עד היום הזה. איך אפשר שלא להתאהב?

באותו אופן, כנראה שרק ילד אמיתי, או לכל הפחות – מבוגר שלא איבד את תמימותו לגמרי, ייהנה מותן סצנות מוטרפות בהן יש לדחוס למזוודה מעין פיל-חזיר-קרנף ענקי וקסום שזומם על ההיפופוטם בגן החיות המקומי ושצריך לפתות עם ניחוח ייחודי. קומדיית הטעויות שמתחוללת באותו מקום מהנה ומצחיקה בטוב טעם, לכל המשפחה – אבל עם טוויסט.
כך גם שאר החיות שממלאות את עולמה של ג'יי קיי רולינג - ברווזן-קיפוד עם פטיש עצבני לתכשיטי יוקרה וזהב, עץ גמדי שפורץ מנעולים, ציפור ענק שמתכווצת אל ספל תה כדי לאכול ג'וק ועולם קסום שלם של בעלי חיים שמתקיים ביקום מקביל במזוודתו של הגיבור המקסים והגמלוני ניוט סלמנדרה, אותו משחק באופן מופלא אדי רדמיין. ואיזה עולם קסום זה, ממש הנאה צרופה של מראות וחוויות מהפנטות חושים.

כמו בהרבה סיפורי ילדים, עלילת הסרט היא החלק המשני בכל העניין. מי זוכר מה בדיוק קרה לעליסה בארץ הפלאות, או מה הוביל למה בממלכת השוקולד? כוחם הגדול של סיפורי ילדים הוא ביכולתם לרגש, למלא את הדמיון בעולמות קסומים, לעורר מחשבה. את כל אלה, עושה "חיות הפלא" ללא מאמץ.
מבחינה זו, "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" הוא הסרט לכל המשפחה הטוב ביותר מבית רולינג, וכן - הוא טוב יותר מכל סדרת "הארי פוטר". הסיבה היא שהפעם רולינג ממש מאפשרת לעצמה להיות ילדה, ליהנות מהקסם, ולאו דווקא לקרוץ בעקשנות לעולם המבוגרים האפל.

נכון, הסרט לא מחזיק עלילה מותחת במיוחד, ואולי אין בו את העוצמה של המאבק בלורד ולדמורט. הרשע כאן הוא מינורי והדמות הרעה מורכבת הרבה יותר וגם אפעס - קצת לוזרית בעצמה. אבל מאידך יש כאן צבעוניות מתפרצת, חדוות יצירה, אהבה קסומה וראשונית וגם את ניו יורק של שנות ה-20 וה-30 במלוא הדרה. ואיזו עיר מהממת מוצגת כאן, על שלל התלבושות, חוק היובש והצעירים שחזרו לכרך הגדול והסואן היישר ממלחמת העולם הראשונה כשהם מתמודדים עם עולם בו טוב לב לא מספיק בהכרח על מנת לשרוד.
לא, הסרט הזה כלל לא דומה ל"גברים בשחור", או לסרטים המצוירים של פיקסאר או דיסני, כפי שטענו מבקרים שונים. הסרט של רולינג מזכיר בהרבה את "עליסה בארץ הפלאות", בזכות שלל הדמויות, האירועים הלא שגרתיים וההתפרצות הנהדרת של שיגעון ואיגיון למען האיגיון עצמו, ללא שום תכלית אחרת. זהו כוחו של הסרט, זו ההנאה שאפשר וכדאי להפיק ממנו לכל אורכו - אורך שלי היה נדמה כדקות אחדות בלבד, וכלל לא היתה מפריעה לי שעה נוספת של חיות מוזרות, תפאורה מפעימה ורומנטיקה מתוקה.

אם אתם עדיין חולמים מדי פעם, או אם יש לכם ילדים מלאי דמיון, אל תחשבו פעמיים ולכו לצפות ב"חיות הפלא והיכן למצוא אותן". מי שלא מצא את הפלא ב"חיות הפלא", כנראה שאיבד את הפלא בחייו שלו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg