"קבלו אותי עם כל המורכבות. נעים מאוד, נסרין"
גם אחרי שזכתה בריאליטי, הופיעה בטקס הדלקת המשואות ונבחרה לשמש כמופע החימום של רדיוהד, לנסרין קדרי אין שום כוונה לעצור. בדרך לאלבומה השלישי מגלה הזמרת הערבייה–מוסלמית מדוע היא לא מתרגשת מטוקבקיסטים, משוכנעת שהמוזיקה שלה תושמע בסוף גם בגלגלצ ומסבירה למה אמא שלה מסרבת להתרגש מההצלחה
הזמן: יום חמישי בשבוע שעבר. המקום: אולפן חזרות בדרום תל־אביב. האירוע: שלושה נגנים חובשי כיפה, שלושה נגנים חילונים ונסרין קדְרי אחת, עורכים חזרות לקראת סיבוב ההופעות הקרוב של הזמרת המצליחה. לשתי הראשונות, בהיכלי תרבות עירוניים, אזלו כבר הכרטיסים.השעה מתאחרת, הנגנים כבר מגלים סימני עייפות, האוכל שהוזמן ממסעדה מזרחית סמוכה מתקרר, אבל קדרי לא מוותרת על אף שיר, שורה או סלסול שלא נשמעים לה, מבקשת מהנגנים ללטש שוב ושוב את הצלילים עד שתהיה מרוצה. אחרי הלהיטים שלה "חייאתי", "אל תלך" ו"באנדיק" המוכרים לקהל מעריציה, היא עוברת לרפרטואר קצת פחות מוכר עבורה "יש ונדמה" (רחל), "בארץ אהבתי" (לאה גולדברג) ו"שובי לביתך" (דליה רביקוביץ).
מה לזמרת הערבייה־מוסלמית ולמשוררות המזוהות כל כך עם התרבות העברית? קדרי תופיע בפסטיבל לציון עשור לבית אבי חי שיתקיים בין 3 ל־9 ביולי ותשיר באירוע מחווה למשוררות שהוזכרו כאן (וגם למשוררת יונה וולך שאת שיריה יבצעו אחרים), לצד יוני רכטר, רונה קינן ואחרים.
"זו לא הפעם הראשונה שאני מופיעה בבית אבי חי", היא אומרת כשהחזרה מסתיימת והנגנים מתפזרים, "כבר הופעתי שם בעבר, וזו הייתה הופעה שזכורה לי לטובה. המקום הזה קצת מזכיר אותי - גם אני מערבבת תרבויות שונות. אני שרה בערבית, אני שרה בעברית. אני מייצגת את ישראל בארץ ובעולם, כל התערובת הזו תבוא לידי ביטוי גם בהופעה הנוכחית שם. זה לא מובן מאליו שנותנים לי לעמוד ולשיר שם לצד יוני רכטר ורונה קינן, ואני הכי שמחה בעולם על ההזדמנות הזאת. זמרת ערבייה ששרה את המשוררות הכי מוערכות בתרבות הישראלית, מה יכול להיות יותר רב־תרבותיות מזה?".
בחמש השנים שחלפו מאז התגלתה קדרי בתוכנית הריאליטי של אייל גולן, היא הולכת ומפלסת את דרכה ללב המיינסטרים הישראלי - החל בשיתוף פעולה עם דודו טסה, דרך אולמות מלאים בקהל יהודי וערבי, אשכנזי ומזרחי, עבור בהופעה בטקס יום הזיכרון בירושלים שגררה ביקורות קשות, ועד להופעה בטקס הדלקת המשואות. בין לבין היא שימשה, יחד עם "דודו טסה והכוויתים", כזמרת חימום לרדיוהד. "קורים לי דברים שלא חלמתי שיקרו", היא אומרת במבטא ערבי, שהיא מתגאה בו, "זה המבטא שלי. אמרו לי: 'לכי לאולפן, תלמדי'. אבל אני נשארת עם המבטא הזה לנצח, כמו שתימני לא יוותר על הח' שלו. זאת אני, עם כל המורכבות, ועם המוזיקה הטובה. קבלו אותי כמו שאני, נעים מאוד, נסרין".
היא נולדה לפני שלושים שנה בלוד, וגדלה בחיפה. מגיל צעיר אהבה לשיר והופיעה בבית הספר. בבית שמעה את אום כולתום אבל גם את עפרה חזה. אביה נהג מונית ואמה עקרת בית: "אף אחד מההורים שלי לא הגיע מתחום המוזיקה. אמא שלי לא זמרת ואבא שלי לא נגן צ'לו. הקול שלי הוא מתנה מבורא עולם", היא אומרת ומחווה יד לשמיים.
כנערה בת 16 היא החלה להופיע במועדונים, שרה מוזיקה ערבית קלאסית בפני קהל מרוקאי ותוניסאי - לא פסגת השאיפות של זמרת בעלת קול כשלה. "החלום שלי היה לשיר", היא אומרת, "המצב הכלכלי בבית היה לא טוב. וככה יכולתי לעזור להם. היה לאמא שלי קשה עם העובדה שאני יוצאת למועדונים עד שעה מאוחרת, אבל ידעתי שאני חייבת להתחיל ממשהו. רציתי שכולם יידעו מי אני".
תקופה ארוכה היא עבדה כמה ערבים בשבוע, במשך כמה שעות עמדה על הבמה, הרקידה ושימחה את הנוכחים. בסיום הערב מצאה את עצמה רודפת אחרי בעלי המועדונים שישלמו לה את 300 השקלים שהיו חייבים לה. כשביקשה 400 - סירבו. ואז הגיעה תכנית הריאליטי "אייל גולן קורא לך".
זה התחיל בכלל בריקוד. כבר שנים רבות שקדרי רוקדת להנאתה סלסה, ותקופה מסוימת אפילו לימדה את הריקוד הלטיני. יום אחד זוג חברים הרוקדים איתה סיפר לה על האודישנים לתוכנית. "לא הבנתי מה אני קשורה לזה", היא נזכרת, "שמענו אמנם בבית עפרה חזה וזוהר ארגוב, אבל לא שרתי בעברית. לבסוף הגעתי לתוכנית והשאר היסטוריה".
קדרי כבשה את הקהל כשביצעה את השיר "כשהלב בוכה" (של שרית חדד) ו"אהבה אסורה" (של זהבה בן). היא זכתה במקום הראשון עם הזמר מאור אשואל, ומאז היא לא מפסיקה לכבוש פסגות. "נפתחו לי דלתות שלא דמיינתי אותן אפילו". עד היום היא מיוצגת על ידי ליאם הפקות, החברה של גולן. כשאני מבקשת ממנה להתייחס לפרשייה שנכרכה בשמו, היא מתחמקת באלגנטיות: "יש בינינו קשר חברי, אנחנו חברים למקצוע. אני לא נכנסת לפרשה הזו".
היא הופיעה על גבי עשרות במות מכובדות, כשהיא מותירה מאחור את המועדונים הקטנים והצפופים של תחילת הדרך. אולם נדמה שללב התודעה הישראלית היא פרצה דווקא כשנבחרה לשיר בטקס יום הזיכרון האחרון בירושלים, ולמחרת בטקס הדלקת המשואות הממלכתי בהר הרצל. הסערה לא איחרה לבוא. הטוקבקיסטים חבטו בה, אבל קדרי שוב הצליחה לכבוש את הבמה: "מאוד התרגשתי ששרת התרבות מירי רגב נתנה לי את הכבוד להופיע על במה כזאת גדולה ומכובדת, במעמד מרגש ועוצמתי. מבחינתי זו עוד פסגה שהגעתי אליה. אני מייצגת את המדינה גם כאן וגם בחו"ל, ואין סיבה שלא אייצג אותה גם בטקס יום הזיכרון".
ובכל זאת, נשמעו לא מעט גינויים סביב ההחלטה להעניק את הבמה הזו לזמרת ערבייה מוסלמית.
"זה לא הפריע לי, כאב של כל אחד מתבטא בצורה אחרת לגמרי. אחד בצעקות, אחר בקללות. לא משנה לאן תלכי, תמיד יש גזענות. לא משנה איפה אני נמצאת. אבל זה לא יעצור אותי במה שאני עושה, או בהעברת המסר שלי. המוזיקה היא השפה שלי, וגם אם יזמינו אותי לכנסייה לשיר 'אווה מריה', אני אבוא ואשיר ואכבד, כמו שכאן שרתי את התקווה. המוזיקה מדברת ומגשרת, תמיד יש כאלו שיגידו למה דווקא היא, וזה לא בסדר, ואליהם אני לא מתייחסת".
אבל קדרי לא תמיד מצליחה להתנתק מהמהומה ולהישאר אדישה: "אני לא חיה בבועה. הגיעו אליי תגובות כמו: 'איך אתם נותנים לאנשים שהרגו לנו את החיילים להופיע על במה כזו?'. כאב לי לשמוע את הדברים האלו. אנשים שוכחים שנהרגו גם חיילים דרוזים ובדואים. אבל מצד שני אני יכולה להבין את הקולות האלו. אנו חיים במציאות קשה ולא נורמלית, אני רק באה לתקן ולעשות יותר חיובי, המוזיקה בסוף מנצחת".
על השרה מירי רגב, שסללה לה את הדרך לטקסים הממלכתיים, יש לה רק דברים טובים לומר: "היא אחת שבאמת עושה. אכפת לה גם מהתרבות הערבית. היא דואגת לתקציבים למעבדים ערבים שיקדמו את המוזיקה הערבית. וזה לא מובן מאליו שהיא תיתן לי לעמוד ביום העצמאות על במה בטקס המרכזי, או בבית הנשיא בטקס לציון חמישים שנה לירושלים. דיברנו לפני ההופעה ביום העצמאות, אמרתי לה 'תודה שנתת לי את הזכות להיות חלק', והיא ענתה לי: "זאת שנה ראשונה, אבל זו לא תהיה השנה האחרונה'. היא נתנה לי את הזכות להיות שייכת".
את האביב האחרון העבירה קדרי באמריקה לצד דודו טסה, כמופע החימום של רדיוהד. את ההודעה על שיתוף הפעולה עם להקת הרוק הבריטית קיבלה ממנהלה האישי, חגי אוזן. "צלצלתי אליה ואמרתי לה 'נסרין, את יושבת?'", משחזר אוזן. קדרי: "אמרתי לו 'אני נוהגת, אז ברור שאני יושבת, אני לא נוהגת בעמידה', ואז הוא אמר לי: 'תחזיקי את עצמך חזק ואל תתרגשי, את עומדת להופיע עם רדיוהד'".
אלא שלקדרי לא היה מושג במי מדובר בכלל. "אמרתי לו 'מי זה רדיוהד?', והוא ענה לי 'מה, את דפוקה? הם בין ארבע הלהקות הגדולות בעולם'. אמרתי לו שמה לעשות, אמא שלי לא שומעת רדיוהד ביומיום. האמת שמה שעניין אותי בעיקר זה כמה משלמים".
קדרי נכנסה ליוטיוב, כדי להבין במה מדובר: "ראיתי שזה מרגש ועוצמתי וענק, אבל עד שלא הגעתי לארנה במיאמי לא הבנתי את העוצמה. אצטדיון עם במה ענקית, שאת לא מבינה מאיפה זה בא לך. בחיים לא יהיה לי כזה קהל. לא הבנתי מה קורה, אמרתי לדודו: 'מה אנחנו עושים כאן? מה הקשר?'".
בהופעה הראשונה שלהם באמריקן איירליינס ארנה, האולם המרכזי של מיאמי שאירח בעבר את מדונה וביונסה, חששה קדרי מתגובת עשרות אלפי הצופים שבחוץ. "שאלתי את עצמי, איך הם יקבלו את זה? זו מוזיקה ערבית קלאסית, אבל אחרי השיר הראשון שמעתי כאלו מחיאות כפיים. הם נהנו מהשפה והקצב, אמרתי לדודו 'ברוך ה', אנחנו הולכים לתת בראש'". קדרי המוסלמית מרבה לשלב בשיחותיה את הביטויים "בעזרת ה'" או "הכול זה מלמעלה". היא אף החלה בתהליך גיור לפני כמה שנים אך נטשה אותו לעת עתה, "לא הייתי שלמה עם עצמי במאה אחוז, אני רוצה להישאר מי שאני".
קדרי וטסה הוכיחו את עצמם במשך 11 הופעות וזכו לתגובות נלהבות. קדרי: "ההופעה הכי זכורה לי הייתה בברקלי, ירד גשם בלי הפסקה, וההופעה שם הייתה במקום פתוח, כמו קיסריה, אבל פי שלוש, אולי ארבע־חמש. חשבתי לעצמי: מי יבוא לראות אותנו? יבואו ישר לרדיוהד, אבל יצאנו החוצה וכולם עומדים עם מעילי גשם ורק מחכים שנעלה ונתחיל לשיר. יש להם קבוצות מעריצים שהולכת אחריהם לכל מקום בארצות־הברית, ואז כשהכריזו 'קבלו את נסרין', הם כבר הכירו אותי מההופעות הקודמות, והם מחאו כפיים בהתלהבות. זה היה מרגש ממש".
ואיך היה מאחורי הקלעים עם רדיוהד?
"קודם כול חדרי ההמתנה הם הכי שונים ממה שיש כאן בארץ. יש שמפניה ואלכוהול ופירות ומה שאת לא רוצה וחולמת עליו. תום יורק, הסולן, שמר על דיסטנס, כמובן, אבל הגיטריסט ג'וני גריוונד נשוי לישראלית, והוא בא ודיבר איתנו והיה ממש נחמד אלינו. בסופו של דבר זו הייתה חוויה בלתי נשכחת. אם היית מדברת איתי לפני שנה הייתי אומרת שפסגת שאיפותיי היא להגיע לקיסריה או לבריכת הסולטן, והנה אני מוצאת את עצמי בתוך עולם לא אמיתי".
יש לה עוד חלומות רבים להגשים ובמות להופיע עליהן, אבל זירה אחת נותרה סגורה בפניה - גלגלצ, שם השירים שלה עדיין לא מושמעים, למרות אהבת הקהל בשטח. "בי זה לא פוגע. קשה להם לקבל מוזיקה אסלית, אבל לאט לאט הם יבינו שזה הדבר המנצח. מה שמנצח זו האמת, וזו מוזיקה אמיתית. מה שחשוב הוא העובדות בשטח. אנשים אוהבים אותי, יש לי מעריצים שהולכים אחריי ממופע למופע, גם אשכנזים. מוזיקה ערבית קלאסית צריכה להיכנס לתודעה. גם בגלגלצ. המוזיקה שלי ראויה להיות שם, וזה יקרה".
מה את חושבת על תופעת סטטיק ובן־אל?
"זה חמוד, וזה לא רע. צריך שתהיה גם מוזיקה כזאת לגיוון".
לפני כשנה, בתהליך שמזכיר את זה שעברה זוכת הריאליטי המפורסמת בישראל נינט, השילה קדרי עשרים קילו ממשקלה. "עבדתי על זה מאוד קשה", היא מודה, "אני עושה ספורט שלוש־ארבע פעמים בשבוע, אני אוכלת בריא, ואני מנסה לסתום את הפה. אצלי עדיין פסח, אני כמעט לא אוכלת לחם". המאמנת האישית שלה היא "מאמנת הסלבס" אירה דולפין, שנודעה בכינוי "דאעש של המאמנים" בשל שיטות האימון הנוקשות שלה. "זה נכון, אבל רק היא עזרה לי", צוחקת קדרי. "ועכשיו העבודה הקשה היא לשמור על זה".
בימים אלו היא נמצאת בעיצומה של העבודה על התקליט השלישי שלה, אלבום שיכיל גם סלסה ורוק ואפילו ראפרית ערבייה שתפציע באחד השירים: "הכי קל לי לעשות חפלה ערבית, אבל חשוב לי לעשות דברים אחרים. לא למדתי בחיים פיתוח קול, אני שומעת משהו שאני אוהבת - וזו המוזיקה שאני עושה".
יש רק מישהי אחת שלא מרוצה מההצלחה שלה: "אמא שלי לוחצת עליי להתחתן ולהביא ילדים. כל החברות שלי מפעם כבר התחתנו וילדו, ואמא שלי מהדור הזה של פעם. אבא שלי והאחים שלי תומכים בי, וחתונה וילדים עוד יגיעו".
החלום הבא שהיא רוצה להגשים הוא להיות שחקנית. היא שיחקה כבר בחג המחזמר בבת־ים בהצגה "סוליקה" ועומדת לככב בהפקה חדשה של ההצגה בתיאטרון באר־שבע. "שברתי כל מחסום וכל גדר", היא מסכמת. "לא הייתה זמרת מהמגזר שהגיעה לחצי מההישגים שלי היום. את יודעת מה? לא יודעת כמה זמרות יהודיות הגיעו להישגים שלי, אני לגמרי חיה את החלום".
אקו"ם