ראשי » תרבות » קולנוע

הסרט האיטלקי שכובש את העולם: כך הסמארטפונים השתלטו על חיינו

"זרים מושלמים" היא דרמה קומית קולחת, מהנה ומעוצבת להפליא, שתעשה לכם חשק לאוכל וביגוד איטלקי ולמחיקת היסטוריית השיחות שלכם בווטסאפ בו זמנית // ביקורת קולנוע

 
שלושה זוגות חברים וחבר גרוש אחד נפגשים לארוחה לכבוד ליקוי הירח המתרחש באותו הערב. אווה ורוקו הם המארחים, נשואים ותיקים עם בת בגיל ההתבגרות, שלמרבה האימה כבר מסתובבת עם קונדומים בתיק. אליהם מצטרפים ללה וקרלוטה שאת האהבה שלהם נראה שהחליף האלכוהול, ביאנקה וקוזימו הנשואים הטריים והמאוהבים, ואחרון, בפה, המורה לספורט שחברתו החדשה הייתה אמורה לפגוש לראשונה את החברים אך לא מגיעה בתירוץ של מחלה.
 
בין הניוקי והיין, השיחה עוברת לטלפונים החכמים שהשתלטו לנו על החיים והפכו למעין קופסה שחורה של חיינו הפרטיים, והחברים מחליטים לשחק משחק. כל הודעה שתתקבל תוקרא בקול רם לאזני כולם, וכל שיחת טלפון תתנהל ברמקול מבלי לידע את הצד השני על כך, כדי לראות מה מסתירים החברים זה מזה ומבני ובנות זוגם.
זו נקודת הפתיחה של הסרט האיטלקי "זרים מושלמים", זוכה פרס האוסקר האיטלקי לשנת 2016. הדרמה, כמובן, לא מאחרת להגיע, כשמתברר שדווקא בערב הזה יתקשרו או ישלחו הודעה כל המאהבות, נותני השירותים הנסתרים, קרובי המשפחה הלא צפויים ושאר אורחים סלולריים לא קרויים. הסודות שיתגלו יבחנו עד כמה חזקה החברות בין הגברים, אם בכלל היתה כזו, ומי מהזוגות יוכלו להתמודד עם האמת על בן או בת הזוג.
 
סרטו של הבמאי פאולו ג'נובזה, שביים וגם חתום על התסריט כאחד מחמשת הכותבים שלו, עלה לאקרנים באיטליה לפני שנה, והפך לשובר קופות מקומי. הוא גם הצליח לעורר עניין בפסטיבלים שבהם הוצג, מטריבקה ועד קאן. גרסה ספרדית של הסרט כבר בשלבי הפקה, ויש גם שמועות על גרסה אמריקאית. נסיונו של ג'נובזה, שמלבד היותו אחד מבמאי הפרסומות המובילים באיטליה ניכר בסרט, שבו הדמויות לבושות בצורה מעוררת קנאה, הדירה מעוצבת להפליא, וצילום פרופיל של אחת החברות המבליט לרגע את העגיל היפהפה על אוזנה מתגלה בהמשך כרמז תורם לעוד סוד שמעיק על החבורה.
 
הרעיון הפשוט בבסיסו, הריקוד העדין של התסריט שנע בין דרמה לבין רגעים קומיים ולא נותן לסרט להתדרדר למחוזות רגשניים מדי, יחד עם משחק מצוין, מצטרפים לוויזואליות המבריקה ויוצרים סרט מהנה מאד שיספק חומר להרבה שיחות סלון. אין משהו מהפכני בסרט הקאמרי המתרחש ברובו במקום אחד - ביתם של הזוג המארח-  ומוגבל רוב הזמן לאותן שבע דמויות. הוא מזכיר בכך מחזות דוגמת "שם פרטי" הצרפתי שעלה בתיאטרון הבימה (וגם היה לסרט), בהם בערב אחד נפרמים התפרים הדקים המחזיקים יחד קבוצה של בורגנים. טוויסט קטן וערמומי לקראת הסוף מבדיל אותו מהז'אנר, ומעלה עוד שאלות על הנושא האמיתי של הסרט - לא הכניסה של הטכנולוגיה לחיינו, אלא הסודות עליהם אנחנו שומרים באמצעות המכשירים הללו והנזק שהם יכולים לגרום כשהם מתגלים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg