השיר שלו: פיני טבגר מגשים את החלום האמיתי
אתם זוכרים אותו מ"היפה והחנון", מ"השיר שלנו" ומשלל הצגות, סרטים וסדרות. עכשיו, למרבה ההפתעה, פיני טבגר מתכונן להוציא אלבום ראשון. "לאנשים קשה לקבל ששחקנים פונים לעסוק בעוד דברים, אבל אני מקווה שמי שיאזין ירצה ממני עוד"
שחושבים על זה, זה לא באמת מפתיע שפיני טבגר קם יום בהיר אחד והחליט שהוא רוצה להוציא אלבום משיריו. הרי ליכולות השירה שלו כבר נחשפנו כששיחק את נחי בן־חגי בסדרה "השיר שלנו" ושר עם חבריו רן דנקר, נינט ומיה דגן. בקליפ שהעלה לעמוד ה"הדסטארט", שדרכו הוא מנסה לגייס את המימון להגשמת החלום, טבגר נראה כשהוא נאלץ לענות לעוברים ושבים שמציקים לו בשאלות על "השיר שלנו" ועל "היפה והחנון" שהנחה ומאבדים עניין ברגע שהוא מנסה להסביר להם שהוא בסך הכול רוצה לשיר ושייתנו לו צ'אנס - הוא שר מהלב."אנשים אוהבים מגירות והגדרות", מסביר טבגר, "פעם זה היה אפילו יותר אינטנסיבי: אנשים היו שואלים אותי על נחי, כולל התייחסויות ישירות כמו: 'למה עזבת את מיקי?'. חשבו שאני באמת דתי ומתנחל, כאילו קנו את הדמות שלי לחלוטין וחשבו שאני ככה גם במציאות. יש בזה משהו מאוד פרובינציאלי. במציאות אני גם אדם שיוצר סרטים, שר וכותב שירים ולא רק 'חמודי' ו'מצחיקי'. ובכלל, באלבום השירים שלי היה לי חשוב לתת ביטוי לצדדים קודרים יותר, מלנכוליים יותר ועמוקים יותר שלי, שלא בהכרח הולכים עם הליהוקים שלי עד היום".
אך טבגר לא התייאש. הוא לקח את הגיטרה, גייס את המשפחה והחברים ויצא למסע שכנוע: "המטרה שלי היא גם לפנות לקהלים שהם לאו דווקא מהברנז'ה התל־אביבית, אלא כאלה שרוצים לפרגן לשחקן שאהבו והעריכו ולקבל חתיכה מהמוזיקה שלו. בפועל אני כל הזמן מוצא את עצמי מנסה להסביר שמגיל 16 אני כבר מנגן וכותב שירים, כי לא כל אחד שומע שאני עובד על שירים ואוטומטית רוצה לתמוך בפרויקט. לאנשים קשה לקבל ששחקנים פונים לעסוק בעוד דברים, אבל אני מקווה שמי שיאזין לשירים, מיד ייכנס ללופ וירצה ממני עוד".
בקרוב מאוד יחגוג טבגר את יום הולדתו ה־39. מי שהתראיין לאורך השנים כרווק תל־אביבי לוהט וכחנון שזוכה לטעום מכל מנעמי העולם, הוא כיום איש משפחה: נשוי לסמדר הירש, עיתונאית לשעבר שהפכה לבעלת סטודיו לפילאטיס, אב ליהונתן בן הארבע. בבתי הקפה הסמוכים לביתו שביפו כולם מכירים אותו, והוא נע בין בית קפה לבית קפה עד שהוא מאתר את הפינה שבה הכי נוח לשבת ולדבר.
באלבום של טבגר יהיו כתשעה שירים שרובם כבר הוקלטו, כך שאם לא ישיג את מלוא ארבעים אלף השקלים הדרושים לו - לא יוכל להשלים את ההפקה. השיר הבולט ששחרר לעולם נקרא "הכול רועד"; הוא נפתח בתחינה של אישה, בקולו של טבגר, שהגבר שאיתה יקנה לה סנדוויץ', וממשיך במשפט הגברי המפיל: "עכשיו הזמן להתנחם, כשהכול כל כך רועד בי". בקליפ המלווה את השיר נראה טבגר רוכב על אופניים ברחבי תל־אביב כשמאחוריו יושבת בובת חלונות ראווה בשמלה לבנה.
"התחלתי לחשוב על השיר הזה דווקא מתוך מקום של רעד חיצוני, בתקופה של אירועים ביטחוניים במדינה ומציאת נחמה ושקט בתא זוגי", הוא אומר, "אבל מהר מאוד זה קיבל גם תוקף פנימי: הכול רועד אצלי בתוך הנפש בין התחושה הכיפית והקלילה כמנחה או כשחקן, לבין החרדות הפרטיות שלי והפחד מכישלון. אני אדם שתמיד עובד קשה. תמיד. אף פעם לא מרשה לעצמו לנוח על זרי הדפנה.
"כתבתי את השיר הזה במשך תקופה ארוכה שבה עברתי תודעות שונות של רעד: השיר מתחיל בדייט עם בחורה שמבטא נחמה בתקופת הרווקות במציאות תל־אביבית קצת מנוכרת, והכתיבה של המילים הסתיימה כשהכרתי את אשתי סמדר, שכתבה איתי את השורות האחרונות של השיר, ובהן נאמר בין השאר: 'תעשה לי ילד'. כשהכרתי את סמדר היה לי ברור שאני עושה עם האישה הזו ילד".
משהו באווירה ובהגשה של השיר מזכיר את הזמר עמיר לב, ולא בכדי. טבגר אוהב את לב מאוד. "כל היצירה המוזיקלית שלי התחילה בעבר בערב שאנסונים עבריים מקוריים. הושפעתי גם מז'אק ברל ומז'ורז' ברסנס, מיוסי בנאי ומוולדימיר ויסוצקי, סרז' גינזבורג ולאונרד כהן. כל מה שהוא שיר־סיפור מדבר אליי, אבל כשהתחלתי לעבוד על האלבום חיפשתי מעבד שיהפוך את השירים שלי ליותר מיינסטרים, וכך הגעתי לאדם בן־אמיתי. הוא צעיר ממני ותוך כדי המפגש הראשוני בינינו הבנו שהייתה תקופה שהתגוררנו באותו בניין בתל־אביב כנערים. פתאום נזכרתי בנער בן ה־14 שגר בקומת הקרקע בבניין ושר ממש יפה, ומתברר שזה היה הוא".
טבגר מספר ש"הכול רועד" הושמע כבר ברשת ג' ובתחנת הרדיו 88FM, אך לא בגלגלצ. לאחר שזמרים ותיקים ממנו, כמו מאיה בוסקילה, ארקדי דוכין ודוד ד'אור הלינו כי התחנה הצבאית אינה משמיעה את האלבומים האחרונים שלהם, טבגר חושב שהפתרון הוא בהרחבת היצע התחנות הקיים. "אני חושב שצריך לפתוח עוד אפיקים, עוד תחנות אינטרנטיות. להרחיב את האפשרויות", הוא אומר, "אני מקווה שהשיר שלי יושמע גם בגלגלצ אבל יש גם סיכוי שלא, גם בגלל העומס של השירים שיוצאים וגם בגלל שהמוזיקה שלי נושקת לאזוטריות בגלל כל הצדדים השנסוניירים שלי. אבל האלטרנטיבה שלי היא להגיע לקהל, לא להתמרמר, ואני כן מקווה שיושמע ולכן מוקדם לדבר".
ניכר כי המוזיקה היא לא רק צורך קיומי עבורו אלא גם דרך תקשורת עם העולם. "חלק מהשירים שלי מדברים על רצון לאהבה ולקשר", אומר טבגר, "יש למשל שיר בשם 'אהובתי הבוכייה' - זה שיר שכתבתי אחרי ריב עם אשתי, שבו אני מתנצל על פגיעה שפגעתי באהובתי ורוצה לחזור אליה. זה שיר שמבטא מריבה סטנדרטית בין בני זוג ואני אומר בו: 'אאסוף את השברים הארורים ששברתי בך, נפרוס את הסדינים הלבנים ונתחיל מההתחלה'. באתי עם רצון עז לכתוב לה שיר, אבל היו לי רק חלקי משפטים. באתי לבקש ממנה עזרה בהשלמת השיר ודרך הכתיבה התפייסנו. סמדר עוזרת לי לכתוב לא מעט מהשירים וזו ברכה גדולה".
טבגר, ששיחק לאורך השנים בשלל הצגות תיאטרון, שהבולטות בהן בשנים האחרונות הן "שבטים" ו"אוצר יקר" בבית ליסין, זוכה לתמיכה של חבריו השחקנים בפרויקט השירה שלו. בין התומכים בולטים ליליאן ברטו, דן שפירא וגיא לואל, שאף כתבו לו מילים חמות, ומתברר שהם לא היחידים. טבגר: "אילן דר ולבנה פינקלשטיין שלחו צ'ק, אז ביקשתי ממישהו שיקנה את התשורה בשמם, כי הם תמכו בפרויקט ישירות גם אם לא ביצעו את התמיכה דרך האתר של הדסטארט, הרי הם לא נתנו לי את הצ'ק כדי שאוכל לעשות איתו קניות במכולת".
איך אתה משכנע אנשים לתמוך בך?
"אני שולח הודעות אישיות ומזמין אנשים לתמוך בפרויקט כי אין ברירה. רוב התומכים מגיעים מהפניות. לא בא קהל רחב, אלא באים אנשים ממעגלים שניים ושלישיים והמסה הגדולה לא מגיבה. אבל בגלל שב'הדסטארט' זה הכול או לא כלום - אני חייב לעשות הכול כדי להגיע לכיסוי מלא של המימון".
טבגר נולד בירושלים וגדל כבן יחיד. אמו לריסה עלתה מקייב בשנת 1974 ואביו חנוך עלה שנתיים קודם לכן ממוסקבה. ילדותו עברה עליו בקריית־אתא. הוריו התגרשו בגיל צעיר והוא חי עם אמו. לאחר מכן, כשאמו נישאה שוב ועברה להתגורר בפריז, גר תקופה עם סבתו: "הייתי ילד עצמאי מאוד, ילד מפתח שמצד אחד בילה הרבה שעות לבד, ומצד שני היה המון בבתים של אחרים. ככה אני עד היום: התנועה שלי היא כל הזמן פנימה והחוצה. קיבלתי מאמא שלי המון, את הכוח לעצמאות והשראה באמנות - היא עוסקת באמנות ומגיל צעיר לקחה אותי לסרטים של ברגמן ולקונצרטים קלאסיים, וגם כשהמצב הכלכלי בבית לא היה משהו, למדתי פסנתר.
"סבתא שלי הייתה בבושקה רוסייה קלאסית", ממשיך ומתאר טבגר, "יש לי שיר על סבתי ז"ל באלבום שבו אני אומר: 'אני בא לבקר אותך ברכבת ישירה לחיפה'. בשיר אני אפילו מדבר רוסית, כאילו פונה אל סבתא לנה ואומר לה: 'אני זוכר ימי קיץ, אמא בעבודה, רק את ואני, אני סיפרתי לך את הסודות שלי ואת תמיד הקשבת'".
אבל רק בשנות בגרותו למד טבגר להשלים עם המוצא הרוסי שלו, והשיא נרשם כששיחק בחור רוסי במיני־סדרה "טרויקה" ששודרה ב־HOT בשנת 2010. טבגר: "גדלתי בקריית־אתא עם חברים ממוצא מרוקאי וממדינות צפון אפריקה אחרות. כשהעולים החדשים החלו להגיע לארץ מרוסיה בשנות התשעים, ביקשתי מסבתא שלי לא לדבר איתי רוסית ברחוב, כי לא רציתי להיות מזוהה עם העלייה הזו. רק בבגרותי הבנתי את הכוח של השורשים שלי, כמו שאמנים ממוצא מרוקאי מגלים את הכוח של התכנים שלהם ויש לזה רנסנס גם בקולנוע, כך אני מגלה את הכוח שלי: אם זה כאשר שיחקתי בהצגות בתיאטרון 'גשר' וכבר הייתה לי הרוסית כיתרון, או אם זה כשפתאום אני מרגיש צורך להקשיב לזמר ולדימיר ויסוצקי בשביל השראה כשאני רוצה לכתוב שירים".
סבו של טבגר מצד אביו הוא הפיזיקאי פרופ' בן ציון טבגר, שהיה מפעילי היישוב היהודי בחברון. טבגר: "סבי היה פיזיקאי גדול ברוסיה ואפילו היה על שמו משפט בפיזיקה של האטום. בד בבד הוא למד יהדות ועברית ברוסיה ולכן נרדף על ידי הקג"ב והיה סוג של מסורב עלייה. גם רצו לאסור אותו כי החזיק הרבה ידע והוא היה מוח שהיה כואב לאבד.
"הוא עלה לארץ בשנת 1972, והציעו לו להיות מרצה לפיזיקה באוניברסיטת תל־אביב אבל הוא התחיל להתחזק בדת וחזר בתשובה. המשפחה עברה אז לירושלים והוא התחיל לשמור על בית הקברות היהודי של חברון. זה התחיל בלנקות ולטפח את בית הקברות, אך הוא החל לחקור שם עד שגילה את בית הכנסת 'אברהם אבינו' מתחת לדיר עזים. כשהקימו את היישוב היהודי בחברון היה מהראשונים שם וכיום יש שם רחוב על שמו".
גם אביו חנוך מתגורר מזה מספר שנים בקריית־ארבע, לדבריו של טבגר מתוך רצון להרגיש קרוב לסב שנפטר. לאורך השנים, הדגיש טבגר בראיונות שהוא עצמו ממוקם בצד השמאלי של המפה הפוליטית אך כשהוא נשאל על דרכו הפוליטית והאידיאולוגית של הצד הימני של משפחתו הוא אומר: "אני יכול להבין את סבא שלי ואת כל מי שרוצה להתנחל, כי ההיסטוריה הגלותית שלנו והשואה שעברנו באמת מסבירות את הצורך בהתיישבות בארץ שלנו, בארץ אבותינו.
"מכיוון שאני איש של שלום, אני בשלום עם הצד הזה של המשפחה למרות שאני לא מחזיק בדעותיו ואני לא ימני בתפיסה שלי. מצד שני, השלום נושא בחובו פשרה והייתי מוכן לעשות פשרות בשביל שלום, אבל בגלל שאני מודאג מהעלייה של האסלאם הפונדמנטליסטי, אני לא נחרץ להגיד שמי מהמשפחה שלי שאינו מוכן לפשרות טועה ואני צודק, אלא יש לי תהיות".
אם יזמינו אותך להופיע באזורים שנחשבים מחוץ לקו הירוק, תגיע?
"אני לא מאלה שלא ייסעו להופיע בקריית־ארבע, שזה יישוב שהרבה מהשחקנים לא היו רוצים לנסוע אליו. אני לא בורח מוויכוחים פוליטיים כי יש לי תכונה שמשחקת לטובתי או לרעתי: אני רואה את המציאות במלואה - את שני הצדדים של המטבע. אם הייתי מחפש מקצוע אחר, הייתי מגשר. אני נפגש עם הצד המתנחלי של המשפחה שלי ובה בעת נפגש גם עם פלסטינים, שכמוני יוצרים קולנוע. אני לא פעיל שלום אבל אני לא מפחד מדיאלוג. מי שנגד דיאלוג הוא מבחינתי בבעיה".
טבגר הוא בוגר בית הספר למשחק של ניסן נתיב ושיחק במספר סדרות טלוויזיה, אך התפקיד שהביא לו את הפרסום הוא ללא ספק התפקיד של נחי בן חגי, הבחור עם הכיפה הסרוגה מ"השיר שלנו". טבגר שיחק בשתי העונות הראשונות של הסדרה לצד שחקנים וזמרים שחלקם היו אז בשיא תהילתם (ע"ע רן דנקר ונינט) וחלקם עשו את זה בגדול עם הזמן, כמו מיה דגן, עמוס תמם ויובל אברמוביץ'. גם היום משודרת הסדרה בשידורים חוזרים בערוץ 24.
איך נכנסת לדמות של נחי?
"יש לי פרצוף כזה, שימי עליי כיפה ואני נראה הכי נוער גבעות. אבל היה מישהו מאוד ספציפי שעבדתי איתו באותה תקופה על הצגה שלא קשורה ל'שיר שלנו' והיה השראה לדמות, במאי דתי בשם ברוך ברנר. הוא לא דומה לנחי בשום צורה אבל משהו בדיבור שלו תפס אותי מאוד: כשהוא דיבר זה היה כאילו הוא ממש קטף את המילים מהאוויר. כמו אחד שאצלו כל מילה היא רוח, והכנסתי את זה לדמות של נחי. אני לא חושב שהוא יודע את זה ואין שום קשר בין נחי לברוך ברנר, אבל הרוחניות שבה הוא דיבר הפכה את נחי ליותר מקלישאה של דתי עם כיפה על הראש".
הוא עצמו אינו צופה בפרקי השיר שלנו שמשודרים כיום, וגם בנו, יהונתן, עוד לא צפה בסדרה עם אביו, אבל הוא עדיין נמצא בקשר עם חלק מאלה ששיחקו לצדו בסדרה. "אנשים ששיחקו ב'שיר שלנו' הם כוכבים של ממש. אנחנו לא עושים פגישות מחזור אבל התייעצתי עם נינט על העיבודים לאלבום, התכתבנו במייל והיא הייתה מאוד אדיבה. גם עם רן דנקר התייעצתי על המוזיקה, ויובל אברמוביץ' עוזר לי עם השיתופים של הפרויקט בפייסבוק".
המתבונן בעיון בתשורות שטבגר מציע בקמפיין ה"הדסטארט" שלו, יגלה שהוא אפילו מוכן לתת את העותק היחיד והמיוחד של אלבום הזהב שקיבל בשנת 2005 על שירי "השיר שלנו". תוכלו לקבל אותו אם תתמכו בפרויקט של טבגר בסכום של 4,000 שקלים.
"יש אולי עשרה אלבומים כאלה בעולם", אומר טבגר, "ויש שם שני שירים שהלחנתי בעצמי. נקבתי במחיר גבוה במיוחד בכוונה, כי אני לא כל כך רוצה למכור אותו אבל בשביל להוציא אלבום משלי החלטתי שאני מוכן לשים את העבר מאחוריי. נכון לכרגע, אף אחד עוד לא הרים את הכפפה".
טבגר בלט גם כשהופיע בשנת 2006 בתוכנית "רוקדים עם כוכבים" וכשהנחה את 'היפה והחנון'. את המראה החנוני הוא סוחב כבר מילדות, ולכן יודע להצביע על השינוי שחל במעמד החנון עם השנים. "תראי, אפילו לסטטיק יש משקפיים", אומר טבגר וצוחק, "וכיום להיות היפסטר זה להיות גיק וחנון. אין ספק שהשתמשתי במראה החנוני הזה כמנוף לקריירה: ביכולת הזו שלי להיראות הכי חנון בעולם, אבל אני חושב שבפועל אני נע בין הגבריות לחנוניות: בין הצ'ארמר לחנון. אני לא חנון אולטימטיבי או חתיך אולטימטיבי, זה כל הזמן איזשהו קונפליקט".
טבגר הוא קולנוען לא פחות משהוא שחקן או זמר. הוא למד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב ושיחק בסרטים כמו "בוצ'אצ'י", "ימים קפואים", "אדמה משוגעת" ו"איים אבודים". סרט הגמר שלו שיצר בשנת 2008, העונה לשם "פנחס", שמו הפרטי, מכיל לא מעט סממנים אוטוביוגרפיים שלו. הסרט אף נמנה בשנת 2009 עם חמשת המועמדים הסופיים בתחרות האוסקר האמריקני לסרטי סטודנטים.
בשנים האחרונות טבגר עובד על תסריט לסרט באורך מלא שהוא עיבוד משוכלל יותר ל"פנחס", זאת לאחר שקיבל תקציב פיתוח מקרן יהושע רבינוביץ' ואף נבחר כאחד מהסרטים שמשתתפים בחממה הבינלאומית לתסריטים של בית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל. "הסרט הקצר היה על ילד ממוצא רוסי שפוגש משפחה מרוקאית בשיכון בפריפריה, מתחקה אחריהם ורוצה לחזור בתשובה. בסרט הארוך הילד בן 13 ומתחיל להתחבר עם חב"דניק לקראת בר המצווה. בסופו של דבר מתפתח רומן בין החב"דניק לאמא שלו, סיפור בלתי אפשרי כמעט".
השם "פנחס" מלווה אותו גם בתפקיד שעושה טבגר לילדים בסדרה "בחצר של פופיק": "נהייתי סלב של בני ארבע. ילדים בגינה באים וקוראים לי פנחס. לא פצחתי בקריירה לילדים, אבל בסמוך להולדת בני זימנו אותי לאודישנים, והתחלתי לעבוד בתוכנית אחרי שהוא נולד וזה היה משהו טבעי ונכון. גם באלבום יש לי שיר על הקושי להתעורר בבוקר. ההורות גורמת לי לקום בשש בבוקר, ולקום בבוקר ולהצליח לתפקד זה בהחלט נושא שמעסיק אותי".
איך זה עבורך להיות אבא?
"הקיום של הבן שלי ברגעים רבים בחיים שלי כל כך ממלא ומחמם לי את הלב שאני לא צריך כלום, ומצד שני, לפעמים צריך להתפשר על הגחמות שלי בשביל אדם אחר, שהוא הילד שלי. האבהות היא עליות ומורדות והיא מעמתת אותי גם עם הילדות שלי, עם דפוסים שירשתי מההורים שלי, למשל עם הזעם שירשתי מאבא שלי. אבא שלי היה יחסית קצר רוח וכל פעם שיש לי קוצר רוח שמתבטא בהתנהגות לא הורית, אני מבין שאני צריך להתגבר. אני תופס את עצמי וצריך להירגע בשביל שלבן שלי יהיה יותר טוב. ברגעים כאלה יש לי אהבה מאוד גדולה והבן שלי אוהב אותי בלי גבולות כשאני מכיל אותו במאה אחוז".
איך אתה מפרנס משפחה בתקופות פחות פוריות בקריירה?
"אני כל הזמן מחפש דרכים, ממציא את עצמי מחדש. אולי יש לך דרך להציע לי? יש תקופות שאנחנו נסמכים יותר על הסטודיו לפילאטיס של אשתי, וגם אני תומך בעסק. אני לא מלמד פילאטיס אלא עוזר במנהלות ואפילו מסדר מיטות פילאטיס. כשחקן, אני מתעסק בעצמי ומקיים יסוד נרקיסיסטי ואני מקנא באשתי שעוזרת לאנשים לקום על הרגליים, ונהנית לעזור לאחרים".
אפשר לראות את האלבום והשירה כחלק ממשבר גיל הארבעים שלך?
"לקראת גיל ארבעים ברור שעולות השאלות סביב מהו הדבר האמיתי בחיים שלי ובעשייה האמנותית שלי. האלבום הזה הוא סוג של תשובה, של הכלה של תכנים נפשיים ואמנותיים עמוקים יותר, תכנים של אי רצון להתפשר. כשחקן אני מכיל רעיונות של אחרים, תסריטים ומחזות שאחרים יוצרים, מעביר אותם בפילטר שלי והופך את זה למיוחד ושונה, אבל זה גורם לי להרגיש קצת כמו כלבויניק.
"ישראל היא מדינה קטנה. גם אם עשית סדרה מהממת וסרט זה לא אומר שמובטח לך שוב תפקיד טוב, ושחקן צריך לעשות הכול. אבל אני תכף בן ארבעים וכן רוצה לגעת באנרגיות שלי, לא באלה שמלהקים אותי אליהן. להיות הגיבור של הסרט שלי, האדם הקודר שעובר תהליך, רק כך אני אוכל לגרום לזה לקרות".
אקו"ם