ראשי » תרבות » קולנוע

שתיקה: הסרט הקשה ביותר של מרטין סקורסזה

בנעוריו התלבט סקורסזה אם להיות במאי או כומר. סרטו החדש מפצה על החלטתו המבורכת לבחור בקולנוע עם מסע ייסורים בלתי מהנה בעליל כהוכחה לחוזק נאמנות הדמויות הראשיות לאל. העינוי הזה משוחק היטב, מצולם היטב ומרשים באופן כללי, אבל מאתגר את הצופה עד לקצה

 
כפר דייגים ביפן של המאה ה-17. מיסיונר קתולי צעיר מפורטוגל מדדה אל תוך הכפר. המקום נטוש. תושביו המקומיים הוגלו בשל אמונתם הדתית. מוות בייסורים הוא מנת חלקם של המומרים אשר נטשו את בודהה לטובת ישו. המיסיונר הצעיר יודע זאת, ממקום מחבואו בהרים הוא ראה את הזוועות שפקדו אותם. בורח מרודפיו ללא כיוון ברור הוא הולך לאיבוד בנוף הפסטורלי. על סף אפיסת כוחות, הוא קורס, מתפלל לאלוהים לעזרה, מתוך חולשתו הוא מתלונן על כך שמהעבר השני אין קול ואין מענה, רק שתיקה רועמת ומהדהדת.

מרטין סקורסזה, הבמאי שמאחוריו שורה ארוכה של יצירות מופת קולנועיות כמו "נהג מונית", "השור הזועם", "החבר'ה הטובים" ועוד, נוהג לא פעם להעמיד את דמויותיו הראשיות מול מצבים אשר מערערים אותן עד היסוד ומביאים אותן לבחון מחדש את עצמן, את מוסריותן, את ערכיהן ואף את אמונתן. החוויה אשר עוברים גיבוריו של סקורסזה, בין אם מדובר בטרוויס ביקל מ"נהג מונית" או ג'ייק לה מוטה מ"השור הזועם", הנרי היל ב"החבר'ה הטובים" או אפילו ישו ב"הפיתוי האחרון של ישו", מעמתת אותם מול עצמם, מול כל מה שהם מכירים ואפילו מול הקרובים ביותר אליהם. לא פעם הם נדרשים לעבור מסע ייסורים, פיזי ונפשי כאחד, מסע אשר מטלטל אותם ומאיים לשבור אותם, אך עבורם זו תמיד הדרך היחידה להגיע בסופו של דבר אל הגאולה. גם כאשר גיבוריו של סקורסזה הם ספורטאים או פושעים, נהגי מוניות או יועצי השקעות, החוויה שהם נדרשים לעבור בסרטיו היא תמיד רוחנית, תמיד דתית במובן מסוים, כך שאפשר לראות ב"שתיקה" מעין חלק שלישי בטרילוגיה הסרטים הדתיים שלו הכוללת גם את "הפיתוי האחרון של ישו" (1988) ואת "קונדון" (1997).
 
"שתיקה" עוקב אחר שני מיסיונרים  קתוליים צעירים, רודריגז (אנדרו גארפילד) וגארופה (אדם דרייבר), היוצאים מפורטוגל ליפן במטרה לאתר את המנטור הרוחני שלהם פריירה (ליאם ניסן) אשר עקבותיו נעלמו לאחר שהדת הנוצרית הוצאה ביפן אל מחוץ לחוק. דואגים לשלומו וסקרנים לדעת מה עלה בגורלו, הם מגיעים ליפן ונחרדים לראות כיצד הרשויות ביפן מתעללות ומענות עד מוות את האזרחים היפנים אשר המירו את דתם לנצרות. בעוד הם נרדפים באזור נגסקי, מחליטים שני המיסיונרים להתפצל על מנת שיוכלו לעזור לכמה שיותר נוצרים מקומיים. אך כאשר רודריגז נתפס ונכלא אצל האינקוויזיטור היפני הראשי ונדרש להוקיע את הנצרות ולהתנער ממנה בפני מאמיניו, הוא נאלץ לעבור מסכת ייסורים אשר בוחנת את חוזק אמונתו.

"שתיקה" הוא סרט מרשים מאוד. הוא משוחק היטב, מצולם היטב וכולל לא מעט סצנות מעניינות. עם זאת זהו גם סרט איטי, מהורהר, לא פעם קשה לצפייה ואף אכזרי מאוד, כזה המורכב ברובו מסצנות תפילה ודיונים על אמונה לצד מראות אלימים קשים של עינויים שונים ומשונים. מי שבקיא ביצירותיו של סקורסזה יודע שסרטיו לא פעם מכילים מראות בלתי מתפשרים של אלימות ריאליסטית, אך הפעם, במקום לעטוף את הסיפור בעטיפה ז'אנרית המקלה באופן מסוים על הצפייה, כאן סקורסזה הולך בכיוון אחר, בלתי מתפשר ומאתגר בהרבה.

למרות ש"שתיקה" מבוסס על ספרו של היפני שוסקו אנדו (שאגב, הוסרט כבר לסרט קולנוע יפני בשנת 1971), סרטו של סקורסזה מזכיר לא מעט במבנהו את סרטו הרוחני לא פחות של פרנסיס פורד קופולה "אפוקליפסה עכשיו" (שהיה מבוסס על ספרו של ג'וזף קונרד "לב המאפליה"). שם עסק הסרט בסיפור מסע בג'ונגלים של וייטנאם אחר קולונל בכיר שנעלם, וב"שתיקה" מדובר במיסיונר בכיר שעקבותיו נעלמו. מעבר לכך, שני הסרטים זורקים את גיבוריהם אל תוך מצב מלחמתי, אל תוך אלימות אשר המראות שלה והתוצאות שלה הופכות לחלק בלתי נפרד מהגיהינום עלי אדמות אותו הם נדרשים לעבור עד אשר יגיעו לגאולה או למפגש המיוחל מול האל. בנוסף, מעניינת העובדה ששני הסרטים לוקחים את גיבוריהם למסע בחלקים שונים של המזרח הרחוק, כאילו באים להדגיש את הרעיון שגיבוריהם נדרשים בכוונה תחילה ללכת לאיבוד ורק במקום הזר ביותר להם בכל מובן אפשרי, רק שם הם יוכלו לבסוף למצות את מסעם ולמצוא את עצמם.
 

אנדרו גארפילד מצוין בתפקיד הראשי, ונציין גם שהשנה הוא הצטיין בתפקידים הדורשים ממנו לשחק אדם מאמין, כמו בתפקיד הראשי ב"הסרבן" של מל גיבסון. אדם דרייבר ("מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר") משחק את שותפו למסע, אך מי שגונב את ההצגה במפגן משחק מרשים ביותר הוא ליאם ניסן בתור המיסיונר הנעלם.
עבודת הבימוי של סקורסזה מצוינת והרגעים שבהם הוא מביא את גיבורו הצעיר לכדי שבירה והופך את הסרט לדרמה פסיכולוגית עשויים בצורה מרתקת. סגנונו מזכיר לא פעם סרטים של יוצרים אירופאיים קלאסיים אשר סרטיהם נגעו בדת, בדמויות עקודות ובחוויות הרוחניות שהם עוברים, מקארל תיאודור דרייר ועד רוברט ברסון. כמו "הפיתוי האחרון של ישו", זהו אחד מסרטיו היותר אישיים של סקורסזה, כזה הנוגע בנושאים של אמונה וכפירה הקרובים אליו עוד משחר נעוריו, כאשר התלבט אם להיות כומר או במאי קולנוע.
 
יש צורך להדגיש שוב כי "שתיקה", למרות מעלותיו האמנותיות הרבות, הוא סרט מאתגר לצפייה שצריך לבוא אליו מוכנים. זהו אינו סרט מהנה בשום מובן, יהיה נכון יותר להגדיר אותו כ'מענה' בשל אופיו ואורכו (כשעתיים וחצי) וככזה הוא פונה בעיקר לחסידיו של הבמאי המוכשר ו/או למתעניינים בחוויות של מסע רוחני.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg