"אנחנו נזריק לישראלים את המוזיקה לדם": הסיפור המופלא של פאפא אלייב
הוא החל להופיע בגיל 10, שנה לאחר מות אמו, ונאלץ להפסיק בשל מחלה וגעגועים הביתה. שנים מאוחר יותר זכה להצלחה בינלאומית, ואז החליט לעלות לישראל ולהתחיל הכל מחדש. לאחר חצי יובל בישראל ובעוד "משפחת אלייב" הפכה למותג, הסיפור המשפחתי והקרע הבין דורי נחשפים בסרט תיעודי מצליח ופאפא אלייב כבר מתכנן סדרה מוזיקלית על הלהקה. עם העקשנות שלו, זה בטוח יקרה
כששואלים את פאפא, הלא הוא אלו אלייב, האם שיתף פעולה בשמחה עם במאי הסרט המתעד את משפחתו המוזיקלית המפורסמת, משפחת אלייב, פאפא שותק ממושכות, מחייך ואז אומר: "כן, שמחתי. אבל הייתי שמח הרבה יותר לעשות את הסרט הזה לפני 70 שנה".סרטם התיעודי של טל ברדה ונועם פנחס "הממלכה המופלאה של פאפא אלייב", שכבש השנה את הלבבות בפסטיבל "דוקאביב" ופסטיבלים נוספים, מוצג בימים אלה בהצלחה בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, עם ציון 26 שנים לעליית המשפחה לישראל. במקביל להדים שמייצר הסרט התיעודי אודות המשפחה, בימים אלה עובדים בני המשפחה על אלבום חמישי בהפקה המוזיקלית של אלדד ציטרין וניר מימון. מתוכו יצא השבוע סינגל ראשון "ליילי ג'ון".
אללו אלייב, החל את הקריירה המוזיקלית שלו כילד בסמרקנד שבבוכרה. אביו, כך הוא מספר, היה זמר ומוזיקאי מצליח בבאקו, בירת אזרביג'אן, והוא, צעיר ילדיו, נלווה אליו להופעות בחתונות ואירועים בסמרקנד ובטשקנט.
כשהיה אללו בן 9 נפטרה אמו. כילד בן 10 החל להופיע בתיאטרון הילדים בסמרקנד. ואולם לאחר שאביו התחתן בשנית עם זמרת אופרה ("אהבתי רק איך שהיא שרה") הילד בן העשר נשלח הרחק מהבית לטשקנט ללמוד בבית ספר למוזיקה והיה לכוכב הופעות ביחד עם להקת אמנים.
כעבור שנה, חלה וביקש מאביו שיחזירו הביתה. "אלוהים דאג לי. אבל היה לי קשה", הוא נזכר. בסופה של אותה שנה שב לבית אביו. "אבא אמר שאם זה מה שאני רוצה, לעזוב את בית הספר למוזיקה. אני יכול לקנות כרטיס לרכבת ולחזור לגור בבית".
בסופה של נסיעה ברכבת הלילה מטשקנט, ירד ב-3 לפנות בוקר בתחנה בסמרקנד, כדי לגלות שהוא לבדו ברציף. איש לא חיכה לילד החולה בן ה-12. הימים היו אז ימי מלחמת העולם השנייה, והילד צעד ברגל 10 ק"מ מתחנת הרכבת לבית אביו. "הכל היה בסדר בבית. רק אמא שלי היתה חסרה לי", הוא מספר.
ב-14.1.1196 קצת אחרי נפילת ברה"מ, עזבו האלייבים את טג'יקיסטן ונחתו בישראל החרדתית, שלא לומר – היסטרית, ערב מלחמת המפרץ הראשונה. "הגענו לישראל 48 שעות לפני שהתחילה המלחמה עם סאדם חוסיין. ידענו שתהיה מלחמה. לא היה שוק ולא פחדנו. יש אלוהים והוא עוזר ליהודים", נזכר פאפא אלייב בקורות המשפחה עם הגיעה לישראל. "שכרנו דירה בתל כביר ואחרי שנה לקחנו משכנתא וקניתי בית. בתשלומים. את מכירה את השיר 'בתשלומים בתשלומים'? ככה היה".
"תשמעי את זה: אחות של אבא שלי עלתה לישראל בשנות ה-70, והיא שלחה לי מכתב והזמינה אותי לבוא לישראל כמו 'טוריסט'. אמרתי לה אם אני בא, אז אני אבוא לתמיד. ובאמת באתי, אבל אחרי 20 שנים.
"באותו זמן הייתי בקריירה מצליחה. הופעתי בכל העולם. 15 פעמים בצרפת, הופעתי גם בניו יורק, וושינגטון ובכל אמריקה, דרום אפריקה, באתיופיה הופענו בפני הקיסר, שהעניק לנו מדליה עם תמונה שלו. כשהבן שלי אריאל היה בן שלושה חודשים, יצאתי לסיבוב הופעות בדרום אמריקה שנמשך שמונה חודשים. כשחזרתי רצתי אליו לחבק אותו, אבל הילד נבהל ממני כי הוא לא הכיר את אבא שלו.
"גם האמא החורגת שלי, לא הבינה למה ישראל. היא אמרה לי 'ברוסיה היית אמן מפורסם, למה לך ישראל? אף אחד שם לא יבין את המוזיקה שלך'. אמרתי לה: 'אנחנו נזריק לישראלים את המוזיקה לדם'. היום כל הישראלים אוהבים את המוזיקה שלנו וגם בעולם. תכנסי ליוטיוב ותראי את כל התכניות שלנו וכל ההופעות בכל העולם. משפחת אלייב זה שם".
בחצי יובל השנים מאז הייתה לישראלית, משפחת אלייב בניהולו הקפדני והנוקשה של אב המשפחה השתתפה בפרויקטים מוזיקליים עם אמנים ישראלים מהשורה הראשונה, ובהם ריטה, אהוד בנאי, ברי סחרוף וירדנה ארזי, ניסתה את מזלה עם בקדם אירוויזיון, הופיעה בהצלחה בחו"ל והצליחה כל העת לשמור על הבמה את המסגרת המשפחתית, כאשר שלושה דורות של כישרון מוזיקלי מתפרץ ומסעיר נותנים את הקצב.
במשך ארבע שנים ליוו במאי הסרט את משפחת אלייב, והתוצאה היא סרט צבעוני ולא רק בגלל בגדי ההופעה הייחודיים של הלהקה. בסרט, בו שזורים גם קטעי וידאו שצולמו בעבר, מתרכז ברובו בדמותו של פאפא, האב, הסב והמייסד הכריזמטי של המותג 'משפחת אלייב', שלצד היותו אמן כלי הקשה וזמר מחונן, נחשפת גם דמותו הפטריאכלית שעל פיה יישק דבר, עד שהיא מתנגשת בערכים האינדיבידואליסטים והליברלים של הדור השלישי, נכדיו ונכדותיו.
בהרכב המשפחתי מופיעים בין היתר, הבן אמין על כלי ההקשה ושירה וצעיר בניו, אריאל, המהווה את הצלע המרכזית בלהקה המשפחתית, והוא צמוד לאביו באהבה ובמסירות אין קץ גם בחיי היום יום. כילד בטג'יקיסטן, החל מכיתה א' עד י' אריאל למד פסנתר ופיתוח קול, ושירת בלהקה צבאית בצבא הרוסי. בהופעות הוא שר ומנגן על אקורדיון בוכרי (גרמוני) ועליו אומר פאפא: "אריאל הוא הכי מפורסם, הכי מוכשר, הכי בסדר, הכי חמוד הכי בן אדם טוב, בן שלי צעיר. והוא הכי אבא טוב בשביל ילדים שלו אמיר, אביבה, אמנדה ואברהם הקטן".
את הראיון עם פאפא מלווה כמתורגמנית אביבה, נכדתו, שמופיעה עם ההרכב כזמרת וכנרת. בימים אלה היא גם עובדת על אלבום סולו, ובמקביל היא משלימה תואר במשפטים, כי ככה פאפא ציווה. "אחרי שאביבה גמרה קונסרבטוריון, אמרתי לה עכשיו צריכה ללמוד משפטים. היא מופיעה איתנו כי היא צעירה ועוד לא נשואה".
מה הקשר בין מוזיקה למשפטים?
אביבה: "גם אני לא הבנתי למה סבא שולח אותי ללמוד משפטים. אבל אחרי כמה קורסים, התמקדתי בנושא של 'קניין רוחני' והתחלתי להבין את הגדולה של סבא שלי. בזכות התמחות בקניין רוחני אני אגן על משפחתי ועל חברי המוזיקאים".
האח של אביבה, אמיר בן ה-22, נשוי ואב לתינוקת, הנינה הראשונה של פאפא. מופיע עדין עם ההרכב המשפחתי, ואולם בשנים האחרונות התקרב מאד לדת, והצורך בתפילה בכותל המערבי חזק עבורו יותר מהמוסיקה. באחד הקטעים בסרט, כשנודע לפאפא כי נכדו אמיר מסרב לנסוע עם הלהקה להופעות בגרמניה הוא פוסק: "לכל אחד יש תחליף".
ואולם יותר מהכל גדול התסכול של עדה, הבת הבכורה, מוזיקאית בחסד שמנגנת על קאנון, נוכח תפיסת עולמו השוביניסטית-פטריארכלית של אביה. עדה, שהתגרשה מבעלה הראשון וגדלה את בנה צביקה כחד הורית ואף נשאה בשנית לגבר שאינו בן העדה הבוכרית, הוצאה מחוץ להרכב ותפקידה להיות עם הנשים בבית, אלה שטורחות ומבשלות תחת עינו הפקוחה של פאפא. אגב, הוא זה שגם קובע את איכות הירקות וכמות התבלינים שיש להכניס לתבשילים הביתיים.
דווקא צביקה, בנה של עדה שמילדות היה צמוד לסבו ובזכותו התפרץ והתפתח כשרונו המוזיקלי, מופיע כתומך בתפיסה הליברלית, מודרנית ופמיניסטית, מורד בסבו ומעודד את אמו לא לוותר על המוזיקה. הוא אף צירף את אמו כנגנית קאנון להרכב המוסיקלי שהקים בנפרד 'הסלון של אלייב'.
בברכתה לאביה, ואולי כמענה לאמירה שלו מקטע וידאו ישן בו אומר אביה שהוא "מודה לאלוהים שיש לו רק בת אחת", אומרת עדה שהיא גאה להיות הבת של אבא שלה, למרות שהוא לא כל כך.
אחד הקטעים הדרמטיים ביותר בסרט מתרחש לקראת סופו, כאשר בצעד מתריס משהו מכינים צביקה ועדה עם ההרכב שלהם 'הסלון של אלייב' הופעת הפתעה לכבוד יום הולדתו ה-80 של פאפא. ברגע בו הם מתחילים לנגן, פאפא קם ממקומו ויוצא מהחדר.
למה יצאת?
"אני הייתי צריך לעשות פיפי ובגלל זה יצאתי מההופעה. אני בן 84 קשה להתאפק".
לא בגלל עדה?
"מה שחשוב זה כישרון, בלי כישרון אי-אפשר לעשות מוזיקה. גם לא משפטים. אישה יכולה להופיע, למה לא? אבל היא גם צריכה לדעת להיות חכמה ולהיות בבית עם הילדים, המשפחה שלה. עדה יש לה מקצוע והיא מופיעה עם צביקה, הבן שלה".
האם זה מטריד אותך שככה רואים אתכם בסרט?
"אני חושב שבסרט חסרה מוזיקה, חסר השואו שלנו. יש הרבה יותר סיפורים עלי ועל כולם, על המשפחה שלי. אבל זה לא מפריע לי. אני אוהב את הילדים שלי ואת הנכדים ואת המוזיקה שלנו.
"זה היה הרעיון של שני הבמאים. אולי זה מה שצריך לעשות היום כדי שאנשים ילכו לראות את הסרט. אני שמעתי שאנשים מאד אוהבים את הסרט. אומרים שלא היה כזה דבר בעדה הבוכרית.
"עכשיו אני כבר מסתכל קדימה ורוצה לעשות סדרה מוזיקלית על המשפחה. שיהיה בה יותר מוזיקה. מוזיקה זו שפה בינלאומית, תורמת לחינוך ולתרבות אז אין פשיעה, הימורים ודברים רעים.
"אני מקווה שנמשיך לעשות מוזיקה, שהיא הנשמה והביזנס שלנו. הנכדים שלי גדלים, יש להם כישרון מוזיקלי, יש פנטזיה והשראה וגם הטכנולוגיה טובה הרבה יותר, אז כנראה שגם העתיד יהיה טוב יותר, בעזרת השם".
"הממלכה המופלאה של פאפא אלייב" עכשיו בסינמטקים ברחבי הארץ
מועדים קרובים:
סינמטק חיפה: הערב, 10.1 בשעה 17:00
סינמטק תל אביב: 12.1.17 בשעה 21:30, 14.1.17 בשעה 15:00, 17.1.17 בשעה 15:30
סינמטק ירושלים: 11.1.17 בשעה 18:00, 19.1.17 בשעה 17:00
מתנ"ס הדר חיפה: 15.1.17 בשעה 20:00
אקו"ם