מסיבת טבע: מופע הראווה המדהים של ז'אן מישל ז'אר במצדה

מסכים זזים, לייזרים, תאורה מרהיבה ומעל לכל – סאונד משתק במקום הנמוך ביותר בעולם, קיימו את ההבטחה למופע ראווה כמותו לא נראה או נשמע בישראל. הלוואי שגם מטרתו, להעלות את המודעות לאסון ים המלח, תושג באותה הצלחה

תגיות: ז'אן מישל ז'אר,מצדה,ים המלח,הופעה בישראל

קטעים נוספים

הייתי בהרבה הופעות בחיי, במאות, אולי רבבות, בארץ ובחו''ל, של אמנים מקומיים ובינלאומיים, של אמנים פרפקציוניסטיים ושל אשפי סאונד, עם הגברה מתוחכמת וניצול מקסימלי של החידושים הטכנולוגיים בתחום. הייתי בהופעה שבה הקהל נאלץ לחכות מחוץ לאולם הרבה מעבר לשעה הנקובה בכרטיס בגלל התעקשות על שיפור הסאונד בפנים, הייתי בסיבוב הופעות שנחשב לבעל הסאונד האיכותי ביותר בעולם מזה שנים. אבל מעולם, ללא כל תחרות אפילו, לא נכחתי בהופעה עם סאונד כל כך מרשים כמו זה שהיה בהופעה ההיסטורית אמש (ה') של ז'אן מישל ז'אר במצדה.

הציפיות למופע הזה, שהוגדר מראש כ"מופע ראווה", בהתאם להופעות גרנדיוזיות אחרות שהרים האמן בשנים האחרונות אל מול מיליוני אנשים, נענות עוד בטרם הכניסה למתחם ההופעה עצמו, עם עשרות זרקורים שחותכים את השמיים ומאירים את פלא הטבע הנישא שלמרגלותיו הוקמה הבמה העצומה של חלוץ האלקטרוניקה הצרפתי, שקשה גם שלא להשתאות אל מול גודלה וכמות המסכים האנכיים שמרכיבים אותה.

הבמה המרשימה. ז'אן מישל ז'אר במצדה

הקהל, שנאלץ לחכות בדוחק כשעה מחוץ למתחם ההופעה בגלל שינויים בלתי צפויים במזג האוויר, נהר פנימה עם הינתן האות ללא שמירת טינה. או שמא היה זה הרצון להתחמק מלשמוע את קול האישה האיטי והחושני שבקע ללא הרף מהרמקולים בכניסה ובמתחמי המזון, והזכיר במחזוריות שאנחנו נמצאים 430 מטר מתחת לפני הים, שריכוז החמצן פה גבוה במיוחד וכיוצא בזה. לדאבונם של הנסים מפני הקול המלטף, אותו קול בדיוק חיכה להם גם במתחם ההופעה עצמו, כאשר הפעם הוא מזמין את הנוכחים להכין כרטיסי טיסה, להדק את חגורות הבטיחות, להירגע... מאחל לנו טיסה נעימה ומבטיח לנו טריפ חלומי עם כניסה למצב נטול גרביטציה. בין החימום המקוצר בשל האיחור (ואולי טוב שכך) של The Scientists החפרנים, לבין המנה העיקרית, ממשיך אותו קול על סף אורגזמה מזויפת ללוות אותנו לאותה טיסת חלום מובטחת, כולל ספירה איטית מאוד לאחור. גימיק נחמד, קצת ממצה את עצמו אחרי כמה דקות וללא ספק הבילד-אפ הכי מוגזם להופעה אי פעם.

אבל מרגע שהמופע עצמו מתחיל, הסטֶלה מגמרת הנודניקית הזאת, האיחור הגדול וחפרנות להקת החימום נשכחים כלא היו. עשרות מסכי הווידאו מתמלאים צורות צבעוניות בתיאום מושלם לתאורה ולצלילים הבוקעים מהרמקולים. עוד כמה עובדות על ים המלח, הפעם כתובות, לצד צילומי בולענים ושאר תופעות בלתי נסלחות הקשורות במקום המופלא בו אנו נמצאים, והטריפ, כפי שהבטיחה המגמרת הבלתי נלאית, מתחיל, עם סאונדסקייפ אמביינטי עשיר, בקצב הולך ומתגבר בהדרגה.

חלוץ מוזיקלי, אמן ראוותני ואקטיביסט. ז'אן מישל ז'אר במצדה צילום: Mark TSO

עוצמות הסאונד שקשה לתאר את איכותו, עומקיו ודיוק צליליו במילים, תופס את הנוכחים מהשנייה הראשונה ולא מרפה, הולך ומרשים יותר ויותר מקטע לקטע, ככל שהקצב מתגבר. טוב החליט ז'אן מישל ז'אר לשתוק ולהסתתר מאחורי המסכים הנשפכים מתקרת הבמה למשך שלושת הקטעים הראשונים, לאפשר לקהל להתרגל אט-אט לפלא הטכנולוגי הזה, שהושקעו בו מאמצים, משאבים ומחשבה אדירים, בהתאמה, כביכול, לייחודו של המקום בו מתקיים המופע.

כאשר מעלה המופע הילוך, מאווירה חלומית בודהה-בר סטייל אל עבר משהו בסגנון של מסיבת טבע מודרנית לילדי הפרחים שהזדקנו, הבאסים העוצמתיים מצליחים להפתיע לגמרי מחדש. הברמנים הצעירים, שלהם ולז'אן מישל ז'אר אפס מוחלט במשותף, וספק אם בכלל שמעו עליו עד עתה, משתאים אף הם לנוכח העוצמה הלא תאומן הזאת.

עשרות מסכים אנכיים. ז'אן מישל ז'אר צילום: Mark TSO

ז'אר המשיך להפתיע את הקהל עם מסכים זזים, וידאו ארט מרשים, תאורה תזזיתית מהבהבת, 12 (!) לייזרים שנורו מהבמה וצדיה לשמיים ועל הקהל, וקיים את ההבטחה למופע ראווה מרשים מאוד, כזה שבהחלט נדיר לראות, ודאי שבמחוזותינו. יתכן שמי שהגיע להתרשם בעיקר מהשואו החד-פעמי, הבין את הקטע אחרי שעה. מי שמחזיק מהאמן הצרפתי גיבור ילדות, חלוץ אלקטרוניקה, אבטיפוס ואמן שאין שני לו, קיבל הוכחות לכל אלו לאורך למעלה משעתיים ועשרים דקות של מופע מושקע עד לפרטיו הקטנים ביותר.

12 לייזרים נורים על הקהל ולעבר השמיים. ז'אן מישל ז'אר במצדה

לאורך המופע, ז'אר הסימפטי מציג שוב ושוב בדרכים שונות את הנושא לשמו התכנסנו כאן, העלאת המודעות למצבו הקטסטרופלי של ים המלח, פלוס הבלחה מתודית-פוליטית קצרה בדמות שיר שכתב יחד עם אדוארד סנודן, שכולל גם כמה דברי טעם ותוכחה של המדליף המסתתר אי שם. מדובר באדם שנחשב למוזיקאי הצרפתי המצליח ביותר בכל הזמנים, שובר שיאים של עצמו, חלוץ מופעי הראווה, שלהופעה שלו בפריז נהרו 2.5 מיליון איש ולהופעה שלו במוסקבה הגיעו 3.5 מיליון. והנה, הוא החליט להופיע בארץ ישראל, במקום נידח אפילו בהתחשב בגודלה של המדינה הקטנה, להרים את המופע העצום הזה אל מול 6,000 אנשים בלבד, אך ורק כדי להעלות מודעות לקטסטרופה שמתרחשת כאן למרגלותינו, בשל חזירות התעשיינים השבעים והעיוורון מבחירה של בעלי השררה. מי ייתן והמופע הראוותני הזה באמת יזיז משהו בדרגים המתאימים ואצל המושכים בחוטים. סביר להניח שלא. אבל עם לייזרים או בלי, לאמן צרפתי אחד מגיע פרס על המיזם הזה. שמישהו יזכיר את זה לוועדת הנובל אחרי שיירגעו מהפיאסקו עם בוב דילן.