ראשי » תרבות » מוזיקה

לא פוליטי: תאמר נפאר למען נשים שיצאו מזנות

"אם יזמינו אותי לגלגל"צ, זה יהיה כדי לדבר על הצהרה פוליטית", אמר תאמר נפאר, שמספר על ייצוג האוכלוסייה הערבית-ישראלית בתרבות, על צעדים לקראת דו-קיום ועל האירוע בו ישתתף שמוקדש לתמיכה בנשים שיצאו ממעגל הזנות: "בואו להציל חיים"

"אני לא מוזמן להרבה לאירועים שאינם פוליטיים", אמר המוזיקאי תאמר נפאר. "אם אני מוזמן, מדובר באירוע פוליטי, מפני שהרבה רואים אותי בהקשר פוליטי. אבל יש עוד נושאים חשובים, נושאים חברתיים, שחשוב לי להביע דעה בקשר אליהם", הוסיף.

כאשר אני מציינת שבלתי אפשרי לראות אותו במנותק מהאמירות הפוליטיות הנוקבות שהוא מעלה בשיריו ומן הסנסציות שנקשרו בשמו, שהגועשת מכולן היא הופעתו בטקס פרסי 'אופיר', שהביאה ליציאתה הנסערת של שרת התרבות מן האולם, הוא משיב: "זה תלוי מי מסתכל. ישראלים שאינם ערבים, יסתכלו עליי ויראו לרוב רק את הפן הפוליטי שבי, אבל הקהל הערבי אוהב את כלל השירים שלי, גם את אלו שאינם פוליטיים, שירים אחרים, שהם יותר שירי מועדון".

כאשר התחלת ליצור מוזיקה, זה היה מתוך שאיפה להעביר מסר פוליטי או מתוך רצון לביטוי אישי?

"אני יכול לומר לך שהייתי עושה היפ הופ, יוצר ועוסק באמנות גם אם הייתי נולד בשוודיה. מי שעוסק ביצירה ובאמנות יעשה את זה בכל מקום, וכמו באוכל, בכל מקום האמנות תקבל את התבלינים של המקום. גם לפני שאהבתי ועשיתי היפ הופ, אהבתי מאוד את פרינס ואת מייקל ג'קסון והרבה מאוד להקות, והאהבה הזו לא באה ממקום פוליטי. כשהפכתי ליוצר בעצמי, הלכתי למקום שהוא כן פוליטי, והרגשתי שזה טבעי בשבילי לעשות את זה".

נהוג להרחיב את הדיבור על כוחה של מוזיקה לחבר בין אנשים ולטשטש פערים, אבל מוזיקה פוליטית דווקא מדגישה את המחלוקת. אתה חושב שבישראל יש פתיחות למוזיקה פוליטית?

"איפה בדיוק, בגלגל"צ?", משיב נפאר בחיוך. "זה תלוי מהו המדד. למוזיקה שלי יש קהל של ערבים, ושל צרפתים, ושל ניו יורקים, יותר מאשר קהל של ישראלים לא-ערבים. זה לא אומר שאין ישראלים שמזמינים אותי, אבל אם יזמינו אותי לגלגל"צ, זה יהיה כי ירצו לדבר איתי על נושא פוליטי או על איזו הצהרה פוליטית, ולא כדי להשמיע את השירים שלי. עזבי את זה שאני פוליטי, את יודעת מה? בואי ניקח רגע אמנים ערבים שהם לא פוליטיים, ויש כאלה. גם אותם לא מזמינים להופיע, גם אותם לא משמיעים ברדיו בגלל שההחלטה של המיינסטרים היא פוליטית. ומעבר לכך, ישראלים, למשל, לא יקשיבו לזמר ערבי מבצע משירי אום כולתום, הם יקשיבו לזמר ישראלי מבצע אותם".

איזה ייצוג אתה חושב שבכל זאת יש בתרבות לאוכלוסיה הערבית-ישראלית - אם לא במוזיקה, אז בקולנוע ובטלוויזיה?


"תראי, יש את הגישה הזו, שיש להרבה אנשים, ש'ככל שתעשה ותיצור יותר, ככה תראה להם שגם אתה בן אדם' - אנחנו באמת עושים ויוצרים, ואנחנו סצנה שחיה ובועטת ומקיימת הופעות לעיתים קרובות, אבל אנחנו לא מחכים שישראל תבוא ותכיר בנו ובקיום שלנו. מבחינתנו, ישראל היא המקום שבו הרסו את הבית שלנו, ואני בטח לא הולך לפנות אליה בבקשה שתקבל אותי. אנחנו בונים את עצמנו בפני עצמנו, ואני חושב שזה צעד טוב מאוד לקראת שלום עתידי, מפני שברגע שפועלים באופן של דו-קיום, המשמעות היא שמעוניינים שהצד השני יהיה קיים.

"אם לא מכירים בקיומו של הצד השני וגם בתרבות שלו, בהמנון שלו, בדגל שלו ובצבא שלו, בחיים לא יהיה דו-קיום. כצעד למען דו-קיום, אני חושב שמדינת ישראל צריכה לבוא ולקחת כאן אחריות על מה שנעשה, להכיר בטראומה שלנו ובכך שנעשתה כאן בנייה של עם אחד על חשבונו של עם אחר. הצעד הראשון הוא להכיר בכך". 

נפאר, כאמור, מעוניין להביע את עמדתו גם בסוגיות חברתיות שהוא מזדהה עמן, ולא רק בהיבט של הסכסוך הישראלי-ערבי. אחת מהמטרות החברתיות שהוא מאמין בהן ומעוניין לתרום לקידומן היא שיקומן של נשים שיצאו ממעגל הזנות וחוו ניצול ופגיעה, ושילובן בחברה ובעולם התעסוקה, תוך הקניית תחושה מחודשת של ערך עצמי ומסוגלות. ביום שבת הקרוב, ייקח נפאר חלק באירוע לציון שנה ל'המכללה' – ארגון שהציב לעצמו למטרה להציע לנשים שורה של קורסים מקצועיים, שיאפשרו להן לרכוש מקצוע ולפרנס את עצמן.

"'המכללה' פועלת למען נשים שנקלעו לתופעה הנוראית של ניצול נשים בתעשיית הזנות, נושא שנוגע ללבי, לקראת ציון אירועי השנה לפעילות 'המכללה', נוצר איתי קשר, וביקשו שאגיע להופיע", מספר נפאר. "אני חושב שזה ארגון שעושה עבודה חשובה מאוד, ואני מתרגש לקחת חלק באירוע. הנשים האלה עברו ניצול, פגיעה ואונס. מי שיביט בהן מבחוץ יאמר 'אין כאן סיכוי'. אבל אז באים האנשים של 'המכללה', כמו מלאכים טובים, משקמים את הנשים האלה ונותנים להן הרגשה שהן חשובות, שאכפת מהן, אומרים להן 'אתן אולי ויתרתן על עצמכן, אבל אנחנו לא', ואני חושב שזה הדבר הכי מקסים שאפשר לעשות בשביל מישהו. אותי זה מרגש", הוא אומר, וההתרגשות ניכרת בקולו. "את יודעת, השיקום של הנשים האלה הוא מעבר למציאת עבודה – זאת ההרגשה שהן תורמות במשהו ועושות משהו במקום שבו הן עובדות, זה שיהיה להן חשבון בנק, שתיכנס להן משכורת. הדברים האלה משפיעים על ההרגשה".

"חשוב שכמה שיותר אנשים יגיעו ויתמכו", מדגיש נפאר. "כשאני אומר 'כמה שיותר אנשים', אני מתכוון גם לגברים שביקרו בעבר במכוני ליווי ומרגישים רע עם עצמם, ומוזמנים עכשיו לבוא, לשלם על כרטיס ולתרום, להשתתף באירוע ולעשות משהו כדי לנקות את המצפון. אני מקווה שלארגונים כאלה יהיה את הכוח לשנות כמה שיותר חיים. בעצם, ממש להציל חיים, וכדי שזה יקרה, צריך תמיכה ושכמה שיותר אנשים יגיעו. אני, מצדי, מבטיח לתת את המוזיקה הכי כיפית שיש, כדי שאנשים ייהנו ויקבלו תמורה אמנותית לכספם, ויהיו שם גם 'סיסטם עאלי' ואמנים אחרים, ואנחנו ניתן את המקסימום כדי שהערב יצליח. אז אני קורה לכולכם: בואו להציל חיים.

"ומעבר לערב הזה, ולפעילות של הארגון הנפלא הזה, אני חושב שהנושא של ניצול נשים ושל זכויות נשים צריך להיות נושא חברתי שפוליטיקאים יקדישו לו הרבה תשומת לב ויתייחסו אליו ברצינות. בעיניי, זכויות נשים זה נושא חשוב מאוד, שעסקנו בו גם ב 'ג'נקשן 48' (שצפוי לצאת גם בארה"ב וזמין כעת לצפייה ב- HOT VOD – א.ק.כ)".
אתה רואה את עצמך משתלב בעשייה פוליטית ציבורית?

"בינתיים אני אומר שלא, וזה לא משהו שנמצא בתוכניות שלי, אבל למדתי בחיים שאף פעם לא צריך להגיד 'אף פעם לא'. יש הרבה דברים שלא חשבתי שאעשה, ועשיתי".

"את הרעיון ל'המכללה' יזמנו אני ושותפתי, טל גרנות", מספרת איריס שטרן-לוי, מצמד המייסדות והמקימות של הארגון. "פתחנו בית ספר, שכרגע הוא נטול קירות – אין לנו כרגע תקציב להחזיק בניין, ולכן אנחנו מקיימות את הקורסים בכל מרחב שמתאפשר לנו לעשות זאת בו. אנחנו מלמדות מקצוע. לא אנחנו באופן אישי, אלא בשיתוף פעולה עם חברות שמעמידות לרשותנו את כוח האדם שלהן ואת הידע שלהן, כך שכל אחד מעביר את המיומנות שלו.

"הנשים שבאות ללמוד בקורסים הן בעיקר נשים שורדות זנות, אבל אנחנו פותחות את הדלתות שלנו בפני כל מי שרוצה לבוא וללמוד. הנשים מגיעות אלינו ממרכזי שיקום לנשים שעסקו בזנות, מרכזי שיקום לנשים עם התמכרויות, יש נשים שיצאו מהכלא, יש נפגעות גילוי עריות, נשים שלא הייתה להן נגישות או פניות ללכת וללמוד מקצוע, כיוון שהן נמצאות במצב של פוסט-טראומה או של ניצול. המטרה שלנו היא לאפשר להן ללמוד מקצוע ולהתחיל את חייהן עם משכורת נורמאלית. הן יוצאות מהקורסים עם ידע שהוא מעבר לתחום עצמו, למשל בקורס שהעבירה רשת אופנה, הן למדו גם על זכויותיהן כעובדות וגם על האופן שבו קוראים תלוש משכורת. עוד דוגמה לקורס שעברו הנשים הוא קורס קונדיטוריה".

מעבר לרכישת מקצוע, יש כאן גם העלאה של תחושת הערך העצמי של אותן נשים.


"בהחלט. מדובר בנשים שמגיל אפס אמרו להן שהן לא שוות כלום, ושהדבר היחיד שטוב בהן הוא הגוף שלהן. בקורסים יש מרחב בטוח, ואנחנו מעבירות להן מסר שמותר ורצוי להתבטא ולדבר, ובהחלט מותר לטעות. טל ואני מתדרכות את האנשים שמעבירים את הקורסים איך להעניק משוב חיובי. הקורסים מקנים להן הרבה ביטחון, והן יוצאות מהם כשהן יודעות שהן מסוגלות להשתלב בעולם התעסוקה לא פחות טוב מאשר האישה הממוצעת".
האירוע לציון שנה לפעילות 'המכללה' בהשתתפות תאמר נפאר, 'סיסטם עאלי', סמירה סרייה, Dj Liv Sublime ו-Dj Israel Aharoni ייערך ביום שבת הקרוב, 11.02.17, בשעה 19:30, ב'אברהם הוסטל', לבונטין 21, תל אביב.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg