באות מריו: אביגייל רוז ותלמה אליגון רוז מחדשות את "קורקובדו"
"כיפת זהב", גרסה עברית ללהיט הברזילאי של אנטוניו קרלוס ז'ובים שאת גרסתו העברית כתבה תלמה אליגון רוז, הוא הסינגל הרביעי מתוך אלבומה החדש של בתה, אביגייל רוז. ריאיון משותף ראשון עם האם המשוררת והמפיקה ובתה המוזיקאית
דקות אחדות מתחילת הריאיון שואלת האם תלמה אליגון רוז: "איזה ביצוע אהבת יותר? את המקור או את הנוסח העברי שמבצעת בתי?". והאמת? הבחירה לא קלה.אליגון רוז היא משוררת וסופרת, פזמונאית ומפיקה מוזיקלית, הבת היא הזמרת והיוצרת אביגייל רוז, והשיר המדובר הוא "קורוקובדו" יצירתו האגדית של הברזילאי אנטוניו קרלוס ז'ובים, המוכר בביצועה של הזמרת גל קוסטה והן בגרסה של סטן גטץ וז'ואאו ג'ילברטו. תלמה אליגון רוז כתבה לו נוסח עברי הנושא את השם "כיפת זהב", אותו שרה בתה אביגייל ואשר הוא מובא כאן להנאתכם בהשמעת בכורה. את הסינגל מלווה קליפ יפהפה של קובי פליישמן, שצולם באתר נטוש באזור המרכז.
"אל הרגע בו אולי
יהפוך הוא לוודאי
כל חיי לרגע זה ציפיתי.
כשאל תוך עיני תשקע
כמו השמש בשקיעה
בלי שתהסס מדאגה
שעם שחר לא תאהב עוד
את ידך בכף ידי
בבטחה ולצדי אתה הוא
והשאלות כבר תמו
ורוח על המים
ותכלת בשמים
ימיך נסגרים בתוך ימי
כיפת זהב עליך ועלי".
"כיפת זהב" הוא גם הסינגל הרביעי מתוך אלבומה החדש והרביעי של רוז קדמו לו הסינגלים: "שיר כנה", "זה יקרה", ו"תני לרוח". "כשאני שומעת את אביגייל שרה את 'כיפת זהב' בא לי לבכות. הביצוע שלה חלומי", אומרת האם.
כידוע, קורוקובדו הוא ההר הגבוה בריו דה ז'נארו המוכר בגלל פסלו של ישו הממוקם בראשו וידוע כאחד מסמליה של ברזיל. "בשיר שלי אין קשר להר קורוקובדו. 'כיפת זהב' אינו תרגום של השיר הברזילאי, כי אם נוסח עברי שכתבתי לו, והוא דן ברגע הזה באהבה בו ה'אולי' הופך ל'ודאי', כשמבינים שנמצאים במקום הנכון והכל מסתדר באהבה", מבהירה המשוררת.
אביגיל ותלמה אינן תמימות דעים באשר למועד בו נכתב הטקסט העברי לשיר. האם טוענת שהיה זה אך לפני ארבע שנים, ואילו הבת בטוחה שזה קרה לפני עשור. בכל מקרה, הביצוע המרגש בקולה הייחודי של אביגייל שופע אהבה. "'כיפת זהב' נוגע בכל רגש שיש בי. התרגשות, עצב, שמחה, תקווה וגעגועים. אף שבשלב זה של חיי, אין לי אהבה, באותן שלוש דקות בהן אני שרה את השיר אני מאוהבת", היא מגלה.
"מגיל אפס אני מקשיבה לאנטוניו קרלוס ז'ובים, הוא נטוע בלבי ובגופי, תודות לאמא שלי. מבחינתי להקשיב לו זו כמו להיכנס לבית עם ריח העוגה של אמא. לשיר ז'ובים זה החיבוק של אמא מתחת לשמיכה כשהמיטה עוד חמה ונעימה".
עם כל הרגש הזה שהשיר מציף בזמרת, היה זה אך טבעי מבחינתה של אביגייל לכלול את השיר באלבומה הרביעי שייצא בעוד שבועיים. "עדין לא החלטנו סופית על שם האלבום. את יודעת, עד הרגע האחרון אפשר להתלבט, אז נחכה", היא אומרת. בינתיים, רוז נוהגת לסיים כל הופעה שלה עם 'כיפת זהב'. "השיר מתקבל טוב (תלמה: 'הוא מתקבל טוב מאד, ואני לא משוחדת'). שרתי אותו בחתונה של אחי ובחתונה של חבר טוב. הוא כל כך קרוב ללבי, עד שאני חולמת שזוגות יצעדו איתו לחופה. כשאדע שמתחתנים עם השיר הזה, אהיה מאד מאושרת", היא אומרת.
"קורקובדו" בביצוע גל קוסטה:
זה אינו שיתוף הפעולה הראשון בין האם לבתה "וגם לא האחרון" מתפרצת אביגייל. השיר הראשון שכתבה לה הוא השיר "דספינדו", גם הוא של ז'ובים, או "החיים יפים" בנוסח העברי שכתבה תלמה. אביגייל שרה אותו במבחן הקבלה שלה לבית הספר 'רימון' ובהמשך כללה אותו באלבומה הראשון "מלחמה יומיומית".
"אביגייל שרה בוסה-נובה באופן מדהים", מפרגנת אמא תלמה, והבת מוסיפה: "אמא עוזרת לי מאד בהכל. כל מה שאני מבקשת היא מביאה לי, שיר בתוך יום".
תלמה, למה נוסח עברי ולא תרגום?
"אני מאד אוהבת לכתוב מלים למנגינות. זה מוציא ממני דברים שלא ידעתי שהם קיימים, המנגינה מוליכה אותי לשם. המשורר לא תמיד יודע מה הוא כותב. והנה, 'כיפת זהב עליך ועלי' זה מה שיצא.
"אבל לא תמיד זה כך. למשל העיתונאי אורי משגב ביקש מאביגייל לשיר תרגום לשני שירים של הביטלס בערבי הביטלס שהוא מנחה, אז כתבתי תרגומים מדויקים ל'השוטה על הגבעה' ו'שדות תותים לנצח'".
איך משפיע שיתוף הפעולה האמנותי על יחסי האם והבת?
תלמה: "ראשית, זה נתון שאני האם והיא הבת שלי, אבל יש פן נוסף. בעברי הייתי מנהלת אמנותית בחברת סי.בי.אס. הזנקתי קריירות של אמנים רבים בישראל ובהם יהורם גאון, חוה אלברשטיין, הפרברים, דיווד ברוזה ואחרים. זה היה התפקיד שלי: לגלות אמנים. והנה צמחה לי אמנית בבית. אילו הייתי עכשיו בתפקיד, הייתי מחתימה אותה.
"אביגייל היא אמן מרגש, יש בה משהו עמוק והיא שרה ללא מניירות. אני מתפעלת, אני נפעמת ממנה. מצד שני, בגלל שעבדתי עם אמנים אני יודעת שזה קשה. היא עצמאית, יש לה גרעין חזק ומובהק ולא ניתן להזיז אותה במ"מ. היא לא מתכופפת לרוח הזמן ולמה שכדאי או מסחרי. אני אוהבת את זה ונהנית ממנה. אבל מעל לכל היא הבת שלי ואני אמא שלה. הבת הצעירה שנולדה אחרי שני בנים".
אביגייל: "העובדה ששתינו מכירות את העולם הזה עוזרת ומקלה מאד להבין עם מה כל אחת מתמודדת. נכון, יש חיכוכים אבל אין לתאר מה שיש לי, יש לי את אמא שלי. לפעמים היא חוששת לי, למשל, בקרוב ייצא שיר נוסף. אמא טוענת שהוא חשוף מדי. היא לא אוהבת שאני כך חשופה, היא פוחדת עלי, חרדה ולחוצה שמא אפגע. אבל ככה אני כותבת ואני עומדת מאחורי הדברים".
אביגייל רוז, 31, שהביצוע שלה לשיר "עוד מחכה לאחד" (של אהוד מנור וסשה ארגוב, ביצעה לראשונה עפרה חזה) מאלבומה השני ("חצי נחמה"), נחשב בחוגים רבים לאחד מהיפים בשירה העברית, מספרת כי באלבום הנוכחי, אותו הפיק יוסי מזרחי, לא הקליטה קאברים, למרות שמדובר בפורטה מוכר שלה. "אני מאד אוהבת לעשות קאברים. להביא את עצמי בשירים הללו. אני חולמת לבצע גרסה משלי לשיר 'שלא ייגמר לי הלילה'. ו'עזור לי עזור'", היא אומרת.
"האלבום הנוכחי נכתב במשך שנתיים, והוא יוצא בהפרש של ארבע שנים מקודמו. כנראה שהייתי צריכה את הזמן הזה. לעתים קשה להגיע לקהל בארץ. צריך אורך רוח. כי למי שאין סבלנות, ומי שלא מאמין במה שהוא עושה, אין מקום בעולם האמנות או המוזיקה. ועדין, צריך לקחת הכל בפרופורציות, אנחנו לא רופאים מצילי חיים, אנחנו עושים מוזיקה".
את כותבת גם לאחרים?
אביגייל רוז: "זה עדיין לא קורה. אשמח לעשות זאת. אני מנסה פה ושם וזה לא קל. כתבתי אחד לחבר טוב שלי, אלון עדר. יתכן שיהיו עוד הזדמנויות".
ב-5 באפריל תתקיים השקת האלבום בלבונטין. "בערב הזה נציין את הוצאת האלבום, לא משהו גרנדיוזי. כשגדלים כבר לא צריך יום הולדת בגדול, לא צריך להפציץ. למרות שאני מרגישה בנוח גם בהופעות גדולות, הפעם רציתי להשיק את האלבום באירוע פשוט, צנוע וטיפה חגיגי. שיהיה במידות שלי".
אקו"ם