ראשי » תרבות » אמנות

לתת צורה לאסון: אבולוציית אנדרטאות השואה

יותר משבעים שנה אחרי השואה, הניסיונות להקים אנדרטאות ומיצגים שישמרו את זכרה ממשיכים לעורר מחלוקת ברחבי העולם

"אבני הנגף" (שטולפרשטיין), פרויקט הנצחה של קורבנות הנאצים פרי רעיון של האמן גונטר דמניג, עלה לאחרונה לכותרות העיתונים בכל העולם בעקבות תביעה של זוג באמסטרדם להסיר את היצירה הסמוכה לביתם. מדובר בלוחות פליז קטנים, המוטבעים במדרכה בקרבת בתים שמהם גורשו קורבנות המשטר הנאצי ועליהם חרוטים שם הנספה, שנת הלידה ומה עלה בגורלו. צורת ההנצחה עוררה בעבר חוסר הסכמה גם בקרב יהודים שטענו שאין זה ראוי שהולכי רגל ידרכו על שמות הנרצחים, אך לרוב היא התקבלה בהערכה.

הזוג ההולנדי, כאמור, פנה לבית המשפט בדרישה שהאבן תוסר מחזית ביתם כיוון שהיא מטרידה אותם. התגובה הראשונית היא להתייחס אליהם כזוג אנטישמים ולהתפלא על כך שלא זרקו אותם ממדרגות בית המשפט, מתברר שהסיפור מורכב קצת יותר: בני הזוג התקשו להתמודד עם זיכרון האסון בעקבות מות בנם, ולאחר שבקשתם עוררה סערה ציבורית הם משכו את התביעה.
 
לעומת צמד ההולנדים שלא הצליחו להתמודד, בצדק או שלא, עם מלבן בגודל סנטימטרים בודדים, ה"אנדרטה ליהודי אירופה שנרצחו" במרכז ברלין מציגה סיפור הפוך; האנדרטה, המורכבת מ־2,711 קוביות בטון על פני שטח עצום, היא כה גדולה ומרשימה עד שהפכה לאתר תיירותי שפעמים רבות המבקרים בו לא מודעים, או מתנהגים כמי שאינם מודעים, לזוועה ההיסטורית העומדת מאחוריה. האמן שחק שפירא שנתקל במדיה החברתית בתמונות של אנשים מתבדחים, משחקים ומתנשקים באנדרטה פתח עמוד אינטרנט תחת השם Yolocaust (שילוב בין ההאשטאג הפופולרי YOLO, ראשי תיבות של "אתה חי רק פעם אחת" ושל Holocaust, שואה) שם פרסם את התמונות שמצא בתוספת עיבוד פוטושופ: כך, הבחור שקופץ מאושר מעל עמודי הבטון באנדרטה, מצא תמונה שלו מקפץ מעל הר של גופות נספים. הפרויקט עורר הד גדול, וכיום בעמוד הפרויקט ניתן לקרוא תגובות ששלחו לאמן אותם מצולמים שעברו שיימינג חינוכי.

לפני כחודשיים נחשפו עשר ההצעות העולות לגמר בתחרות לתכנון אנדרטת השואה בלונדון. אמנים, אדריכלים ומעצבים ידועי שם הגישו הצעות לתחרות - ממטאוריט שננעץ בחלל תת־קרקעי להתבוננות והתבודדות ועד למבנה בדמות לולאה שעליו יצמח גן.
 
הניסיונות הללו להפוך את האנדרטה לחוויה חושית, מופשטת לעתים, שונות באופן מהותי מהאנדרטאות שנבנו מיד אחרי השואה. המפורסמת באנדרטאות מהזן ה"ישן" היא כנראה זו שנבנתה על־ידי נתן רפפורט לזכר מרד גטו ורשה. האנדרטה נבנתה בין היתר משיש שחור שנחצב בשוודיה בהזמנת אדולף היטלר, שתכנן להשתמש בו להקמת אנדרטה שתפאר את ניצחונה של גרמניה במלחמה. מצדה האחד של האנדרטה מתואר יהודי עם ספר תורה בראש תהלוכת יהודים בדרכם אל מותם ומייצג את הסבל היהודי וגבורת הרוח, ואילו צדה השני מייצג את הגבורה הפיזית, בדמותם המפוסלת של לוחמים יהודים. לאנדרטה כזאת, כנראה, ציפו המתנגדים למונומנט שבנה יגאל תומרקין שהוקמה בכיכר רבין בטענה ש"האנדרטה המופשטת ובעלת 
הצורות הגיאומטריות אינה יוצרת הזדהות רגשית ומחמיצה את המטרה החינוכית, ההיסטורית והאנושית שלשמה הוקמה".

לפעמים נדמה שעצם הניסיון לתת צורה לאסון, אינו יכול לעבור בלי לגרד פצעים. כך או כך, הוא עדיף על פני האפשרות האחרת - התעלמות ושכחה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg