ראשי » תרבות » מוזיקה

גאנז אנד רוזס בת"א: מפלצת נוסטלגיה אדירה

על אף הגיל המתקדם של הסולן של הלהקה האגדית, אקסל רוז הוכיח שהוא עדיין מסוגל לזוז, לקפוץ, להתנועע ולצרוח כמו פעם. גם סלאש הזכיר לכולם למה הוא נחשב לאחד הגיטריסטים הטובים בעולם, והמפתיע מכולם היה דאף שנשמע ומנגן בדיוק כמו אותו בסיסט מפעם. גאנז אנד רוזס באו להזיע ונתנו את המקסימום שהם יכולים

 
מתוך הבלוג של יובל אראל

רק עם פרסום הידיעה שגאנז אנד רוזס תופיע במהלך שלוש שעות וחצי במופע הסוגר את סיבוב ההופעות האירופי של טור האיחוד המצליח של הלהקה, נפל האסימון. ההופעה של רדיוהד שתתקיים באותו מקום ביום רביעי הקרוב נחשבת בצדק מוחלט להופעה החשובה של הקיץ המשוגע הזה, אבל ההופעה הגדולה והארוכה ביותר, מול הקהל הגדול ביותר ועם רפרטואר השירים המצליח ביותר, היא ההופעה של גאנז אנד רוזס בהפקת בלוסטון גרופ לייב ניישן.

לעומת רדיוהד, שאם להאמין לחברי הלהקה, לא מתכוונת להתפרק בשום אופן בזמן הקרוב, ועל כן עוד עלולה להגיע למחוזותינו בחמישית, סביר להניח שגאנז המאוחדת לא תבקר אותנו שוב. זה מסביר את מכירות הכרטיסים ההיסטריות, את הטירוף שאחז במי שלא קנה עד פרסום הסולד אאוט המפתיע ואת הפרפרים בבטן, שגברו עם כל יום שעבר.

הופעתם של רובים ושושנים בפארק הירקון במאי 1993, נחשבת לפורצת הסכר. לאחריה הגיעו באותה שנה גם מייקל ג'קסון ומדונה, ומאז טפטפו מדי שנה אמני ענק לפארק, בהפסקות בין המלחמות והמבצעים הצבאיים. אותה הופעה הייתה הראשונה בחלק האחרון בהחלט של סיבוב ההופעות Use Your Illusion Tour שזכה לשם Skin N' Bones Tour. פחות מחודשיים לאחר מכן הייתה הפעם האחרונה בה נצפו סלאש, דאף מק'אגן ואקסל רוז על אותה במה.

24 שנה עברו מאז אותה הופעה אחרונה שחטפה ביקורות צוננות. הלהקה בינתיים שחררה אלבום קאברים זניח בשם "?The Spaghetti Incident", הסתכסכה, התפרקה, השמינה, יצאה לדרך חדשה כשהיא נשענת על חבר להקה מקורי אחד בלבד. הוציאה עוד אלבום, חזרה לפארק הירקון, לא הגיבה לשמועות על איחוד, לא הגיבה לשמועות על איחוד, לא הגיבה לשמועות על איחוד, התאחדה, הכריזה על סיבוב הופעות חדש שהפך לטור המצליח והטוב ביותר בשנת 2016, והגיעה אף לישראל, כדי לסגור פה את הטור האירופאי ואולי, בתקווה, לפצות על אותה הופעה מושמצת משנות התשעים, שבישרה על סופה בטרם עת של הלהקה הענקית ההיא, אחת מלהקות הרוק הגדולות בכל הזמנים.

כמה דקות לפני השעה שמונה, גולגולת מונפשת על מסכי הווידאו הענקיים בצדי הבמה ויריות אקדח מסמרות שיער החלו להכין את הפארק להופעה הגדולה של הקיץ. לאחר מכן התנגנה הנעימה המוכרת של לוני טונס וחברי הלהקה פרצו לבמה בשעה 20:01 כמובטח עם It's So Easy בפול פאואר.

אפשר לענות כבר עכשיו על השאלה המתבקשת: האם גאנז אנד רוזס באמת נתנה הופעה של שלוש שעות וחצי? אז התשובה היא לא. גאנז אנד רוזס לא הופיעו שלוש שעות וחצי, אלא "רק" שלוש שעות. ובשלוש השעות הללו, הם נתנו את המקסימום שהם יכולים, מבלי להביך את עצמם לרגע.

רק אחרי שעתיים שלמות על הבמה, הם החלו לנגן את November Rain. אם להשוות את ההופעה הזו להופעה של להקת רוק אדירה אחרת שהופיעה באותו מקום לפני חודשיים, בשעה הזאת, חברי להקת אירוסמית' כבר נחו חצי שעה, אחרי הדרן נטול חמצן.

עם זאת, אין מנוס מלדבר על הפיל בחדר. ולפיל הזה קוראים אקסל רוז. לזכותו יאמר, שעל אף עשרות הקילוגרמים שהעלה הסולן מאז סיבוב ההופעות האחרון שלו עם דאף וסלאש, הוא עדיין זז, קופץ, מתנועע וצורח כמו פעם. עוד יותר ייאמר לזכותו, שהוא לא מתיימר להיות מי שהוא כבר לא. הוא לוקח נשימות עמוקות לפני הצרחות האייקוניות שלו ומצליח לספק את הסחורה, מבלי להכריח את עצמו לבצע את השירים בדיוק כמו פעם, וטוב שכך. לסטיבן טיילר יש הרבה מה ללמוד מחברו להיכל התהילה של הרוק.

גם סלאש בן ה-51 העלה כמה קילוגרמים, כידוע, מה שלא מתבטא ביכולותיו על הגיטרה כלל. עם הירידה מהבמה הוא אפילו הפגין כישוריו בעמידה על הידיים. אבל הכוכב האמיתי מבין שלושת חברי הלהקה המקורית הוא דווקא דאף, שחוץ מכמה קמטים על הפנים נראה, נשמע ומנגן בדיוק כמו אותו בסיסט מפעם, ולעתים קרובות אף מגבה את אקסל באופן מושלם. וכאמור, אקסל של היום צריך לפעמים חיזוק ווקאלי.

עוד על הבמה דיזי ריד, איש הקלידים שמלווה את גאנז מאז 1990, הגיטריסט ריצ'ארד פורטוס, שהצטרף לגאנז של אקסל בשנת 2002 ונראה באופן מחשיד כמו איזי סטראדלין, המתופף פרנק פרר ומליסה ריס, שניגנה על קלידים וכלי הקשה. יחד הם נשמעים הכי קרוב שאפשר לבקש לגאנז המקורית, רק עם כמה קילוגרמים עודפים.

החום בפארק הירקון נתן את אותותיו, וכבר בשיר השני (Mr. Brownstone) החלו כל חברי הלהקה לטפטף מכל מקום אפשרי, מבלי להיראות סובלים אפילו לרגע. בהתחשב בעובדה שאקסל ודאף בני 55 ו-53 בתהאמה, להגיד שהם נתנו הופעה מרשימה זה אנדרסטייטמנט. כמויות הזיעה שהם שפכו על הבמה נמדדות בליטרים, הקילומטראז' שהם דפקו בריצות מצד אחד של הבמה לשני מטורף והעובדה שהם הצליחו לעשות את זה שלוש שעות רצוף, תחת טונות של זרקורים, בחום של 31 מעלות, כמעט בלתי נתפסת. מהבחינה הזאת, קשה להתלונן על שום דבר במופע הזה, אפילו לא על הקול של אקסל, שקצת איבד מכוחו. כי במקרה של גאנז, אפילו גאנז של 2017, השואו טמון באנשים – לא בווידאו ארט, לא בתאורה ולא בזיקוקים.
 

בהתאמה למשך ההופעה, זו לא הייתה הופעה סטייל אוסף להיטים, אלא יותר כמו אנתולוגיה. גאנז ביצעו 30 שירים מכל הרפרטואר, כולל אפילו שיר מאלבום ה"סולו" של אקסל והקאברים ל-Knockin' on Heaven's Door ו-Live and Let Die המזוהים איתם. ואם כבר בקאברים עסקינן, חלק מכובד מאד מההופעה היה מעין מחווה לרוק הקלאסי שגווע עם כל אמן ענק שמת. חוץ מ-Wings ובוב דילן, גם Whole Lotta Rosie של איי סי.די סי, Atittude של המיספיטס בביצוע של דאף, Voodoo Child של ג'ימי הנדריקס, Wish You Were Here של פינק פלויד ו-The Seeker של The Who מצאו את דרכם למופע הזה, וכל אחד מהם קיבל את הכבוד הראוי לו.

אחד הרגעים המרגשים ביותר במופע היה כאשר החלה הלהקה לנגן את Black Hole Sun של סאונדגרדן, וזכתה לתגובה סוערת מהקהל הישראלי שאהב כל כך את כריס קורנל המנוח. כשסלאש ניגן את הנעימה המוכרת של נינו רוטה מהסרט "הסנדק", הוא הוכיח מעל לכל צל של ספק שהוא הסנדק של הגיטרה החשמלית, או לפחות בטופ של עשרת הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. אפילו הסמל הסגלגל של פרינס שצוייר על הגיטרה של דאף, העלה חיוך נוסטלגי. גאנז של היום מודעת לעצמה ולתקופה, מודה לאמנים שהשפיעו עליה באופן הכי מרגש וכן שאפשר ועם זאת נשארת היא עצמה, אפילו שהמופע הזה נכנס להגדרה של רוק קלאסי.

הרולינג סטונס עשו היסטוריה בשנת 2014, קווין נתנו הופעה בלתי נשכחת בשנת 2016 והשנה גאנז הביאו לפארק הירקון מפלצת אדירה של נוסטלגיה, והקיץ הזה עדיין לא נגמר. עוד ארבעה ימים להקת רדיוהד תופיע באותו המקום. לאחר מכן פארק הירקון לעולם לא יהיה אותו הדבר.
 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg