ראשי » תרבות » טלוויזיה

האח הגדול: הרגע בו שני יצאה צודקת

אם אורנה, דן וג'ודי היו מפסיקים לרגע לתקוע סכינים בגב, לרכל ולקלל, אולי הם היו לומדים מחיים דבר או שניים על נימוס ודרך ארץ, או לכל הפחות איך זה לחיות בגלקסיה רחוקה

מעיין ואביחי לא מצליחים להבין איך עדן ואנדל יצאו וג'ודי נשארה. זה בסדר, לא רק הם: גם אנחנו יושבים ושוברים את הראש איך זה קרה. ג'ודי חמודה נורא, אבל אין לנו כמעט מושג מי היא, ואילו עדן ואנדל, ובכן, הם עדן ואנדל. מעיין, כדרכם של אנשים שחיים בעולמם הקטן, מאמינה שהיא אחראית לעניין, ובגלל שהיא התנהגה מגעיל כלפי ג'ודי, היא יצאה הקורבן - ולכן נשארה בבית. זה לא נשמע כמו הסבר מספק, אבל אין שום הסבר הגיוני אחר שאפשר להציע. מעיין כל כך כועסת על עצמה על שהיא זאת שהשאירה את ג'ודי בבית, שהיא מתנפלת עליה ומאשימה אותה בכך שהיא חושבת שעושים עליה חרם. משמע: ג'ודי, אני אתנהג אלייך מגעיל, ואת לא תיעלבי ותתבאסי מזה כדי לא לצאת האנדרדוג. לפחות את המסכנות אל תיקחי לה, מעיין. את באמת רוצה שהיא תנצח העונה?
 
לראשונה בחייה (טוב, לא באמת) שני צודקת. אורנה שיכורה מכוח ומהיותה מוקפת חברים שמתבאסים להגיד לה משהו, היא מוצאת את האומץ להתנפל על שני בגלל "צ'חלה". לפני חודש זה בחיים לא היה קורה: שני הייתה קוראת לאורנה צ'חלה, אורנה הייתה מתעצבנת בשקט ואומרת לדן משהו כמו "היא לא נימוסית". אבל היום? כמו שדן מסוגל לטנף על שני כל עוד היא לא בסביבה, אבל ברגע שהיא מגיעה הוא משתתק, ככה אורנה מתמלאת חיים כששני נכנסת לחדר והיא יכולה לריב איתה. זוכרים שטענו לא מזמן שהריב האמיתי הוא בעצם בגלל דן? שכחו מזה. זה כבר לא דן. אורנה שונאת את שני מעצם היותה שני, ומאותה סיבה גם שני מתעבת אותה. ודן? הוא יכול ללכת לעזאזל מבחינת שתיהן, ותאמינו לנו – אם יבקשו ממנו, הוא ילך.
 
זיגי הזדקן בלפחות עשרים שנה מהפעם האחרונה שהוא נכנס לבית. העיגולים מתחת לעיניים שלו גדלו ויש סיכוי טוב שהוא גם קצת סנילי ("יש הדחה? מישהו יוצא היום? מה זה אומר?"). ועדיין, לא ברור למה הדיירים מדברים אליו כאילו הוא ילד מפגר. האם זה השילוב של הקול עם הגובה? ולמרות זאת, איזה כיף שיש בבית מישהו שכולם יכולים לאהוב, בלי אינטריגות ובלי חשש שהוא יתקע להם סכין בגב. אל תדאגו, בשביל זה יש את האח הגדול – שיחשוף בפני כולם מי העמיד את מי להדחה. כבר חמש דקות שלא היה ריב בבית הזה, אלוהים, שמישהו יעשה משהו.
 
אמא של חיים נכנסת לבית על רקע שיר אמא עצוב כלשהו ומסחטת הדמעות מתחילה. במקום לרוץ אליה כמו כל אדם הגיוני ולעזאזל המשימה, חיים נשאר לשבת ולשמוע את אימא שלו אומרת דברים כמו "קשה לי בלעדיך, אני לא מסוגלת" ו"אל תבכה חיים, אל תבכה!". ברור שהוא יבכה. הרגע אמרת לו שקשה לך בלעדיו והבאת את כל המשפטים הכי רגשניים שחלקם, כך נדמה, נוצרו על ידי האנשים שכתבו את התסריט של "היומן". אבל הרגע האמיתי בו חיים היה אמור לבכות התרחש כשטנצר-סיה אכל את כל מה שאמא של חיים הכינה לו. המבט ההמום של מעיין, המבט הלא מבין של חיים - עד האוכל, אח גדול, עד האוכל.
 
כשהדיירים נפגשים פנים מול פנים עם הביקורת שנכתבה עליהם זהו רגע מרגש. אנחנו אף פעם לא באמת יודעים איך הם מגיבים כשהם יוצאים מהבית, רואים את הפרקים וקוראים את הביקורות עליהם (כנראה שהם לא, מה?). לו אח חורג היה חכם, הוא היה לוקח מגוון ביקורות על הדיירים ממבחר טורים מצוינים באינטרנט, כמו למשל זה שפורסם ב-nrg. חבל, לא? כן, גם אנחנו חושבים.
 
בפרק הבא: עומר עף ושני מבקשת לצאת איתו. דקה אחרי ששניהם יוצאים היא שואלת אותו מי הוא ולמה הוא הולך אחריה ומבקשת לחזור. חיים מסביר למעיין שצ'חלה זה אחלה. שרון ודן משתתפים בתחרות החולצה הרטובה.

"את חושבת שאני יודע איזה מעיל לבשת אתמול?" (עומר לשני. זה דורש "אני לא אגיד לך למה אני כועסת עליך").

"ככה נראה חייזר אורגינל?" (חיים לזיגי. חייזר זה שילוב של חיים + מוזר).

"אנדל מה זה צ'חלה?" (מעיין לאנדל. הכלל: אם את לא יודעת מה זה צ'חלה, את הצ'חלה).

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg