המפגש המחודש של קיאנו ריבס ולורנס פישבורן
כמו הראשון בסדרה, גם "ג'ון וויק 2" לא מכביד בעלילה ומתרכז בסצנות אקשן יפהפיות המבוימות כריקודי בלט, רק שהפעם לסרט מצורף בונוס משעשע הקורץ לסדרת סרטי "מטריקס" האהובה. יש לכם פטיש לכלי נשק? זה כנראה הסרט בשבילכם // ביקורת קולנוע
ג'ון וויק 2, במאי: צ'ד סטהלסקי

אחת הסצנות המוצלחות בסרט הראשון התרחשה בבית מלון אליו נכנס גיבור הסרט. מדובר היה בבית מלון מיוחד אשר על הלקוחות שלו נמנים אך ורק אנשי העולם התחתון, כאשר כל מטרתו היא לשמש עבורם מקום מבטחים בו אף אחד אינו רשאי לפגוע בהם כל עוד הם שוהים בתוכו. זאת הייתה סצנה קטנה אך משמעותית שהצליחה מיד למקם את הסרט בתוך עולם פנטזיה שונה ומעניין ולחשוף אותנו לחוקים המיוחדים שלו, סצנה אשר הרעיון המקורי שלה נראה כאילו הושאל מסרט האקשן ההונג-קונגי המצוין "PEACE HOTEL" (1995) בכיכובו של צ'או יון פאט. "ג'ון וויק 2" ממשיך את הרעיון הזה אשר נזרע בפרק הקודם ומחזיר את גיבורו למלון המבטחים המדובר, שם מתרחשות לא מעט סצנות מרכזיות, כאשר עיקר העניין הפעם הוא האופן בו מפותח העולם המיוחד בו מתרחש הסרט. הפעם הוא לוקח אותנו עמוק יותר אל תוך עולם המחסלים, כאשר אנו מגלים דברים נוספים על חוקיו המיוחדים, למשל שישנם מלונות מבטחים כאלו במקומות נוספים בעולם, שישנם חנויות בגדי מעצבים המתמחים בתפירת חליפות מיוחדות למחסלים וכו'.

"ג'ון וויק 2" מחזיר את המחסל הדיכאוני וויק חזרה אל ביתו שבפרברים בתום מסע הנקמה הרצחני שביצע בפרק הראשון. מצויד בכלב חדש ובגרוטאה שנותרה ממכוניתו המגניבה, הוא ממשיך להתאבל על אהובתו שמתה, קובר מחדש את נשקיו במרתף הבית ושואף שוב לחיות בשקט ושלווה. אבל החבר'ה מעברו צצים ולא מאפשרים לו לחיות בשקט. מסתבר שיש לג'ון וויק שטר חוב ישן לגנגסטר בשם סנטינו אשר מטיל עליו משימת התנקשות חדשה. מבין כי אין לו ברירה אלא לקיים אותה, וויק טס לרומא לבצע את המשימה, רק כדי למצוא עצמו מאותו רגע נרדף על ידי שלל מחסלים.
כמו בפרק הקודם, גם הפעם העלילה המרכזית פשוטה למדי ומשמשת בעיקר כתירוץ להצבת אוסף גדול של סצנות אקשן ארוכות ומורכבות. הבמאי צ'ד סטהלסקי (פעלולן לשעבר אשר בין היתר שימש אף ככפילו של קיאנו ריבס בסרטי "המטריקס"), מצויד בתקציב כפול מזה שהיה לסרט הקודם, ממשיך את אותו קו סגנוני ואף לוקח אותו רחוק יותר. הוא לא רק מאפשר לצופיו ליהנות מהכוריאוגרפיה של סצנות האקשן, אלא בונה אותן הפעם כריקוד של ממש, כמעין בלט של אגרופים ויריות המצולם בשוטים ארוכים בהן הברבור השחור, ג'ון וויק, מתנועע כבלרינה קטלנית. ריבס צולח את האתגר הפיזי הזה היטב והטון הציני שהוא מעניק לדמותו, המחסל הקוטל מבלי למצמץ גדודים של שומרי ראש ומחסלים, תורמת לאווירה הכללית של הסרט ששואפת להיות פנטזיית אקשן ברוח מערבוני הספגטי האיטלקיים וסרטי הפשע ההונג-קונגיים אשר הציבו תמיד גיבורים גדולים מהחיים.

"ג'ון וויק 2" הוא גם סרט שאינו חושש לצחוק על עצמו וגם כזה הקורץ באופן מודע למקורות מהם הוא משאיל רעיונות. לורנס פישבורן המגלם בסרט את אחת מדמויות המשנה הוא הזדמנות מצוינת לבדיחה על חשבון מפגשם ההיסטורי הקודם של פישבורן וריבס בטרילוגיית "המטריקס". כמו כן סצנת האקשן המרכזית לקראת סופו של הסרט המתרחשת במבוך מראות, היא קריצה משעשעת לסצנה המופתית שסיימה את "הליידי משנגחאי" (1947) של אורסון וולס, ובעיקר את אחד מחיקויה הרבים כאשר המרכזית שבהן הייתה בסיום המדמם של "הדרקון" בכיכובו של ברוס לי. דבר נוסף אשר עלול להסב הנאה בעיקר לחובבי נשק, ועבור צופים אחרים עשוי להראות מטריד, זה האופן הפטישיסטי בו מתייחס הסרט לנשקים, בעיקר בסצנה בה ג'ון וויק נפגש ברומא עם מוכר נשק בעל מבטא בריטי הממליץ לו על נשקים שונים עבור משימתו, סצנה שלא מקדמת את העלילה אלא עסוקה בעיקר בקידום מכירות של נשקים ספציפיים תוך סקירה מפורטת של יכולותיהם.
לצד ריבס מופיעים הפעם השחקן האיטלקי ריקרדו סקמרסיו בתפקיד הנבל הראשי, איאן מקשיין ("דדווד") משחק את בעל מלון המבטחים, רובי רוז ("כתום הוא השחור החדש") והראפר קומון משחקים מחסלים הנושפים בעורפו של ג'ון וויק ואילו פרנקו נרו הוותיק, "ג'נגו" המקורי, כוכב סרטי הז'אנר האיטלקיים של שנות השישים והשבעים, מבליח בתפקיד משנה בתור מנהל מלון המבטחים ברומא.
