כוכב נולד למשברים: הנחישות המדהימה של אלמוג אברהם בדרך לאלבום הראשון
מצוקה, אלימות, חרם חברתי ומשברים משפחתיים ליוו את אלמוג אברהם במשך כל 22 שנותיו, אבל לרגע הוא לא ויתר ולבסוף גם הגשים את החלום. היום, עם אלבום בכורה ביד, הוא מתגאה בהישגיו מעוררי ההערכה וכבר מסמן מטרה חדשה - להתפרנס רק ממוזיקה
"בילדותי, פרדס כץ הייתה שכונת מצוקה, שכונה של עוני ופשע. כמעט בלתי אפשרי להתפתח בשכונת מגורים מסוג כזה. לא נותנים לך אפשרויות בחירה - בית ספר יסודי אחד, בית ספר תיכון אחד ומתנ"ס שנתן מענה לתקופה קצרה מאוד, וגם זה נגמר. צריך לדעת לשרוד ולהמשיך לדבוק במה שאתה אוהב. צריך להילחם כדי לממש את החלום שלך, והמלחמה לא הייתה קלה", מספר אלמוג אברהם, יוצר צעיר שמשחרר כעת סינגל שלישי מתוך אלבום הבכורה שלו שיצא בקרוב.האזינו לסינגל החדש של אלמוג אברהם "לילה אחרון":
מאז ומתמיד נמשך אברהם למוזיקה, אבל הדרך לאלבום הבכורה הייתה קשה. על אף כל הקשיים שצצו בדרכו, שכללו התמודדות עם סביבה לא מטפחת ובעיות במשפחה, המשיך עוד כנער במאבקו, בתמיכת אמו שעודדה אותו להמשיך בכל הכח, עד להגשמת החלום – ללמוד בבית הספר למוזיקה, ולבסוף להוציא את אלבום הבכורה שלו. "במתנ"ס השכונתי הייתי בלהקת ילדים ונוער, שמאוד התפתחתי בה. אבל כשזה הסתיים, מהר מדי, הייתי חייב למצוא את הדרך להמשיך", הוא מספר. "בעידודה של אמי, החלטנו שאת חטיבת הביניים כבר אעשה מחוץ לשכונה, על מנת שאוכל להתפתח ולהתקדם, ובסופו של דבר גם להגשים את החלום, ולהגיע ל'תלמה ילין'.
"בתקופה הזו בדיוק, הוריי החליטו להתגרש, ואמי הפכה לאם חד-הורית. אבל היא המשיכה להלחם עבורי, למרות כל הקשיים. היא החלה לעבוד בשתי עבודות, על מנת שלא יחסר לי דבר, ואוכל להמשיך את הלימודים מחוץ לשכונה ולהתפתח בתחום".
כשאברהם מדבר על התמיכה שקיבל בילדותו, הוא מזכיר רק את אמו, ולא במקרה. בעיה חמורה שליוותה את המשפחה רק החריפה את הקשיים הכלכליים והסביבתיים שממילא השפיעו עליו מאוד בגילו הצעיר. במקרי קיצון, כך הוא טוען, אביו אף נהג באלימות פיזית ומילולית, מה שהביא את החיים בבית להפוך בלתי נסבלים ולהחלטת הוריו להתגרש. "עד גיל 10, הקשר עם אבי היה קשר רגיל, של אב ובן. הוא היה תומך, אוהב, מלמד, קשר רגיל ונורמטיבי לחלוטין. כל זאת עד שהייתי בן 10, ואז התהפך הכל. היו לו התקפים קשים והוא לא היה מעוניין לקבל עזרה או להקשיב לאף אחד מאיתנו. בדרך נחצו גם כמה קווים אדומים שהשפיעו מאוד על החיים שלי כילד. זה שינה לי בשנייה את כל תפיסת החיים וביגר אותי מאוד".
היום אתם בקשר?
"עוד באותה תקופה החלטתי לנתק את הקשר עם אבי, כי הבנתי שזה לא תורם לי וזה רק מזיק לי ומשפיע עליי לרעה. הוא המשיך וניסה להיות איתי בקשר, הסכמתי וחזרתי בי שוב, כשהבנתי את גודל הפגיעה בחיי ובהתקדמותי המקצועית. החלטתי שאני לא רוצה שהוא יהיה יותר חלק מחיי, והפסקתי איתו את הקשר עד היום.
"מאז החיים שלי היו הרבה יותר טובים ושקטים", מצהיר אברהם, כמשתדל לראות את חצי הכוס המלאה. כמובן שזה קשה לאבד אבא, אבל לא הייתי רוצה לחזור לשם".
היית רוצה שאביך יאזין למוזיקה שלך?
"כמובן שבמצב היפותטי, הייתי שמח עם אבי היה חלק מחיי ומקשיב לשיריי, אבל אני בן אדם מאוד מציאותי ואני לא חושב שמגיעה לו עוד הזדמנות להיכנס לחיים שלי.
"בכל הכנות? אני מאמין שעם הטכנולוגיה של היום, הוא באיזושהי דרך מאזין לשירים שלי, ולי נשאר רק לקוות שהוא נהנה, כמו שאני מאחל לשאר המאזינים ששומעים את השירים שלי".
בנוסף לבעיות מבית, גם בבית הספר לא רווה אברהם נחת. מצד אחד, הוא המשיך בנחישות ללמוד ולהתפתח מוזיקלית, מה שאפילו העניק לו את תואר הכוכב הנולד של השכונה. אך מצד שני, הזכייה הובילה לאחד האירועים הטראומתיים שחווה בתקופה הקשה בחייו.
"הייתי ילד די חברתי. אני לא יכול להגיד שהייתי המקובל של השכבה, אבל כן היו לי את החברים שלי שאיתם הייתי משחק ומעביר את הזמן. במהלך כיתה ד', הייתה תחרות שירה שכונתית שנקראה 'כוכב נולד', ובה זכיתי במקום הראשון", הוא מספר, אך קשה לו להתעכב על הרגע המאושר משום שבזיכרונו מתקשרת הזכייה למשהו אחר לגמרי. "אני זוכר שלאחר הזכייה, הייתה קבוצה קטנה של ילדים שקינאו בזכייה שלי וצחקו ולעגו על הכישרון שלי, ובעצם החליטו שהם רוצים להחרים אותי. הם סחפו אחריהם את כל השכבה, ואפילו את חבריי הטובים ביותר. האירוע זכור לי מאוד כיוון שזה היה אירוע מאוד טראומתי עבורי כילד.
"אני זוכר שמיד לאחר הזכייה כולם ניגשו אליי והתחברו אליי, וממש שבוע אחרי, פתאום התחיל החרם נגדי. זה היה מעבר מאוד מהיר מלמעלה למטה, בלי שום הכנה. בדיעבד, היום, אני יכול להגיד שאני שמח שהאירוע הזה קרה, כי זה לימד אותי הרבה דברים, גם על חיי האישיים וגם על החיים המקצועיים בתוך התחום הזה".
המוזיקה, כאמור, הייתה בעורקיו של אברהם משחר ילדותו. כבר כשהיה בן 7, הוא מספר, החליט שהוא רוצה לנגן באופן מקצועי ולעסוק בזה בעתיד. התשוקה למוזיקה בערה בו כל כך, שאף לימד את עצמו לנגן על גיטרה, בגילאי בית הספר היסודי. "מאז ומתמיד הייתה לי זיקה לתחומי הבמה. בין אם שירה ובין אם משחק, תמיד היה לי את הרצון לעסוק בזה.
"בהתחלה הלכתי למורה לפסנתר, הייתי אצלה במשך כחצי שנה. היא הייתה מאוד נוקשה ולימדה אותי מאוד טוב, אבל אני הבנתי שהלב שלי רוצה כלי אחר, כלי שתמיד ריגש וסיקרן אותי. הייתי בן 8 כשביקשתי מהוריי שייקנו לי גיטרה. אני זוכר שהלכנו לחנות מוזיקה כדי לברר את המחירים וראינו שזה מאוד יקר, אבל הוריי החליטו לקנות לי בכל זאת כי ראו שזה מאוד בוער בי.
"החלטתי שהפעם, עם הגיטרה, אני אתחיל ללמד את עצמי לבד, גם כדי לראות אם אני באמת טוב, וגם כדי לחסוך כסף להורים, ופשוט התיישבתי כמעט כל יום אחרי הלימודים כדי ללמד את עצמי, בין אם מתוך ספרים, משמיעה או ממדריכים באינטרנט. עד היום, אני יושב באולפן עם גיטרה ומתאמן שעות על גבי שעות וזה הדבר הכי כיף שיש".
אם שאלתם את עצמם מדוע וכיצד מרשה לעצמו האמן הצעיר להפתח כל כך, לדבר בישירות על התקופות הקשות בחייו ללא כל עכבות, יש לו הסבר ישיר ומדויק לזה. "כמוזיקאי, מאוד חשוב לי לספר סיפור, ולכן לא יכולתי לוותר על אף פרט מתוך הסיפור", הוא אומר, שלם עם עצמו לחלוטין.
אפשר לומר שלמרות כל הקשיים, חלומך התגשם, יש לך אלבום ראשון.
"נכון. למרות כל הקשיים שהיו כרוכים בהחלטה הזו, הן בענייו הכלכלי, של לממן אלבום, והן בעניין המקצועי, שכביכול היום כבר לא קונים אלבומים ועולם המוזיקה מושתת על סינגלים, החלטתי לעשות את זה. תוך כדי השנה השלישית בצבא, ותוך כדי העבודה על האלבום, ניגשתי לעבוד בעבודה נוספת, שתכניס לי כסף מהצד כדי שבאמת אוכל לממן את כל זה, בנוסף לחסכונות שצברתי במהלך השנים וקצת גדלו להם, שאותם באמת שמתי על מימון האלבום".
מה תאחל לעצמך להמשך הדרך?
"כיום עובד כאחמ"ש במסעדה, דבר שעוזר לי להחזיק את עצמי ולהתקדם. אני מתפרנס מהמוזיקה שלי, אך עדיין לא רק מזה. החלום הגדול הוא להתפרנס אך ורק ממוזיקה. לאט לאט נגיע גם לשם".
אקו"ם