ראשי » תרבות » קולנוע

החדש של ג'רמוש: קולנוע שהופך לשירה חזותית

לסרטיו של ג'ים ג'רמוש, יצירות אמנות לאניני טעם ואלטרנטיבה ברורה לקולנוע ההוליוודי, יש להגיע מצוידים בראש פתוח ובסבלנות רבה, אך כשם ש"פטרסון" לא קונבנציונלי, כך הוא יפה, מעורר מחשבה ושובה לב // ביקורת קולנוע

 
עיירה אמריקאית מנומנמת. חניון אוטובוסים. הוא צועד הביתה ברחובות השלווים, לבוש עדיין במדי נהג, נושא את תיק האוכל הקטן שלו. הוא נעצר ליד נערה מהורהרת הכותבת משהו במחברתה, מזהה בה משהו. היא אומרת שהיא ממתינה לאמא שלה ואחותה שצריכות תיכף לאסוף אותה, מודה שהיא כותבת שירה, מציעה לשמחתו להקריא לו שיר שכתבה. הוא לא מספר לה שהוא גם משורר, מקשיב בסקרנות לשיר שהיא מדקלמת לו, מדקלם אותו לעצמו ומהרהר בו כל הדרך הביתה. בארוחת הערב הוא מספר על המפגש לחברתו, מדקלם לה אחת משורות השיר של אותה נערה. מהרהרת בכך היא אומרת שהסגנון נשמע לה מוכר, שזה נשמע כמו משהו שהוא היה כותב. כך נוצרת מעין הקבלה בינו לבין הנערה, ופטרסון, גיבור הסרט, הוא בהחלט כזה – ילד מגודל ותמים אשר עדיין מתבונן על העולם בעין סקרנית, מהרהר בדימויים ובדמויות שהוא רואה ופוגש וכותב במחברתו שירה בהשראתם.
 
"פטרסון" הוא סרטו החדש של הבמאי ג'ים ג'רמוש ("גוסט דוג", "פרחים שבורים", "קפה וסיגריות"), אחד הבמאים המסקרנים והאיכותיים ביותר של סרטי האינדי והארט האוס האמריקאיים. סרטיו הם תמיד איטיים, מהורהרים, מכניסים את הצופה למעין טראנס, עוקבים אחר דמויות הנמצאות בחיפוש מתמיד אחר עצמן. בסרטיו מנסה ג'רמוש לשבור קונבנציות קולנועיות, להתייחס לסרטיו לא כבידור להמונים אלא כיצירות אמנות לאניני טעם ובעיקר להציב אלטרנטיבה ברורה לקולנוע ההוליוודי. במילים אחרות – לסרט של ג'רמוש יש להגיע מצוידים בראש פתוח ובסבלנות רבה. "פטרסון", בהתאם, עוסק בדרך שבה אנו מתרשמים מן המציאות, באופן שבו היא נקלטת ומעובדת דרך האזנה לצד התבוננות פשוטה. בעוד ההתבוננות ב"פטרסון" נעשית דרך עיניו של נהג אוטובוס הנוהג לבטא את התרשמויותיו מן היומיום באמצעות שירה שהוא משרבט בפנקסו ברגעי הפנאי שלו, מדובר בסרט העוסק בהתבוננות כבסיס לאומנות.
 
"פטרסון" הוא שמה של עיירה קטנה, כמו גם שמו של נהג האוטובוס המתגורר עם חברתו האמנית והכלב הקנאי שלה אשר שונא אותו. הסרט מספק התבוננות מקרוב אל תוך חייו, מחשבותיו ושיריו של גיבור הסרט לצד הדרמות הקטנות אשר מספקים לו חיי היומיום האפרוריים, בין אם בסביבת עבודתו, ביחסיו עם חברתו, במפגשיו עם חבריו בפאב השכונתי או בהיתקלויות אקראיות בדמויות שהוא פוגש בשיטוטיו ברחבי העיירה.

למרות שמדובר בסרט דל בעלילה ונטול דרמות גדולות מהחיים, "פטרסון" הוא סרט נדיר ומיוחד אשר מצליח אט-אט לחלחל את תוך התודעה של הצופה, לפלוש אל מחשבותיו גם שעות וימים אחרי הצפייה בו וכזה המזמין אף צפייה נוספת. התסריט שלו מבריק, יוצר סיפור מעגלי מהפנט ומציב בדרך גלריה של דמויות מרתקות, כתובות היטב ואנושיות להפליא, כולל את הכלב המשעשע ביותר שנצפה על המסך מזה זמן. הבימוי של ג'רמוש מדויק, עשיר בפרטים ומעורר השראה. סצנות השירה שבסרט, המשלבות בין ויז'ואל וטקסט כתוב, עשויות היטב. בכלל, מדובר בסרט מאוד לא קונבנציונלי, פיוטי ביותר, שהופך את החוויה הקולנועית לשירה חזותית. כאמור, זהו סרט העוסק באמנות ההתבוננות וברשמים ממנה, ובמקביל זהו גם סרט המבקש מהצופה בו להתבונן ולנסות לראות בו הרבה מעבר למה שמציע הדימוי המצולם.
 
אדם דרייבר ("מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", "בנות") המככב בתפקיד הראשי פשוט מצוין. הוא מופיע בכל סצנה בסרט, מספק משחק מאופק ובונה דמות שמעניין לעקוב אחריה. את חברתו משחקת השחקנית האירנית גולשיפטה פרהני ואת הכלב המשעשע משחקת הכלבה נלי. עמוס בהומור, "פטרסון" מציע חוויה קולנועית יפהפייה, נדירה ומעוררת מחשבה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg