ראשי » תרבות » מוזיקה

אירוסמית' בישראל: ההופעה הגריאטרית של הקיץ

הסאונד האטום, התאורה הלא מרשימה והווידאו ארט הנוסטלגי רק החריפו את העובדה שאירוסמית' של היום היא ממש לא אותה להקה ענקית שהתאהבנו בה. סיבוב הופעות הפרידה שלה מהקהל לא ייחרט בזיכרון כאפילוג של קריירה מפוארת אלא כרגע מביך. העיקר שבר רפאלי הייתה שם

50,000 כרטיסים נמכרו להופעה של אירוסמית' אמש (ד') בפארק הירקון. הישג לא מבוטל, שלא רבים זכו לו בארצנו הקטנטונת. הקהל הישראלי הצביע ברגליים, שילם את המחיר הלא צנוע של הופעה בסדר גודל כזה בישראל, מתוך ציפייה להופעת רוק עצומה של אחת מהלהקות המצליחות ביותר בהיסטוריה. העובדה שמדובר בסיבוב הופעות הפרידה של הלהקה מהקהל, נותנת עוד סיבה לנהירה לתל אביב, על מנת לחזות בלהקה המיתולוגית בראשות סטיבן טיילר וג'ו פרי בפעם האחרונה בהחלט.

אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. אירוסמית', שכבודה במקומו מונח בהיכל התהילה של הרוק ובראש מצעדי הלהיטים בארבעה עשורים מאז הקמתה, היא אינה אותה הלהקה ולא תהיה עוד. אם ההופעה בפארק הירקון אמש אכן מאפיינת את כל סיבוב הופעות הפרידה של הלהקה, אזי אירוסמית' הייתה צריכה להגיד שלום ולא להתראות מזמן, או לכל הפחות להפסיק להופיע ורק להקליט שירים, כי תצוגה שכזאת היא מבוכה להיסטוריה המפוארת של חבורת מוזיקאים גאונים שפשוט לא ידעו מתי להגיד די.
 
ההופעה התחילה סביר דווקא, עם Let the Music ו-Young Lust משנות השמונים. לא באנרגיות גבוהות במיוחד, אבל הציפייה הדרוכה לעלייתה של הלהקה שעלתה רק בשעה 21:15 גרמה להגחתם של פרי וטיילר מתחתית הקטווק להתקבל בתשואות רמות, זאת לאחר וידאו ארט מקדים שחולש על כל הרזומה של הלהקה, בעוד הרקע לתמונות הארכיון משתנה מתקליטים, לקלטות, לדיסקים, אייפודים ולבסוף סמארטפונים, כמסמל את הדרך הארוכה שעברה הלהקה עד הלום. מה שהוידאו ארט המושקע הזה לא סיפר לקהל, הוא שגיבורי הערב נתקעו אי שם בין הדיסקים למהפכה של אפל, לא בגלל שהם הפסיקו לכתוב שירים טובים, אלא פשוט בגלל שהגוף, מיתרי הקול והאנרגיות כבר לא מסוגלים לסחוב הופעת רוק טובה באמת.

הנפילה התלולה החלה עם השיר השלישי של הערב, 'Cryin, אחד מלהיטיה הגדולים ביותר של הלהקה. הבלדה המצוינת הזאת, שנשענת על ביצוע קולי מרסק של טיילר וסולו גיטרה ממסטל, נגלית במערומיה בעוד הסולן לא מצליח להגיע לגבהים, לדייק בצלילים או למשוך את המילים כפי שהתכוון המשורר הוא עצמו, והגיטרה חורקת ונעלמת בסאונד אטום שספק נובע מזלזול של הסאונדמן, ספק נועד להסתיר עד כמה באמת חמשת חברי הלהקה רחוקים מביצוע שנאמן לשיר המקורי.

וזה לא שהם לא ניסו. טיילר ופרי עטו על עצמם את מיטב הגימיקים האירוסמית'יים המתבקשים, כולל צעיפים ארוכים, כובע שחור, מעיל כסוף וסטנד מיקרופון עטוי סרטים, הסולן לקח נשימות עמוקות בניסיון לשחזר את הצרחות האייקוניות שהפכו למזוהות עמו כל כך, שלף מפוחיות לפרקים וזרק אותן לקהל, פרי הניח את הגיטרה על עורפו וניגן מאחורי הראש, על פניו של ג'ואי קרמר המתופף ניכר המאמץ לעמוד בקצב שהוא עצמו מכתיב, אבל שום דבר מהמאמצים הללו לא נשא פרי.
 

משיר לשיר, מלהיט ענק ללהיט עוד יותר ענק, התברר שכל תקווה לבוסט של אנרגיה מהבמה לכיוון הקהל היא ציפייה אינה סבירה, כי עייפות הגוף, כידוע לכולם, רק הולכת ומתגברת עם כל מאמץ נוסף. דקה לתוך I Don't Want to Miss a Thing, השיר שזכה לתגובה הקולנית ביותר מהקהל שהתעורר סוף סוף לאחר שכמעט נרדם בעמידה, התגלתה האמת המביכה בעוצמה – זה לא הביצוע, הדיסטורשן, הקול החרוך או הקצב שמחזיקים את 50,000 האנשים עירניים, כי כל אלו אינם קיימים כמעט. זה פשוט הלהיט הענק, שמתנגן בראש, וסוחף מעצמו. בשלב זה אפילו פאשלות ההתאמה לפלייבקים כבר לא מאוד מפתיעות.

כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה, בהם Janie's Got a Gun ו-Love In an Elevator נשמרו לסוף, אבל גם הם לא הרימו את המופע העייף. קטעים מהקליפ החצוף של Elevator שהוקרנו על המסכים החריפו אף יותר את חוסר הנוחות שבצפייה והאזנה לאירוסמית' של היום, מחמת ההשוואה הבלתי נמנעת.

אי אפשר לסיים בלי לענות על שאלת השאלות שליוותה את הציפיות לקראת המופע מהבוקר. בר רפאלי לא עלתה לבמה לשיר עם אירוסמית', אבל סטיבן טיילר עמד בהסכם המסחרי, יהיה אשר יהיה, שנחתם בין כל המעורבים בדבר, הקדיש לפרזנטורית של המותג אותו שניהם מפרסמים את השיר Crazy, ואף הגדיל להגעיל וירד לקהל לדקה וחצי על מנת להתחכך קצת בדוגמנית מול המצלמות. הם לא הרכיבו משקפי שמש באותו רגע מביך, למי שתהה.
 

לאחר Elevator, החמישה ירדו מהבמה, לא לפני שטיילר נפרד מהקהל במילים "מזל טוב", והוסיף להופעה הזקנה ממילא עוד כמה שנים. הכתובת המוכנה מראש על המסכים בזמן שהלהקה נרגעה מאחורי הקלעים, "תל אביב, אתם מספר אחת!", הוסיפה עוד טיפונת מבוכה לאווירה הכללית. הם ביצעו את Dream On ואת Walk This Way, שבגרסת ההופעה הנוכחית שלו לא מבטא אפילו רבע מהאנרגיה שהלהיט המהפכני הזה מחזיק במקור, וסיימו מופע עייף, עם סאונד אטום, שאפילו התאורה והווידאו ארט שלו היו רחוקים מלהרשים.

ציפינו ללא מעט מסיבוב הופעות הפרידה של אירוסמית', אבל קיבלנו להקה שצריכה הייתה לפרוש מזמן. אם לחפש בכוח משהו טוב בכל האירוע הזה, הרי הוא מופע החימום הקצר של דה פז בנד. עוד כמה שנים נוכל להגיד בגאווה לנכדים שלנו שהיינו בהופעה של דה פז בנד בפארק הירקון.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg