ראשי » תרבות » מוזיקה

יהודה קיסר: "התמימות של פעם כבר לא קיימת יותר"

התערוכה "זמר בודד הוא הלב" הושקה במוזיאון אשדוד לאמנות, ומגוללת את סיפורה של המוזיקה המזרחית בארץ. יהודה קיסר, שליווה אותה מראשיתה, מודה: "גם אם זה קרה באיחור - המזרחית זוכה לכבוד גדול"

גם היום כשהמוזיקה המזרחית, הים תיכונית שוחה בלב הפריים טיים. רבים עדיין זוכרים את הימים שבהם נדחקה אל מחוץ לקונצנוס. כשהשירים המזרחיים כמעט ולא הושמעו בתוכניות המוזיקה ברדיו ובהמשך בטלוויזיה וזמרים, אף שהיו מוכרים ומצליחים, התקשו לנפץ את תקרת הזכוכית של תעשיית המוזיקה הישראלית.

 
ואולם כוחה של המוזיקה גבר והיא בקעה מקסטות בתחנה המרכזית, הושמעה בתחנות רדיו פירטיות והרקידה המונים באירועים ובחפלות, עד שפרצה בסוף שנות ה-90' אל תוך הזרם המרכזי של המוזיקה הישראלית. ויש אומרים שהיום היא הזרם המרכזי.

לזכר ימים עברו וגם לכבודה הושקה אתמול (שני) תערוכה חדשה בשם "זמר בודד הוא הלב", המגוללת את סיפורה של המוזיקה המזרחית בארץ מקום המדינה ועד היום. התערוכה בנויה כסיפור כרונולוגי מתפתח, הַחל בהגירתם ממדינות ערב לישראל בשנות ה-50' של מוסיקאים בעלי שיעור קומה, ועד הצלחתו המטאורית של אייל גולן.

התערוכה פותחת את פסטיבל "מדיטרנה" לתרבות ים-תיכונית, שיתקיים זו השנה החמישית במשכן לאמנויות הבמה באשדוד. "התערוכה אינה מבקשת להגדיר מהי 'מוזיקה מזרחית', אלא להצביע על כמה מן ההיסטוריות והמיתולוגיות הבונות אותה. לשם כך היא יוצאת למסע בין תופעות מוסיקליות ייחודיות ובין דמויות מפתח בפנתיאון המוזיקה המזרחית: מְבצעים ונגנים, מלחינים ומְעבדים, מפיקים ומועדונים, טען ערן ליטוין אוצר, אורח של התערוכה.

ליטוין אמר עוד כי "כל אחד מן האנשים והמקומות האלה מוסיף אבן לפסיפס מפואר, שהניע את הקול המוסיקלי המזרחי מן השוליים אל המרכז ומצביעה על חשיבותה לסיפור הכללי של התרבות הישראלית.בימים בהם ישראל מדברת רב-תרבותיות אך נעה בעקביות לעֵבר הפרדה ובידול, מוזיקה מזרחית על שלל גווניה מסמנת אפשרות ליצירה של 'גם וגם'. במובן זה היא מהווה ביטוי של ים-תיכוניות עשירה, המושתתת על חליפין בין תרבויות".
 
בתערוכה המגוונת מוצגים קטעי ארכיון ופריטי פופ וממורביליה, לצד יצירות של אמנים ישראלים עכשוויים. בין היתר יוקרנו בתערוכה קטעי וידאו, שיוקרנו מהופעותיו של ג'ו עמר בהיכל התרבות בתל אביב מתחילת שנות ה-60, הופעות של תזמורת קול ישראל בערבית משנות ה-70, קטע נדיר מהופעה באירוע פרטי של הזמרת זוהרה אלפסייה, ראיון עם הזמר פלפל אל-מסרי בתוכניתו של מאיר שליו בערוץ ה-1 משנות ה-80, קטע נדיר משנות ה-70' של האחים כוויתי מנגנים באירוע משפחתי ועוד.

עטיפות התקליטים והתקליטונים, הכּרזות, כלי הנגינה וקטעי הווידיאו הנראים ונשמעים בתערוכה הם כמו גלויות, שהצופים מוזמנים לצרף זו לזו להרכבת סיפורים אפשריים. מאות עטיפות התקליטים והתקליטונים, מוצגים בתערוכה ובהם של ג'ו עמר, מרגלית צנעני, זוהר ארגוב, איציק קלה ואחרים.

אליהם מתווספים מוצגים של כלי נגינה ופריטים מקוריים של היוצרים החשובים במוזיקה המזרחית, למשל, הכינור והעוד של האחים אלכוותי, טייפ הסלילים עליו הוקלטו תקליטיו של זוהר ארגוב, הכינור של נגן התזמורת קול ישראל בערבית פליקס מזרחי וגם הגיטרה של הגיטריסט יהודה קיסר.

"זאת גיטרה מיתולוגית שעשתה המון צלילים בתרבות הישראלית. עם הגיטרה הזאת ליוותי את אהובה עוזרי עוד לפני שהצטרפתי ל'צלילי העוד'", אמר יהודה קיסר.

את הגיטרה המיתולוגית קנתה ליהודה הנער, אחותו הגדולה, לאחר ששבר את רגלו באירוע כלל לא הירואי – בלונה פארק בתל אביב. "במשך שמונה חודשים שכבתי מגובס עם הרגל למעלה ומשקולת מחוברת. אז קירבו למיטתי את הפטיפון והתקליטים שיהיה  בהישג יד. ואז ביקשתי שיקנו לי גיטרה", משחזר קיסר.

עוד סיפר הנגן המפורסם כי "קנו לי גיטרה אקוסטית. אבל היא לא הפיקה את הצלילים של הגיטרה כפי ששמעתי מהתקליטים להם האזנתי. באחד הימים הראיתי לאחותי את עטיפת התקליט של אריס סאן, ואמרתי לה 'אני רוצה גיטרה כמו שלו, עם כפתורים' כלומר גיטרה חשמלית".
 

התברר למזל, אחותו האוהבת של קיסר, שמדובר בגיטרה 'גיבסון', הרוליס רולס של הגיטרות שעליה מנגנים  אלילים כמו ג'ימי הנדרקיס או לד זפלין. הזמנתה, כך התברר, תיארך לפחות חצי שנה ומחירה עמד על 3,000 דולר.

אבל מזל לא נרתעה, קנתה את הפריט היוקרתי ושילמה עליו בתשלומים. כשהגיטרה סוף סוף הגיעה ליעדה, התאכזב יהודה לגלות שהיא לא נשמעת טוב. בירור קצר בחנות גילה לו שהגיטרה החשמלית חייבת מגבר שמחירו 2,000 דולר נוספים. בעל החנות נתן עצה למוסיקאי הצעיר - לחבר באמצעות כבל את הגיטרה לרדיו הישן (כמו רהיט") כתחליף למגבר. וכך היה.
 
"נולדתי עם כשרון מוסיקלי", סיפר יהודה קיסר. "לפני הגיטרה היו לי תופים וניגנתי על חליל, וכל השכונה באה לשמוע. מעולם לא למדתי תווים או מוזיקה, אפילו את לימודי בבית הספר היסודי לא סיימתי", הוא מספר. "הגיטרה שקנתה לי אחותי ליוותה אותי לאורך תקופה ארוכה. לימים הוספתי לה עוד שלוש גיטרות, אבל זאת הגיטרה העיקרית שאיתה עשיתי צלילים ראשונים עם 'צלילי העוד' בליווי השירים 'חנה'לה התבלבלה', 'חסידה צחורה', 'אני גדליה רבע עוף' ועוד.

"באתי מבית מזרחי ושמעתי תקליטים של ג'ו עמר ואהרון עמרם. והיו לי בבית תקליטים של גימי הנדרקיס, לד זפלין, אריס סאן ולהקות הצבאיות (בהן עשיתי שירות צבאי). ליוויתי את המוזיקה המזרחית מראשיתה ונגינתי גם שירים של אלתרמן ולהקות צבאיות בסגנון שהיה ייחודי לי".

הרגשת את הקושי?
"לא הרגשתי קיפוח. ממש לא. הלא את 'צלילי העוד' השמיעו בכל רשתות הרדיו שהיו ובערוץ 1 בטלוויזיה, אפילו הופענו במבט לחדשות עם חיים יבין וכל המדינה ראתה אותנו.

"ביחד עם האמרגנים שלנו יהודה טלית וחיים סבן, ואף דודו אלההרר ויעקב בנאי (אבא של אהוד) חדלנו להופיע בחתונות וחפלות. במשך שנתיים הופענו בסיבוב הופעות מדן ועד אילת, והרווחנו הרבה מאוד כסף. בהמשך צירפנו אלינו זמרים בראשית דרכם, כ'זמרי חימום', שנדחו על ידי חברות תקליטים ואנחנו נתנו להם במה. הראשון היה ג'קי מקייטן ואחריו זוהר ארגוב ומשם הם המשיכו אל ההצלחה שלהם".
 

בהמשך הקים קיסר, כהגדרתו, 'אולפן הקלטות אידאולוגי' שלא למטרות רווח וצייד אותו בציוד יקר וחדשני. "כל המרים שידעו לשיר באו אלי. ומי שהיה טוב עשיתי לו קסטה ותקליט. מהאולפן שלנו יצאו מרגלית צנעני, אלי לוזון, ישי ונתי לוי. המהפך היה עם אתניקס ואייל גולן שהביאו למהפך היסטורי".

מה הכיוון של המוזיקה המזרחית היום?
"התמימות של פעם כבר לא קיימת יותר. לא כותבים עוד שירים כמו 'בדד'. שירי האהבה גם הם שונים ואינם מתארים את עוד נופי הארץ. כי הוויית החיים השתנה פה. היום הכל אלקטרוני ומתוקתק, ולכן המוזיקה נשמעת שונה משהייתה".

 

אהובה עוזרי, שליוויתי אותה מתחילת הדרך, כתבה על חייה בכרם התימנים ועל הקרבה לים. כשהיא מתה משהו מת איתה. הרי אף אחד לא יכול לעשות את המוזיקה שהיא יצרה. בחייה, אילו רצתה היא היתה יכולה למלא כמה פעמים את קיסריה. אם כי אני בטוח שאם ירימו ערב לכבודה של אהובה, ימלאו את האמפי של קיסריה גם בלעדיה, אבל עם היצירה שלה".
 

מה שלומך היום?
"הייתה לי תקופה קשה לפני שמונה שנים, כשהאולפן האידאולוגי שהקמתי הוצף וכל הציוד המשובח נהרס. לאחר שהביטוח דחה את התביעה שלי התדרדרתי כלכלית וחליתי והכל נעצר. כדי להתקיים, התחלתי לנגן ברחוב כמו מירי אלוני. הייתי צריך אומץ לעשות את זה. אבל רבים מחברי בעולם המוזיקה חשבו שזה לא מתאים שיהודה קיסר ינגן ברחוב, והתגייסו לעזור לי ואני מעריך את זה מאד.

"היום אני בגיל שהתהילה כבר מאחורי. אני לא מחפש להתקדם אלא לשמור על קיים. בשנה שעברה הוזמנתי לנגן את 'חסידה צחורה' בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, על הבמה החשובה ביותר. אז גם אם זה קרה באיחור - המוזיקה המזרחית זוכה לכבוד גדול, מושמעת בכל מקום ואף נכנסת להיכלות ולמוזיאון ובעיקר נמצאת בתודעה של כל אחד".

 
--------------------------------------------

"זמר בודד הוא הלב - מוזיקה מזרחית בישראל" היא גם תערוכה המבקשת לעשות צדק עם נכסי התרבות המוסיקליים המגוונים המזרחיים. ככזאת, מציגים בה גם אמנים חזותיים, המתחקים אחר גיבורי התרבות שהיו לדור ההורים שלהם ולהם עצמם שנדחקו. "סיפור ההדרה של המוזיקה המזרחית בראשית הדרך הופך בתערוכה לסיפור הצלחה, שנוכח כיום בתרבות הישראלית", אמר האוצר ערן ליטוין.

באירוע הפתיחה של התערוכה תתקיים מסיבת תקליטים עם להיטי הזמר המזרחי מכל הזמנים -  בתִקלוט "פורטונה רקורדס", עם ה-DJs: אריאל "כלבתא" תגר, יואב "יויו פאעז" מגריזו, צח "צב" בר.

יום חמישי ה-8 ביוני ב-20:30, מוזיאון אשדוד לאמנות.

אוצר אורח: ערן ליטוין.

שעות פתיחה: ימים א', ג', ד', ה' 9:00 – 16:00
                          יום ב'         9:00 – 20:00
                       שישי, שבת    10:30 – 13:30

הכניסה חופשית, התערוכה תינעל ב-14 באוקטובר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg