ראשי » תרבות » מוזיקה

השונאים ישנאו: המיינסטרים של מירי מסיקה

אחרי 12 שנות קריירה, מירי מסיקה משחררת אלבום שישי שממשיך בדיוק את אותו קו יצירתי מאז אלבום הבכורה המצליח שלה. אין בזה שום דבר רע, בטח שלא כשמדובר בזמרת ענקית כמוה, אבל קשה להתעלם מהעובדה שדווקא כשהיא מעזה לצאת מהקופסה, יוצאים לה הדברים הכי טובים // ביקורת אלבום

אם תיקחו גלובוס, תסובבו אותו מהר ותשימו את האצבע שלכם על מדינה רנדומלית כלשהי, סביר להניח שגם בה, כמו בכל מקום אחר בעולם, תגלו שמוזיקת המיינסטרים זוכה לקיתונות של בוז, לפחות מהמבקרים. לפעמים זה בצדק, לפעמים לא, אבל הלעג יבוא גם יבוא.

המצב בישראל אינו שונה. המיינסטרים הישראלי מרגיש נוסחתי, מכוון רדיו (בואו נקרא לילד בשמו - מכוון לגלגל"צ) ובעיקר לקקני. אך תמיד יש יוצאים מהכלל, אמנים שאהובים על כולם ושמצליחים להיות חביבים גם על שונאי המיינסטרים. מירי מסיקה היא לא אחת מהם.
 
12 שנים אחרי ששחררה את אלבום הבכורה הסופר מצליח שלה, שחררה מסיקה את אלבומה השישי ("אלוהי הדברים הקטנים"), שמתחילתו ועד סופו מכוון אל אותה תחנת רדיו פופולרית, וממנה אל לבבות מאות אלפי המאזינים של התחנה ברחבי המדינה. הדיון על בחירת האמן לפנות ביודעין לקהל הרחב ביותר הוא נושא אחר, אבל מסיקה מראה באלבומה החדש שהמונח המושמץ הזה, "המיינסטרים" האיום והנורא, לאו דווקא מביא איתו מוזיקה איומה, אפילו אם היא, מה לעשות, בנאלית.

גם הפעם מסיקה לא המציאה את עצמה מחדש והיא גם לא ניסתה או התיימרה לעשות זאת. היא אמנם עושה עוד מאותו הדבר, אבל עושה את זה מוצלח, אז קשה שלא לפרגן לה בהרבה אהבה. היא עושה את מה שהיא עושה באמונה שלמה, ובדרך שאי אפשר להתעלם ממנה, בין אם זה בשיר הנושא המקסים או ב"לנער אותי ממך" המרגש.

כצפוי, מסיקה ממשיכה לשיר על אהבה, אהבה ואהבה, אין כל חדש תחת השמש וגם הפעם את כל שיריה היא אספה מאחרים. אך כמו זמרת טובה באמת, ולא כוכבת נולדת או אקס פקטורית, גם אם היא לא שרה טקסטים שהיא כותבת בעצמה (למעט "חייאתי" שהיא שותפה לכתיבתו), היא עדיין שרה אותן מעומק לבה, ובמקרים מסוימים היא אפילו מצליחה לגעת בנימי הלב בצורה מדויקת, אפילו שההתמחות שלה בכלל נעוצה בריאות חסרות תחתית.
 
עם כל הבנאליות, מסיקה כן מעזה לצאת קצת מהקופסה, ממש קצת, בנגיעה, וכשהיא עושה את זה, זה הכי משתלם. זה קורה בשירים "היד שלך היא בית" שלו יש ניחוחות קלים של פלורנס אנד דה מאשין, וב"לשמור עליי", הפקת דאנס אלקטרונית קלה שאמנם לא תחרוך רחבות ריקודים, אבל כן מציגה צד מפתיע של הזמרת. השירים האלה בדיוק, יחד עם "זהרה" שמושר כולו בערבית, הם מהשירים הטובים ביותר שלה בשנים האחרונות. מה שאומר – שווה להעז, אפילו אם זכית בתואר "זמרת השנה" טריליון פעם.

באלבום, שרובו המוחלט בנוי מבלדות צפויות אך עשויות היטב, צעדה מירי מסיקה צעד נוסף לעבר היכל התהילה הלא קיים של המוזיקה הישראלית. "אלוהי הדברים הקטנים" לא נשמע מקורי במיוחד, אבל הוא כן כולל בתוכו 10 שירים שעשויים טוב ועושים טוב. המונח "מיינסטרים" נחשב אמנם לגס בקרב רבים, בהם אלה שמחשיבים את עצמם כמבינים הכי גדולים במוזיקה, אבל אם הוא מבוצע כמו שצריך, וזה בדיוק מה שמסיקה עשתה כאן, אין שום סיבה שלא ליהנות ממנו עד הסוף.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg