ביקורת: האם הסרט הגרוע של השנה כבר כאן?
אחרי "וורקראפט", "טומב ריידר" ו"מורטל קומבט", מגיע "אמונת המתנקש" כדי להזכיר לנו שוב שפופולריות של משחק מחשב אינה ערובה לסרט מוצלח. הסרט כל כך תפל ואינפנטילי, עד שכבר בשבוע הראשון של 2017, דני לרנר מסמן אותו כאחד הנוראים של השנה
''אמונת המתנקש'', במאי: ג'סטין קורצל
בשנה שעברה אותגרנו מול חווית צפייה דומה כאשר נחת על מסכינו סרט הפנטזיה וההרפתקאות-לכאורה "וורקראפט". מדובר היה במשחק מחשב פופולארי אשר עובד לסרט קולנוע חסר חן ונטול הומור שחווית הצפייה בו הייתה על סף הבלתי נסבלת. "אמונת המתנקש" מבוסס גם הוא על משחק מחשב מצליח אשר גרר לא מעט משחקי המשך, ולצערנו גם העיבוד הקולנועי שלו רחוק מלרגש ומציב על המסך מוצר קולנועי תפל, אנמי ואינפנטילי להחריד.
אפשר לומר כי סרטים המבוססים על משחקי מחשב הם אתגר קולנועי לא פשוט לפיצוח עבור יוצרי קולנוע, זאת מאחר שמשחקים עצמם הם כמעט תמיד מבוססי אקשן כאשר השחקן לוקח בהם חלק פעיל בתפעול גיבור הסיפור, מה שמייצר את מירב העניין וההנאה. מה שקודם תמיד למשחק עצמו הוא ההצגה של הקונספט העלילתי הפשוט המוצג דרך סרטונים קצרצרים המנסים לערב את הצופה-שחקן בסיפור ובדמויותיו. במעבר לקולנוע, אותה עלילה שולית מקדימה למשחק הופכת להיות בעצם לב ליבו של סרט הקולנוע ולכן צפייה בסרט מבוסס משחק מחשב לרוב מרגיש כאילו אנו צופים בפרק ארוך מהרגיל של אותן הקדמות קצרצרות הנאלצות להימתח לצורך העיבוד הקולנועי מדקות מסך ספורות לשעה וחצי עד שעתיים מתישות. ובעוד המשחק מאלץ אותנו להגיב, לחשוב, לקחת בו חלק פעיל, הסרטים מתקשים לעשות זאת.
רחוק מלרגש. מייקל פסבנדר ב''אמונת המתנקש''
צילום: פורום פילם
עלילת "אמונת המתנקש" עוקב אחר אסיר נידון למוות בשם קיילום (מייקל פסבנדר מ"אקס-מן") אשר מוצא להורג בכלא על ידי הרשויות. להפתעתו הוא מתעורר ומגלה שהוא עדיין כלוא, אך הושם בכלא סודי ומיוחד שבו מדענית סקרנית (מריון קוטיאר בתספורת לא מחמיאה) מנסה בעזרת מכונה מיוחדת שבנתה, לשחזר את זיכרונותיו של אחד מאבות אבותיו של קיילום מלפני חמש מאות שנה, מחסל בשורות ארגון מתנקשים חשאי, אי שם בספרד של תקופת האינקוויזיציה. כל זאת על מנת לאתר את מקום הסתרתו של תפוח עץ הדעת, ההוא מגן עדן, אשר שתי קבוצות של לוחמים אכזריים ניסו לשם עליו יד וזאת כדי לשלוט באמצעותו בעולם. תוך כדי שיחזור הזיכרונות הנשכחים הללו קיילם מסגל לעצמו את כישוריו של אותו מחסל.
כל העלילה הנ"ל היא תירוץ להוריד למייקל פסבנדר את החולצה, לחברו לאותה מכונה מדוברת ולהקרין באמצעותה את זיכרונותיו אשר תמיד באים לביטוי דרך סצנות אקשן תקופתיות. המבנה של הסרט, המורכב למעשה מאפיזודות מן העבר חוזר על עצמו עד לעייפה ומציב אוסף של סצנות אקשן מנותקות ונטולות מתח כשבמרכזן דמויות שלא אכפת לנו מהן.
חסכנו לכם: מהות כל הסרט בפריים אחד. ''אמונת המתנקש''
צילום: פורום פילם
הבימוי של האוסטרלי ג'סטין קורצל ("מקבת'" גרסת 2015 עם אותו פסבנדר) חסר השראה וטכני מאוד. הוא מתקשה לנצל לטובתו את קאסט הכוכבים אשר מלבד פסבנדר וקוטיאר כולל גם את ג'רמי איירונס, ברנדן גליסון ושרלוט רמפלינג שמהלכים לאורך כל הסרט כסהרוריים, מדקלמים טקסים בנאליים. לזכותו של הסרט יאמר שרעיון הבסיס של התסריט העוסק בחשיפת זיכרונות נשכחים בעזרת מכונה הוא רעיון טוב, אך התסריט אינו עושה בו שימוש מעניין. להיפך – סצנות הזיכרונות של גיבור הסרט לא מוצגות באופן סובייקטיבי ומתעכבות לא פעם על רגעים שהוא אינו נוכח בהם או שאינו עד להם ובכך משתמשות ברעיון המעניין בצורה בלתי הגיונית. גם ההשפעה של אותן זיכרונות עבר על גיבור הסיפור בהווה מוצגת בצורה מגוחכת וחסרת הגיון, כך שרעיון טוב, גם אם היה, פוספס כאן לחלוטין.
אחרי לא מעט עיבודים הוליוודים למשחקי מחשב אקשניים מ"טומב ריידר", דרך "דום", "מורטל קומבט", "סטריט-פייטר" ועד "סיילנט היל" או "הצורך במהירות", ניתן כבר לקבוע כי רק מעטי-מעט צלחו היטב את המעבר למסך הגדול. המוצלח ביותר מביניהם היה ונותר כמובן "האויב שבפנים", סדרת הזומבים האפוקליפטית בכיכובה של מילה ג'ובוביץ, ובקרוב יעלה הסרט השישי בסדרה.
גם כסרט אקשן הוא אינו מחדש דבר. ''אמונת המתנקש''
צילום: פורום פילם
"אמונת המתנקש" הוא תזכורת נוספת לכך שמותג פופולארי חוץ-קולנועי אינו ערובה לסרט מוצלח. אולי אוהדי המשחק יציצו בו מתוך סקרנות, אך מי שאינו בקיא יתקשה למצוא בו עניין. גם כסרט אקשן ופנטזיה העומד בפני עצמו הוא אינו מחדש דבר ודל במקוריות. בוא נאמר שאם לראות את מייקל פסבנדר בלי חולצה עושה לכם/לכן את זה, זאת אולי הסיבה היחידה לצפות בשעמומון המחץ הילדותי הזה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם