ראשי » תרבות » מוזיקה

ביקורת: מוקי של פעם היה צוחק על מוקי של היום

אחרי שהשתחל לצמרת האמנים המצליחים בישראל, מוקי עושה הכל כדי לרפד את הפינה הזאת, גם אם זה כרוך בוויתור אמנותי. הראפר החצוף והקולע של פעם פינה את מקומו לשוליית שלמה ארצי בנאלית, בלי לנבוח, בלי לנשוך ובלי לנסות אפילו לעמוד ברף שלו עצמו

השנים האחרונות עשו רק טוב לקריירה של מוקי. הוא הופיע על המסך בריאליטי מצליח ("הכוכב הבא") ובסדרה שהפכה ללהיט גדול ("מטומטמת"), לא שכח להופיע בפני הילדים בפסטיגל, אבל יותר מכך - הוא הפך לאחד הזמרים הגדולים ביותר בישראל (ותודה ל"ילד של אבא", קלאסיקת גלגל"צ שתלווה אותנו עד לסוף הימים).
 
אבל הימים האלו מאחוריו. היום אין לו מספר פרויקטים שמקדמים במקביל אחד את השני, והוא צריך להמשיך בזינוק בעלייה בכוחות עצמו. כשלפני למעלה משלוש שנים הוא שחרר את האלבום "לב חופשי", היה ברור כי הוא מכוון לליבו של המיינסטרים - וזה השתלם לו בענק. כעת, כשבידיו אלבום חדש ("הולך על מים"), הוא שוב מנסה לקלוע למטרה, ואין שום סיבה שבעולם שהוא לא יצליח לעשות זאת גם הפעם.

כי בתוך תוכו של מוקי החדש, זה שלא פחד להשתתף בריאליטי על אף התדמית ושתקף את הז'אנר ששילם לו את המשכורת, כנראה שחשוב יותר להגיע לכמה שיותר אנשים מאשר לשמור על איזושהי יושרה אמנותית. מוקי של פעם, זה של שב"ק ס' ושל "שמע ישראל", היה צוחק על מוקי מודל 2017. הוא מתחנף לאוזן בצורה כה ברורה, שאפילו חירש יכול לשמוע את זה.
 
העניין המרכזי פה הוא שלא נראה שזה מזיז לו מה מוקי הישן היה אומר עליו. למוקי של היום אכפת רק ממה שהוא חושב, ושכל האחרים ילכו לעזאזל. הוא הלך כמה צעדים עם ההחלטה לפתח את השלמה ארצי שבתוכו (שאפילו תרם שני לחנים לאלבום, בהם ל"רגע של חסד" שנשמע שיר של ארצי פר אקסלנס), את המוקי שלא נובח ולא נושך, והוא עושה זאת במלוא העוצמה.

"הולך על מים" לא נשמע כמו אלבום שמוקי, לפחות זה של פעם, היה נהנה להאזין לו בעצמו. הוא אמנם כתב את כל השירים, אך הוא שר בחוסר חשק ובחוסר כנות שלא גורמים למאזין לגלות צד חדש אצלו. כאסופה רציפה, עשרת שירי האלבום לא רעים (למרות נפילות קשות כמו "החיים רוקדים" ו"צומת"), אבל אין בהם שום מעוף שמוציא אותם מהבנאליות הצפויה שלהם.
 
נקודות הזכות בדמותם של "אני צריך עוד" עם נגיעות הסול ושיר הנושא החביב, לא מצליחות להעלות את הרף שמוקי הציב לעצמו בעבר, בטח לא כשפצצת הבנאליות "כל הדרך הביתה" עומדת בדרכן ברצועה השלישית.
מוקי הוא זה שצריך להיות שלם עם הדרך בה הוא צועד, אבל קשה להסכים שהוא צועד הביתה, אלא יותר בכיוון מעלה סולם ההצלחה של תעשיית הבידור הישראלית ואחרי הכל זה בסדר, בחירה לגיטימית שלו. הוא זה שיאלץ יום אחד להתבונן אחורה על יצירה חסרת לב שהביא לעולם, נטולת רגש או כנות, אך מלאת שלמה ארצי.  הלב של מוקי כבר לא חופשי, אלא כלוא בכלוב של זהב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg