פרובוקטור בשפל: האמת העירומה של קוסאשווילי
מי שאחראי ל"סצנת המין האמינה ביותר בקולנוע", החליט לקחת את המומחיות שלו שלושה צעדים קדימה, עם סרט פרובוקטיבי, מסוגר בחדר אחד ואמיץ. אך אם כל הפרובוקציה הזאת לא מנותבת לאמירה מעניינת, נותר רק עירום, מלא מלא מלא עירום // ביקורת קולנוע
זוג יונים, דובר קוסאשווילי
בספיישל סטנד-אפ, סיפרה הקומיקאית איימי שומר על תמונה חושפנית שפרסמה. כמובן שהתמונה עוררה תגובות רבות, אבל לפי שומר הגרועה ביותר בהן הייתה "את אמיצה". זה הדבר האחרון שאת רוצה לשמוע כשאת חושפת את עצמך, מתברר, והמבין יבין. אבל צחוק בצד, אין מילה אחרת לתאר את ההופעה של טל טלמון בסרט "זוג יונים" מלבד אומץ. התפקיד התובעני של האישה בזוגיות המיוסרת שבלב הסרט, המעבר מקריקטורה פורנוגרפית לאישה בשר ודם וכמובן סצנות העירום הארוכות, מצריכות כמויות אדירות של אומץ.
ככה נזכור את "זוג יונים" וזו הסיבה בגללה נזכור אותו - העירום. כבר לפני חמש שנים, אחרי הפרובוקציה שעורר סרטו הקודם של דובר קוסאשווילי, "רווקה פלוס", סיפר הבמאי שכוונתו לביים סרט שרובו יתרחש בעירום. הסרט הצליח להרגיז נשים וגם גברים כבר לפני יותר משנה, כשטלמון, שהשתתפה בתכנית "מחוברים" תיעדה את האודישן לסרט, שדרש ממנה לעמוד מול הבמאי עירומה. כעת, עם עליית הסרט לאקרנים (בכל הארץ מלבד ירושלים), מנסים ליחצ"ן אותו על ידי חזרה לאמוציות הגבוהות שליוו את הסרט ההוא, ואת פרק האודישן ב"מחוברים". לא בטוח שזה יעבוד.
חוץ מעירום יש בסרט גם גבר ואישה שחוגגים עשר שנות נישואין בחדר בבית מלון. יחד איתם נמצאים בחדר הפנטזיות שלהם רגשי אשמה, פחדים ורגשות הרסניים אחרים שבאים לידי ביטוי בעזרת אורחים שנכנסים ויוצאים. אלון (אסף גולדשטיין, שדומה באופן מחשיד לגרסה צעירה של ליאור אשכנזי) חושב שאשתו תמרה (טל טלמון) בגדה בו. הוא מגיע לחדר שהזמינה אשתו כדי לחגוג, ולא מזהה את האישה שבפנים. האם אשתו משחקת איתו משחק אכזרי, מגשימה להם פנטזיה, או שבכלל הוא זה שיש לו מה להסתיר? כך או כך, נדמה שכל מה שבני הזוג רוצים זה לפגוע אחד בשני כשהם עושים מלחמה, לא אהבה.
ב-2001 יצא סרטו הראשון של קוסאשווילי, "חתונה מאוחרת". בתוך סיפור על משפחה גרוזינית התחבאה סצנה ארוכה בין ליאור אשכנזי ורונית אלקבץ שכבר זכתה בתואר "סצנת המין האמינה ביותר בקולנוע". במובן מסוים, נדמה שהבמאי הפרובוקטיבי חוזר לשם כדי לבדוק מה קורה לאינטימיות ולטבעיות של אהבה טרייה, עשר שנים אחרי שמוסדה.
אחרי כל ההשוואות המתבקשות, מתבקש גם לומר שזהו סרטו הרזה ביותר של קוסאשווילי, מוגבל ללוקיישן אחד שהוא חדר בבית מלון ולצוות שחקנים מצומצם. החיסכון בתקציב ההלבשה בולט, כשמוטיב העירום מאפשר. קוסאשווילי, שמעולם לא הוטרד מאסתטיקה, לא מוטרד מהנושא גם כאן. ולמרות שכל זה נשמע משותף לאופן ההפקה של סרט פורנוגרפי, אל תחשבו שאתם באים לקולנוע כדי ליהנות. העירום מושך האש נמצא שם, אבל הוא לא שם כדי לחרמן אתכם. קוסאשווילי רוצה כנות, ובעיניו כנות לא יכולה לעבור בלי לצאת גס בעיני הצופים ומבלי שמישהו יעלב.
והנה אנחנו מגיעים לבעיה העיקרית של הסרט. בעוד שאין בדיוק עלילה קוהרנטית לסרט מלבד סיפור המסגרת, קשה להבין מה בדיוק מנסה להגיד לנו הבמאי. שנישואין זה קשה? שמיניות נשית חופשית מפחידה גברים? להצביע על הבעייתיות בתפיסת העולם שיכולה לראות נשים רק כזונות או נזירות? כל הרעיונות המעניינים האלה נזרקים בחדר, אבל אין מי שיאסוף אותם מהרצפה.
הסרט נשען על הופעתם של שני השחקנים הראשיים, טל טלמון ואסף גולדשטיין. טלמון מגיעה מעולם הטלוויזיה, שיחקה בסדרות כמו "חצויה" ו"נשות הטייסים", גולדשטיין מגיע מעולם התיאטרון. עבור שניהם זהו תפקיד ראשון ותובעני מאד בקולנוע. בעוד הזרקורים מופנים אל טלמון ואל תמונות שפרסמה כדי לקדם את הסרט, ראוי לציין שגם גולדשטיין מבלה חלקים נרחבים בעירום. ולא רק במובן הפיזי.
אולי זו ההפקה דלת האמצעים, אולי זה היעדר לב שיפעם במרכז החוויה הזו, אבל כיצירה שעוסקת בצדדים הקשים יותר של תשוקה ואהבה, היא חסרה בדיוק את הרגשות העמוקים האלה.
כן, זה מסובך מה שקורה בין גבר ואישה. אנחנו מכירים את זה מסיפור אדם וחווה, מ"חטא על סף ביתך" - הסרט שהפך את מרילין מונרו לאייקון שאנחנו מכירים היום, מכל גוף היצירה של וודי אלן כולל חייו האישיים ועוד אין ספור יצירות שעוסקות בבלגן הרגשי הזה. אנחנו מצפים משני יצורים כל כך שונים לחיות ביחד, מה שגובל במשימה בלתי אפשרית. נותר רק לשאול אם שני דברים שונים לגמרי יכולים לדור בכפיפה אחת, כמו הרצון להחזיק מראה מול פניה הצבועים של הזוגיות הבורגנית, ובאותה נשימה לצפות מאותו זוג לקחת בייביסיטר, לחפש חנייה ולקנות כרטיסים לסרט.
אקו"ם