ראשי » תרבות » מוזיקה

רוד סטיוארט בישראל: ככה עושים את זה, ביבר

אחרי הפלייבק של ג'סטין ביבר והביצוע הצולע של אירוסמית', רוד סטיוארט החזיר את הכבוד לפארק הירקון. מושקע, מבדר ומרשים, אוהד סלטיק המושבע ולהקתו הזכירו איך מופע בסדר גודל כזה צריך – לא רק להיראות, אלא גם להישמע. ואז הגיעה ריטה

רוד סטיוארט בן 72. אחרי ההופעה הגריאטרית של אירוסמית' לפני פחות מחודש באותו המקום, בלתי אפשרי לפתוח את סיקור הופעתו של סטיוארט בפארק הירקון מבלי להדגיש את גילו. שלוש שנים מבוגר יותר מסטיבן טיילר, שש שנים מבוגר יותר מג'ו פרי, אבל נותן הופעה פי עשר יותר מהוקצעת וראויה מחבורת הרוקרים האמריקאית.
   
וזה קורה מרגע שהוא נכנס לבמה לאחר אינטרו קצר לצלילי Having a Party של סאם קוק. נדמה בתחילה שסטיוארט, לבוש בהידור מכף רגל ועד ראש, מראה סימנים של סבא'לה, אבל אלו מתבררים להיות זניחים, מינוריים, בלתי מורגשים יותר ויותר, עם כל דקה שחולפת. באתי להופעה עם מינימום ציפיות, כשהמאמצים המבישים של סטיבן טיילר להגיע לגבהים שהוא המציא או לגבהים כלשהם בכלל חקוקים נואשות באוזני, וכשדמותו של סטיוארט בסדרה סאות' פארק, על כסא גלגלים ומשחרר בקושי רב נהמות קטנות, עומדת אל מול עיני. אבל כל אלה התפוגגו משיר לשיר ומביצוע לביצוע, מ-Some Guys ו-This Old Heart דרך-Maggie May ועד ל-Sailing שחתם את הערב - למרבה הצער בטון צורם ולא הולם להופעה כל כך טובה ואנרגטית. אבל נשמור את הסוף המעפן לסוף.

סטיוארט בדואט עם ריטה. קרדיט: הבלוג של יובל אראל


מוטיב הכדורגל החזק שמלווה את כל ההופעה משיא לשיא מתחיל עם הפנייה הראשונה של סטיוארט לאחר שני השירים הראשונים במופע: "שלום, שלום", הוא אמר לקהל בעברית, "תודה רבה שבאתם, אנחנו נהיה כאן שעה וארבעים דקות, קצת פחות ממשחק כדורגל, אבל נהנה כפליים", הוא הבטיח וקיים.

וכמו משחק כדורגל טוב, שהולך ומותח את הצופה יותר ויותר עד הסוף המכריע, ככה סטיוארט מחזיק את המופע בתיקו עצבני במשך תשעים דקות, בין שואו מרהיב כמתבקש ממופע בסדר גודל כזה לביצוע ווקאלי ואינסטרומנטלי מאלף, שלו ושל כל 11 הנגנים, הנגניות והזמרות שמלווים אותו בגאון, ובלי פלייבק, אם להזכיר מישהו נוסף שהופיע באותו מקום הקיץ, צעיר מסטיוארט בחמישים שנה, אבל, אויה, נאלץ להשתמש בשירותיה האדיבים של ההקלטה המוקדמת ללא הפסקה.
 
גול ראשון נותן השואו המרתק מיד עם תחילת ההופעה. התלבושות מושקעות עד אחרון הפרנזים, תשעת מסכי הווידאו הענקיים מאחוריהם מרצדים בארט מושקע ואפילו מעניין, הפסנתר משובץ שחור לבן ואפילו תוף הבס עטה באופן חגיגי את סמל קבוצת הכדורגל סלטיק, מוטיב כדורגל שני, בינתיים. בתחילה נדמה שגם הנשים הצעירות והיפהפיות שסובבות את סטיוארט נבחרו על פי אורך רגליהן (החשופות כל העת) ומבטן השובב. הן בגילאי העשרים שלהן, ממוצע הגברים על הבמה הוא לפחות ארבעים. אבל מרגע שמפציעה אחת מהן, לאחר שהחליפה מחצאית קצרה לחצאית קצרצרה, כאשר גיטרה קטנטונת בידיה והיא מפליאה לנגן בה ולהציג חיוך מושלם בו זמנית, מובן לחלוטין שהן לא נבחרו רק בגלל שיערן השופע ומותניהן הצרות. כולן גם זמרות ונגניות מרשימות בכישרונן. זה רק צירוף מקרים שכל אחת מהן נראית כאילו היא נלקחה מקטלוג של הלבשה תחתונה. אם מעודדות עם פונפונים היו חלק שגרתי במשחקי כדורגל, אפשר היה לומר שגם הן חלק מהמוטיב הכללי של ההופעה הזאת.

לא מעט רגעים צ'יזיים בהופעה, כאלה שאמורים להעלות חיוך אבל עלולים באותה המידה להעלות את ארוחת הערב, נמסרים בחן ומתקבלים בחן. "נשמע טוב בינתיים?", שואל סטיוארט ונענה בחיוב, ואז חוזר על השאלה, הפעם בפניה לקהל שם מאחורה, שמחזיר לו "יס" צעקני נוסף. סולו תופים, או טריפל, כיאה למספר המתופפים שלקחו בו חלק, מגיע אף הוא. קטעי ארכיון של סטיוארט מקבל אות "סיר", שר בשחור לבן ושאר טפיחות על השכם, כולן מתקבלות באהדה, פשוט מפני שחתן הערב, זקן ככל שיהיה, קורן חינניות, מתיקות, אפילו קורטוב של סקסיות בגילו המופלג.

לאורך המופע, מנצנץ מקצה הנעל ועד דש מקטורנו, סטיוארט מוכיח פעם אחר פעם שכוחו עדיין במתניו ובגרונו. בחלק האקוסטי של הערב, קטע שהרבה פעמים מהווה נפילת מתח נוראית שממנה קשה לחזור, סטיוארט מפתיע את הקהל בביצוע ווקאלי מרשים מאוד ל-You're In My Heart (עם שחקני סלטיק מבקיעים ברקע) ול-I Don't Wanna Talk About It. כשמסתיים החלק הזה של המופע, הדוגזמרות תופסות את הבמה בשמלות ערווה, לשעשע את הקהל בזמן שסטיוארט מחליף שוב בגדים. ללא נוכחותו זהו החלק החלש של הערב, אך סטיוארט מפצה עליו בענק מיד כשהוא חוזר לבמה, עם בעיטת עשרות כדורי רגל לעבר הקהל המשולהב, מפתיע עם מסובבות שמעיפות את הכדורים עד לקצה הגולדן רינג, או לקצוות הקיצוניים של המתחם. זה היה ללא ספק אחד הקטעים המבדרים ביותר במופע, שגם הוכיח לקראת סוף האירוע מעל לכל ספק, שהאגדה שעומדת מולנו אולי בת 72, אבל דם צעיר מאוד עדיין זורם בעורקיה.
 

לפני שנגיע לשיִיט המחורפן שסיכם את הערב, חובה להזכיר את סקסופוניסט העל שליווה את סטיוארט, שבין אם שימש כנגן רקע ובין אם לקח את ההובלה, פשוט כישף את הקהל בנגינה יוצאת מן הכלל, את הבסיסט שהפליא עם דיסקו מחשמל ב-Da Ya Think I'm Sexy? והרטיט עם קונטרבס ג'אזי ב-First Cut Is the Deepest, וכן, גם הנגניות היפהפיות שהרשימו בנגינה על גיטרות, כינורות, נבל, כלי הקשה ומה לא.

המופע הסתיים כאמור עם Sailing, על אף שעל פי הליינאפ שנקבע, סטיוארט ולהקתו אמורים היו לחזור לבמה כדי לבצע את Enjoy Yourself. הדרן לא היה, סטיוארט אפילו לא נפרד מהקהל, אלא פשוט נעלם.

דווקא את השיר הסוגר את המופע, בדיעבד, ביצע סטיוארט יחד עם ריטה, האורחת המיותרת כל כך של הערב. מרגע שהצטרפה הזמרת בשירה טכנית על סף האופראית, בשיר שהוא אמוציונלי לחלוטין, נהרס מה שעשה את המופע הזה לכל כך מוצלח. היא ותלבושת כדור המראות שלה נתקעו כמו קוץ במרכז הבמה, כל פעם שהיא פצתה פה היא לקחה את המופע הבינלאומי המעולה הזה לעוד הופעה נדושה בקיסריה. ריטה זמרת מצוינת, שלא ישתמע אחרת לרגע, אבל היא הייתה שייכת למופע הזה כמו סלפי בקבלת הפנים של נשיא ארה"ב.
 
ולמרות הסיום הצורם, ההופעה של סטיוארט היא ללא ספק הטובה ביותר שפארק הירקון התברך בה עד כה בקיץ זה. עוד הרבה אמנים בדרך לתל אביב, צעירים ומבוגרים. בינתיים סטיוארט העלה את הרף למופע פארק ראוי לקיץ 2017 מפלייבקי או גריאטרי, למשחק כדורגל מרתק ברמת חצי גמר ליגת האלופות.
 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg