ראשי » תרבות » קולנוע

ביקורת "טוני ארדמן": הסרט שהעיר את ג'ק ניקולסון

קומדיות גרמניות? יש דבר כזה. הן מרירות, סוריאליסטיות, אפילו טראגיות, אבל גם מרגשות, כפי שמעיד המועמד לפרס האוסקר לסרט הזר. שעתיים וחצי זה הרבה זמן כדי להאזין לגרמנית, אבל "טוני ארדמן" המקורי וההזוי מצדיק את זה בהחלט // ביקורת קולנוע

בית פרטי בפרברים, איפשהו בגרמניה. שליח דופק על דלת הבית, מבקש למסור חבילה. איש מבוגר בשם וינפריד פותח לו. הוא שמח לקבל את החבילה, אומר שהיא בעצם עבור אחיו, מבקש שהשליח ימתין רגע והוא יקרא לו. הוא נכנס פנימה ונעלם בעוד השליח ממתין, מקשיב לחילופי הדברים בין וינפריד ואחיו הנשמעים מתוך הבית. בעוד האח המדובר ניגש לדלת לקבל את החבילה, השליח מביט בו נדהם. למעט שיניים תותבות שמבליטות את פיו ופאה מוגזמת על ראשו שניכר כי הונחה במהירות הוא נראה ונשמע בדיוק כמו וינפריד. השליח מבולבל, לא לגמרי מבין אם מדובר כאן בבדיחה, רק רוצה לסיים את העניין ולהסתלק בעוד וינפריד מתוודה בפניו שבעצם אין לו אח. זאת סצנת הפתיחה של "טוני ארדמן" המבליטה היטב את הטון המיוחד של הסרט ואת הגיבור יוצא הדופן שלו – סרט שיש בו יסודות קומיים מהולים בעצב לצד דמות ליצנית המתקשה לחיות בתוך עורה ולומר את שעל ליבה ועל כן מסתתרת לא פעם מאחורי מסכות.
 
'קומדיה גרמנית' זה צמד מילים שעולם הקולנוע לא שומע הרבה, למרות שלאורך השנים היו כמה כאלה שאפילו היו מוצלחים, כמו למשל "קפה בגדד" (1987) של פרסי אדלון, "שטונק" (1992) של הלמוט דייטל, "סול קיטצ'ן" (2009) של פאטי אקין או "להתראות לנין" (2003) של וולפגנג בקר. המשותף להם הוא שמדובר בקומדיות מרירות בעלות נגיעות סוריאליסטיות ואיזשהו יסוד טראגי. "טוני ארדמן" המצטרף לרשימה הזאת ושהיה מועמד השנה לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, היא קומדיה לא שגרתית שלמרות אורכה הבלתי אפשרי (מעל שעתיים וחצי!) טומנת בחובה לא מעט סצנות מקוריות, הזויות, משעשעות ואפילו מרגשות ולזכותה אף יאמר שהצליחה לגרום לג'ק ניקולסון לחזור בו מפרישה על מנת לככב ברימייק האמריקאי המתוכנן לו.
 
"טוני ארדמן" עוקב אחר וינפריד, גבר מבוגר וגרוש, מורה למוזיקה בעל חוש הומור מוזר החי בגפו ומתגעגע מאוד לבתו היחידה, אינס, יועצת אסטרטגית מצליחה אשר עובדת בבוקרשט. יום אחד מחליט וינפריד לטוס לרומניה ולבקר אותה במפתיע. הוא נגרר אחריה לשלל אירועים עסקיים מעבודתה והמפגש הלא מתוכנן יוצר ביניהם בעיקר מתחים. בעוד וינפריד מחליט לעזוב וללכת הביתה, אינס מופתעת לראותו חוזר שוב אל תוך חייה בבוקרשט מחופש הפעם ל"טוני ארדמן", דמות פיקטיבית ומוזרה פרי המצאתו, בעלת שיניים בולטות, פאה מוגזמת וחליפה מרושלת, שלא פעם מסבכת אותה ובוחנת את סבלנותה. מכאן והלאה השניים נקלעים לשלל סיטואציות הזויות המעמידות למבחן את הקשר ביניהם.
 
"טוני ארדמן" היא דרמה משפחתית מוצלחת מאוד המתפקדת היטב כקומדיה מרירה. זהו למעשה סרט על משפחה מפורקת, או יותר מדויק - על אב ובתו שהתרחקו וכעת, חרף המרחק הגיאוגרפי המפריד ביניהם וחרף הפגמים באישיותם, מנסים לשקם בדרך לא דרך את היחסים ביניהם ואפילו מגלים תוך כדי כי הם מאוד דומים. ההומור המיוחד של הסרט, כזה שאין לדעת בתחילה אם לצחוק ממנו או להזדעזע, מזכיר לא פעם את סגנון ההומור של אנדי קאופמן, שבלט היטב בביוגרפיה הקולנועית שבוססה על חייו "איש על הירח" בכיכובו של ג'ים קארי. אחת הבדיחות של קאופמן הייתה ליצור לעצמו אלטר-אגו פרוע וחסר גבולות בשם 'טוני קליפטון' אשר ניכר מאוד כי הרעיון התסריטאי ליצור אלטר-אגו לוינפריד בשם "טוני ארדמן" בעצם נוצרה בהשראתו.
 
הבימוי של מרין אדה, אשר גם אחראית לכתיבת התסריט, מצוין. זהו סרט המתחמם לאיטו על אש קטנה ומגיע בשלביו המאוחרים יותר לכדי בעירה עזה באוסף מרשים של סצנות מפתיעות, סוריאליסטיות ומבריקות. אמנם היה בהחלט אפשרי לקצר את הסרט הזה לאורך סביר יותר, אך עדיין הוא מספק מספיק רגעים טובים ההופכים את הצפייה הארוכה בו למשתלמת.

פיטר סימיונצ'ק המופיע בתפקיד הראשי מצוין ויוצר דמות מורכבת ומרתקת. לצדו מופיעה סנדרה הולר המעולה ("רקוויאם") המשחקת את הבת ואשר משחקה בסרט מורכב ומאתגר לא פחות מזה של שותפה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg