ראשי » תרבות » קולנוע

"להילחם על זה": הז'אנר החבוט עדיין בועט

הסרט המבוסס על סיפורו האמיתי של אלוף העולם באגרוף ויני פנזיאנה, מוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון, הן עבור מתאגרף שעבר תאונת דרכים קשה והחליט לחזור לזירה, והן עבור במאי שהתעקש לעשות סרט אגרוף ראוי בשנות האלפיים // ביקורת קולנוע

 
בכל פעם שיוצא סרט אגרוף חדש נשאלת השאלה 'מה כבר יש לו לחדש?'. המחשבה 'ראית אחד, ראית את כולם' מתגנבת לה באופן טבעי. הידיעה שאין יותר טוב מ"רוקי" ו"השור הזועם" בז'אנר החבוט והמדמם הזה מוכיחה את עצמה כמעט תמיד כנכונה. אך למרות כל זאת, חייבים להודות, שמפעם לפעם מתגנב לו למסך סרט אגרוף ראוי, שלמרות כל הקלישאות המוכרות והעלילות הנדושות, מצליח למתוח, להפתיע ואפילו לרגש. "להילחם על זה", למרבה ההפתעה המשמחת, הוא בדיוק כזה.

מדובר בסרט האגרוף השני שיוצא השנה למסכים. "ידי האבן" שיצא לפני מספר חודשים סיפר את סיפור עלייתו ונפילתו של המתאגרף רוברטו דוראן. "להילחם על זה" מבוסס גם הוא על סיפור אמיתי אך מבצע מהלך עלילתי שונה ומספר על נפילתו הטראגית וחזרתו המרגשת לזירה של המתאגרף ויני פנזיאנזה. באופן מפתיע, וככל הנראה מקרי לחלוטין, שני הסרטים הללו מתקשרים אחד עם השני, שכן רגע השיא של "להילחם על זה" מפגיש בין פנזיאנזה לבין רוברטו "ידי האבן" דוראן.

"להילחם על זה" עוקב אחר פנזיאנזה, מתאגרף צעיר אשר נמצא בשיא הקריירה שלו ומחזיק בתואר אלוף העולם. יום אחד, בעת נסיעה במכונית, עולמו משתנה כשהוא נפגע קשה בתאונת דרכים. הפציעה העיקרית היא בצווארו. רופאיו טוענים כי יש מצב שהוא לעולם לא יוכל שוב ללכת ויישאר משותק לשארית חייו, אך הם כנראה לא מכירים מספיק טוב את המתאגרף הנחוש. בעודו נאלץ להסתובב עם הילת מתכת המחוברת עם ברגים לראשו וצווארו, הוא החליט ששום דבר לא יעצור אותו מלחזור ולהתאגרף. יחד עם מאמנו, ומתחת לאפם של הוריו המגוננים, התחיל פנזיאנזה להתאמן בחשאי במרתף ביתו, והפתיע את רופאיו כשהתגבר כנגד כל הסיכויים על הפציעה שעבר. כאשר הילת המתכת מורדת ממנו, הוא התעקש לחזור לזירה ולהתחרות מחדש על תואר אלוף העולם, אך גילה שאף מתאגרף לא מוכן להתמודד מולו מחשש שהעימות הבא בזירה עלול להביא למותו. כאשר דוראן מחליט להתמודד מולו, פנזיאנזה יוצא לקרב החשוב ביותר של חייו.

"להילחם על זה", יותר מאשר עוד סרט אגרוף המבוסס על סיפור אמיתי, הוא בראש ובראשונה סרט בעל סיפור יוצא דופן ומעורר השראה. זהו סרט על הרוח האנושית שאינה יודעת גבולות, על אמונה בעצמך כי "אין דבר העומד בפני הרצון". סיפורו של פנזיאנזה הוא ללא ספק יוצא דופן ומרגש, ומסופר היטב בידיהם של הבמאי-תסריטאי בן יאנגר ("חדר לחץ", "פשוט מאוהבת"), המפיק מרטין סקורסזה והשחקנים המוכשרים מיילס טלר ("וויפלאש") בתפקיד המתאגרף וארון אקהרט ("המטרה הבית הלבן") בתפקיד מאמנו.

הבימוי של יאנגר אפקטיבי ביותר. בניגוד ללא מעט סצנות אגרוף בסרטים, כאן אפשר ממש לחוש בכל חבטה ואגרוף שפוגע בגיבור הסרט. כל מכה היא משמעותית. עבודת הסאונד המצוינת לצד הבימוי המדויק והסיפור המלחיץ מייצרים מתח רב, עד שתמצאו עצמכם דואגים וחוששים לשלומו של פנזיאנזה, פולטים 'אווווו', 'אאוץ'', 'פפפף', 'אוייי', ושאר ביטוי הזדהות עם כאב כפי שמזמן לא מצאתם את עצמכם מבטאים בקול מול המסך הגדול.
 
מנגד, למאחרים להגיע אין מה לדאוג, אפשר לוותר על תחילת הסרט בשקט. התסריט, למרות סיקוונס פתיחה חינני ומשעשע, מתקשה להתניע ומגיע לעניין רק לאחר כארבעים דקות של אקספוזיציה ארוכה. אך מאותו רגע ואילך, מדובר באגרוף לפרצוף שלא תרצו להחמיץ.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg