"טורנדוט" של פוצ'יני: מעצבנת ונדושה או מתקדמת ומבריקה?

לקראת עלייתה של "טורנדוט" בביצוע הפילהרמונית ובניצוחו של זובין מהטה, מסביר לירן גורקביץ' כיצד אחת האופרות המפורסמות בכל הזמנים זכתה הן לפופולריות עצומה והן לביקורת חריפה

חזרות לאופרה ''טורנדוט'', ברגנץ, אוסטריה צילום: Jan Hetfleisch / Stringer, getty images

הביצוע הקונצרטי ל"טורנדוט" מסיים את עונתה ה-81 של הפילהרמונית הישראלית עם זובין מהטה. אמנם, זו אחת מהאופרות האהובות על הקהל הרחב, אבל גם אחת הנדושות בהן. ברור כי ליצירה חשיבות מיוחדת ברפרטואר של זובין מהטה: באופן בלתי רשמי אסרה סין על ביצוע היצירה עד לשנות ה-90, וביצוע הבכורה של היצירה בסין התקיים רק ב-1998, בניצוחו של מהטה. זו נחשבת גם לאחת ההפקות הטובות ביותר לאופרה זו.

"טורנדוט", אם כן, ממוקמת היטב באזור הנוחות של מהטה ושל הפילהרמונית הישראלית. אף אחד מהם לא מחפש הרפתקאות מיותרות. ודאי שלא מהטה, המתעתד לפרוש ב-2019, ותרומתו האמיתית תתברר רק בפרספקטיבה של זמן.

 

לקראת העלתה של האופרה, מעניין לעיין בה בעין ביקורתית. האופרות של פוצ'יני מצטיירות בעיני רבים כפונות לטעם הרחב, הפופולרי. כבר ב-1910, ציין אילדברנדו פיצטי – מהדמויות החשובות של איטליה בחצי הראשון של המאה ה-20 - שיצירתו של פוצ'יני תבניתית ונדושה. גם בארץ, הרספציה ליצירתו עדיין מורכבת. ב-2008, תיאר המבקר נעם בן זאב את המוזיקה ל"טורנדוט" של פוצ'יני ככזו ש"אחרי חצי שעה כבר מעצבנת ברמות גבוהות".

ובכל זאת, מה מסביר את הישרדותה של האופרה הזו? מוזיקלית – דרמטית, טורנדוט היא אופרה מבריקה. היא קולחת מסצנה לסצנה, לרגע אינה משעממת. גם המלודיות יפהפיות, במיוחד האריה הידועה "Nessun Dorma" (אף אחד לא יישן).

התזמור של פוצ'יני עשיר ושופע, ולא מעט הוא מסתמך על מגוון מרתק של סולמות פנטטוניים, על מנת לקשור את היצירה למזרח הרחוק שם מתרחשת העלילה. ואמנם, הפולקלוריזם של טורנדוט אינו עובר דרך הפריזמה הפרשנית של המלחין, ונראה כי ההבנה של פוצ'יני במוזיקה של המזרח הרחוק לא חרגה הרבה מעבר לפני השטח. על כך, לא מעט ביקורת הופנתה כלפי האופרה המפורסמת, המציגה כביכול תמונה קריקטוריסטית של המזרח הרחוק. ועדיין המוזיקה מרתקת. להגנתו, פוצ'יני הסתמך על סיפור עממי פרסי, המתרחש בסין ומתמקד בנסיכה סינית, כך שייתכן שלא באמת היה מחוייב לעממיות כנה, אלא מדומיינת.
 

ב"טורנדוט" שלו, הסתמך פוצ'יני על מחזהו של האיטלקי קרלו גוצי, ששאב את השראתו מסיפור פרסי עממי המופיע בכתביו של המשורר חכים ג'מאל א-דין נזאמי שחי במאה ה-12. טורנדוט היא נסיכה מרשעת העורפת ראשים אין ספור בחפשה את בן זוגה. המחזרים של טורנדוט ניצבים לפני שלוש חידות, בלתי אפשריות למעשה לפתרון, וטעות פירושה מוות בעריפה. לטורנדוט אין כוונה אמיתית למצוא בן זוג, אלא לנקום על הרצחה של אחת מאמות אמותיה. כאשר מופיע כאלאף נסיך הטאטרים המתאהב בנסיכה הקטלנית, נראה כי דינו נחרץ, אך הוא מצליח לענות על שלוש השאלות, וכעת זו מחוייבת כלפיו. כאלאף מציג לנסיכה אתגר משלו – אם תנחש את שמו יניח לה לערוף את ראשו. בטוח באהבתה, עם שחר הוא נכנע ומחליט לחשוף לפניה את שמו, וטורנדוט מכריזה קבל עם ועדה כי שמו הוא לא פחות ולא יותר מאשר "אהבה".

במהלכה של המערכה השלישית, עוד לפני שהלחין את המוזיקה לאיחודם של השניים, נכנע פוצ'יני למחלת הסרטן ממנה סבל. את המערכה השלישית, השלים אחד מתלמידיו הקרובים פרנקו אלפאנו. ולמרות ספקולציות מסויימות באשר לתפנית בעלילה, ברור כי לפוצ'יני לא היו תוכניות אחרות מחוץ להאפי אנד מסורתי. אין שום אינדיקציה לכך שרצה לשנות משהו בליברטו של המערכה השלישית, המציגה את האיחוד של הזוג המאושר.

הליברטו והמוזיקה של טורנדוט מייצרים הרמזים בעייתיים: הרבע הראשון של המאה ה-20, היה תקופה של שיחרור והכרה במיניות האישה, איום על מעמדו הפטריארכלי של הגבר. אולי משום שכך בחר פו'צ'יני בדמות של אישה לפרוטגוניסטית של האופרה, אך היא מצטיירת כמופרעת, היסטרית ומרושעת, בדומה לדמויות נשיות באופרות אחרות של התקופה.

כך אם כן, טורנדוט משקפת את הטנדנציות האוריינטליות של זמנה. אלא שפוצ'יני נושא מאפיינים אלה עד לגודש ולפקיעה. טורנדוט אינה כה שמרנית כפי שניתן לשער, ולא רק שאינה מפגרת אחרי מגמות אסתטיות של התקופה – אלא שהיא נושאת אותן קדימה. לטובה ולרעה.

בין כך ובין כך, על כוחה של האופרה שנטמעה עמוק בתרבות הפופולרית, אי אפשר להתווכח. בסרטו של כריסטופר מק'קאוורי, "משימה בלתי אפשרית 5" עם טום קרוז, מקבלת היצירה את הבמה לרגעים ארוכים.