ראשי » תרבות » ספרות

שפה ירושלמית: הזירה הלשונית ליום ירושלים

ירושלים נמצאת בכל מקום: בתפילות, בלבבות, בפוליטיקה – וגם בשפה. מסע לשוני-ירושלמי מקוצר, מארטישוק דרך רומא ועד עיר דוד

אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. הצהרת אמונים לקדושתה של ירושלים. המקור בספר תהלים (קלז 5). המילה 'תשכח' הטרידה את הפרשנים. רד"ק מפרש: "תשכח הניגון, כי הימין תנוע מיתרי הכינור". מצודת דוד מפרש: "הימין תשכח את כוחה ואת תנועתה". הבלשן נ"ה טור-סיני מציע לראות כאן שיכול אותיות של תכחש, ואולי צורה מהודקת של תַש כֹחַ. 'תכחש' נתמכת על ידי אבן עזרא: "ויש אומרים תיבש בלי חבר". החוקר בן ציון פישלר סבור שזה הפירוש הנכון והוא מתיישב כבר עם השורה בהמשך: "תדבק לשוני לחיכי".

ארטישוק ירושלמי. פרט לכך שמוכרים אותו בשוק מחניודה אין לו כל קשר לירושלים. הוא הגיע מצפון אמריקה ונקרא גם sunflower artichoke (קנרס החמנית). באיטלקית חמנית היא ג'יראסול, ומכאן הדמיון והשיבוש לשם ירושלים. פעם קראו לירק הזה בירושלים קַרטוֹפי, שיבוש של קרטופלה, תפוח אדמה.

בירת הנצח. כינוי לירושלים, בעקבות מסכת ברכות: "והנצח, זו ירושלים". בלטינית מופיע כינוי מקביל, urbs aeterna, והוא מכוון לרומא. הראשון שכינה את רומא עיר הנצח היה המשורר הרומי טיבּוּלוּס, מן המאה הראשונה לפני הספירה.
 
הסגנון הירושלמי. כינוי שניתן בימי תחיית הלשון לדרך הכתיבה בעיתונות הירושלמית, וזוהה גם עם סגנונו של בן יהודה. הסגנון הוגדר קל וברור ונעדר מליצה. בתקופות מאוחרות יותר הוא נתפס כמיושן.

העיר שחוברה לה יחדיו. הפסוק מספר תהלים שאומץ כסיסמה מובילה המציינת את איחוד העיר ב-1967. "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (קכב 3).

השבעתי אתכם בנות ירושלים. פסוק משיר השירים שהמשכו "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שלא תחפץ". המדרש הרואה בספר הארוטי דימוי לאהבת ישראל לאלוהיו קובע: "איזו היא האהבה, זו ירושלים".

השפה הירושלמית. השפה המדוברת בשכונות ירושלים בסוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים, תערובת של יידיש, ערבית, לדינו, טורקית ועברית. התאפיינה בהגייה מיוחדת (מאאתיים), אוצר מילים וביטויים ייחודי לתחומי חיים רבים, ומשפטים רב-לשוניים.

ילד טוב ירושלים. החנון של שנות החמישים. נטבע בעקבות כיפות סרוגות שנתפרו בארבעה חלקים. על שלושה מהחלקים נכתבו המילים ילד, טוב, ירושלים.
 

לַשנה הבאה בירושלים. איחול מקובל בחגים וימים טובים בתפוצות הגולה. הוא מופיע בלשון ימי הביניים, כמו בהנחיות הבאות לסדר פסח בספר המנהגים: "ושותין רוב רביעית בהסיבה ומברך אחריו ברכה מעין ג' כדפ"ל. ואומרים לשנה הבאה בירושלים וחסל סידור". גם בצורה מורחבת: 'בשנה הבאה בירושלים הבנויה'.

ירושלים או ירושלם? בתנ"ך נכתב השם  המקובל היום, ירושלים, רק ארבע פעמים. בכל שאר ההופעות, 663 במספר, השם מופיע ללא י': ירושלם. במשנה כבר שולט השם ירושלים.
 

ירושלים דליטא. כינוי לווילנה, בירת ליטא. הכינוי ניתן לה במאות הקודמות בזכות החיים היהודיים העשירים שהתקיימו בה.

ירושלים של זהב. כינוי תלמודי לירושלים, ארמי במקורו, במסכת נדרים: "אי הואי לי, רמינא ליך ירושלים דדהבא" [לו היה לי, הייתי נותן לך ירושלים של זהב] – וכאן הוא מתייחס לתכשיט לראש המכונה ירושלים של זהב, שהתנא רבי עקיבא נתן לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה. נעמי שמר הפכה את הקישוט למטבע לשון עכשווית.

ירושלים של מטה. ירושלים הממשית, על אנשיה, רחובותיה ואתריה. המקור בתלמוד, מסכת תענית: "לא אבוא בירושלים של מעלה עד שלא אבוא לירושלים של מטה".

ירושלים של מעלה. הרוח המיוחדת השורה על ירושלים, קדושת ירושלים. המקור במסכת תענית, וראו 'ירושלים של מטה'.

מעורב ירושלמי. חלקים פנימיים צלויים של עופות הנמכרים בדוכנים ובמסעדות, ודימוי לאופי האנושי המגוון של העיר. מכאן שמה של סדרת טלוויזיה ישראלית.
 
סינדרום ירושלים. נטייה של אנשים שונים לאבד את שפיותם בעת ביקור בעיר ירושלים. הביטוי מיוחס לפסיכיאטר הגרמני היינץ הרמן, שראה בו סוג מיוחד של היסטריה. תיאורים על אנשים המאבדים את שפיותם בירושלים מוזכרים כבר מימי הביניים. יהושע סובול כתב מחזה בשם זה שביסס את מעמדו כמטבע לשון מוכרת. יש לסינדרום גם שם בערבית: עוּקְדַת אֶלְקוּדְס.

עיר דוד. כינוי לירושלים שמקורו בספר שמואל ב: "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד" (ה 7).

עיר הקודש. המקור בספר ישעיהו: "לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ" (נב 1). ביוונית נקרא שם העיר היירוסלם. היירו פירושה ביוונית קדוש, ומכאן גם המילה הייררכיה.

עשרה שמות. מסכת אבות דרבי נתן קובעת שיש עשרה שמות לירושלים שנועדו לשבח אותה: "עיר. קריה. נאמנה. בעולה. דרושה. חפצי בה. ה' שמה. צדק. שלום. יבוסי". לצד אלה יש לה עשרה שמות שנועדו לגנות אותה: "אלמנה. זונה. שכולה. גלמודה. גולה. וסורה. עזובה. ושנואה. ענייה. סוערה".  לפי מחקר שעשתה אילנה קצנלבוגן בכתב העת סיני, יש לירושלים 178 שמות וכינויים, רובם על בסיס פסוקים בתנ"ך.

פרוזדור ירושלים. אזור צר שחיבר בין השפלה לירושלים בגבולות הקו הירוק. השם נקבע בעקבות הסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת השחרור, כתרגום של המילה האנגלית corridor, בהוראת אזור צר המחבר שתי נקודות יישוב, אזורים או גישה לים, כמו 'הפרוזדור הפולני', שהפריד בין מזרח פרוסיה לשאר חלקי גרמניה, ונתן לפולין מוצא אל הים בגדנסק.

יש שופטים בירושלים. קביעה שבית המשפט במדינת ישראל הוא בעל מעמד עצמאי וראוי לאמון מלא. היא נטבעה על ידי ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, לאחר שבג"ץ אישר לתפוס אדמות בגדה לצורך הקמת בית אל במארס 1979, ומאז נזכרים בה דוברים מימין ומשמאל בכל פעם שבית המשפט פוסק בכיוון המקובל עליהם.
 
ציוֹן. שמה המקראי החלופי של ירושלים, שהיווה בסיס לשמה של התנועה הלאומית היהודית, ציונות. הבלשנים חלוקים באשר למקור השם: האם הוא קשור ל'ציווי' ופירושו "הזקופה"; ואולי לשורש הערבי סנא, וכאן פירושה 'המבצר המגן'; ואולי למילה 'ציה', במשמעות 'הגבעה החשופה'.

שאלו שלום ירושלים. קריאה המביעה את האהבה והחרדה של היהודים לעיר הקודש, מקורה בתהלים: "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" (קכב 6).

תלמוד ירושלמי. אוסף דברי הלכה ואגדה שנאספו ונחתמו בארץ ישראל. השם ניתן לו בדיעבד להבדילו מהתלמוד הבבלי. שמו באנגלית: Palestinian Talmud.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

רוביק רוזנטל

מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית. חובק 15 ספרים, מילון סלנג מקיף, כתב עת, פרס סוקולוב, חמישה בנים ומכונית

לכל הטורים של רוביק רוזנטל