ג'אז בים האדום 2017: 5 הופעות שאסור לפספס
תכניית פסטיבל הג'אז החשוב ביותר בארץ היא המרשימה והמגוונת מזה שנים. ממחווה לזמרות הגדולות של המאה הקודמת ועד בשורת הצליל של העידן החדש, להלן חמש המלצות להופעות חובה
תכניית ג'אז בים האדום 2017, שיתקיים בתאריכים 27-30.8.27, מושכת לשני כיוונים מנוגדים. מצד אחד – אחרי מספר מהדורות בהן חלק מאמני הדגל של הפסטיבל היו כאלה שאפשר לתפוס גם באמפי שוני או האנגר 11, הפסטיבל חזר למקורות, כאשר רובו המוחלט של הפסטיבל השנה מורכב מאמנים מחו''ל והפקות מקומיות מיוחדות. מן העבר השני – לא מעט מופעים השנה מושכים לעתיד, בין אם בזכות שילובים מיוחדים של ישן וחדש, סאונד סופר מודרני או נתינת במה לדור הצעיר שעוד ירעיד עולמות.שני הכיוונים המנוגדים האלה מתחברים לתכניית פסטיבל מרתקת ומיוחדת במינה, בניצוחו של הסקסופוניסט הבינלאומי והמנהל האמנותי אלי דג'יברי, רב הכישרונות. זה אמנם גובל בחטא לחרוץ גורל ולבנות ציפיות שכאלה כבר עכשיו, ובכל זאת, אם לשפוט על פי התכנייה בלבד, מדובר בתכנייה המעניינת ביותר של הפסטיבל מזה מספר שנים.
גם הפעם מבקרי הפסטיבל יאלצו לבחור בין שלל מופעים, חלקם יערכו במקביל על פני שלוש במות שונות. להלן רשימה של חמשת המופעים שאסור לפספס של מארז תרבות, בין אם אתם זללני ג'אז אדוקים ובין אם כאלה שבאים מדי שנה ליהנות מהאווירה הייחודית של הפסטיבל הדרומי.
עופר פורטוגלי ודורון טלמון: "איך אפשר שלא", מתוך המופע "עושים ג'אז"
די להאזין לגרסאות הסוחפות של "תמיד יחכו לך" או "איך אפשר שלא", כדי להבין בדיוק למה לצפות: שירים מתוקים, שלא לומר קלאסיקות פלייליסט נצחיות, שאמן הג'אז הישראלי המוערך עופר פורטוגלי לקח והזריק להם את הפרשנות האישית, השמחה והחמימה שלו. את הלהיט של לאה שבת הוא עטף בגוספל, ל"ישקף" של סגיב כהן הוא החדיר סולואים פתלתלים של גיטרה, ויחד עם דורון טלמון הוא הצליח להפוך את הלהיט של ג'יין בורדו למתוק יותר ממה שכבר היה. הופעת חובה לכל אותם המבקרים בפסטיבל שלאו דווקא מבדילים בין אוונגרד לבי בופ, אבל ג'אז חם גורם להם לחייך.
לא, לא מדובר רק בזמר, אלא באורקסטרה שלמה של נגנים מוכשרים, בהם הטרובוניסטים הרגישים יונתן פלד ויונתן וולצ'ק, ועוד 12 נגנים שיחד מרכיבים ביג בנד חלומי, אמריקאי אבל ישראלי. אבל תרשו לי להפנות את הזרקור לפסנתרן והזמר תמיר גרינברג, שמוביל את ההרכב הנהדר הזה יחד עם פלד.
גרינברג הוא עילוי של אחד למיליונים. פרט לעובדה שהילד המחונן הזה החל – לא רק לנגן מגיל צעיר, אלא להישמע כמו מלך בלוז ותיק בגיל 17, הוא גם אחד ההבטחות הכי גדולות של הבלוז-ג'אז שיצאו בשנים האחרונות מישראל. מבלי להסתכל עליו שר, הדבר היחיד שעלול להסגיר את גילו, הוא היכולת הנהדרת שלו להכניס גרוב מודרני לכישרון הווקאלי החרוך שבוער בקרבו עוד מימיו בתיכון.
להגיד שהגאון הזה מגיש סטנדרטים של בלוז וג'אז ברמה בינלאומית זה אנדרסטייטמנט. אם יש אמן שמזכיר אותו ואת דרכו המוזיקלית הוא עילוי בלוז אדיר אחר, ג'וני לאנג, שהוציא את אלבום הבכורה שלו בלייבל בינלאומי בהיותו בן 16 בלבד. כמו לאנג, גם לגרינברג צפוי עתיד מזהיר, ולהאזין לו עם הביג בנד הנהדר שלו בפסטיבל זו פריבילגיה שאסור לפספס.
הוא התחיל ללמוד בגיל שבע, בגיל 14 כבר התמקצע בנגינה על פסנתר ובגיל 18 הוא הוזמן לתכנית למוזיקאים צעירים על שם בטי קרטר. אמנים דגולים כמו ג'ושוע רדמן, עומר אביטל ומארק טרנר זיהו בו מזמן את הפוטנציאל לערבב סווינג, גרוב, אלמנטים ברזילאים ופוסט בופ לכדי קוקטייל משובח. היום, בגיל 42, לאחר שכבר הספיק להרשים מאות אלפים בכל רחבי העולם, מגיע אהרון גולדברג לפסטיבל יחד עם רובן רוג'רס (בס) וגרגורי האצ'נסון (תופים) כדי להגיש 75 דקות של ג'אז במהותו הראשונית ביותר, אבל בדרך המודרנית ביותר – אלתור ספונטני ששורשיו נעוצים בעשרות סגנונות שונים, בחופש יצירה מוחלט ורב גוני.
נדמה שבמקרה זה אין כל צורך להכביר במילים. שלוש מהזמרות הטובות ביותר בארץ, תבצענה שירים של זמרות הג'אז הגדולות בכל הזמנים, בניצוחו של אחד המוזיקאים המוכשרים שיש לישראל להציע בתחום, מלווה בביג בנד של מוכשרים.
הזמרות הן מארינה מאקסימיליאן, שכישרונה המופלג מתבטא בצורה הטובה ביותר בסקאט, בי בופ וסווינג; דיקלה, שרק המחשבה על שילוב סגנון השירה הייחודי שלה עם סטנדרטים מהמאה שעברה מעלה חיוך; ומירי מסיקה, שריאותיה הולכות לפניה. המנצח הוא אלי דג'יברי, שמגשים חלום הן עבור עצמו והן עבור הקהל שגדל על נינה סימון ואלה פיצג'רלד. והביג בנד, שבין היתר מונה את המתופף אביב כהן ויונתן ריקליס הפסנתרן, ונהג להפתיע עד עתה בהופעות קטנות, בין היתר במוסד הג'אז התל אביבי 'בית העמודים', יקבל עתה את הבמה המגיעה לו, בפסטיבל החשוב ביותר בישראל.
ואם כל זה לא הספיק על מנת לשכנע שמדובר במופע שאסור לפספס, אז תוסיפו למשוואה את העובדה שמדובר במופע חד פעמי, לפחות בהרכב הזה, הזדמנות פז להאזין לקלאסיקות של בילי הולידיי, שרה ווהן, אריתה פרנקלין ועוד, על ידי חבורה אדירה של מוכשרות ומוכשרים.
ההמלצה הבאה כמעט מובנת מאליה, ואת האמן עצמו אין כל צורך להכיר, לא לחובבי ג'אז אמיתיים. ובכל זאת, לא להכניס אותו לרשימת ההמלצות יהיה עוול.
כריסטיאן סקוט חוזר אלינו, הפעם בהרכב של חמישייה, וכאשר הסאונד המובחן שהוא אחד ממוביליו תופס תאוצה בארה"ב ובכלל. זה לא הג'אז המודרני, העכשווי, אלא הג'אז של המחר, כי סגנונו עדיין לא התקבע לחלוטין, לא קיבל שם מובחן משל עצמו, ובכל זאת מובן מאליו שסקוט הוא אחד מסמליו, לצד הסקסופוניסט קמאסי וושינגטון, שכבר הצליח להכניס את אלבומיו למצעדי אלבומי השנה, וקנדריק לאמר, הראפר המוערך ביותר בעולם מזה שנים, בין היתר בזכות שימוש במוטיבים ג'אזיים מובהקים בהיפ-הופ החדשני שלו. גם סקוט חטא בשילובים בלתי שגרתיים בעליל, בין היתר כאשר חבר ללהקתו של תום יורק Atoms for Peace. אם מישהו רוצה לקבל טעימה מהג'אז של המחר, אין הזדמנות טובה יותר לעשות את זה מאשר בהופעה של גאון החצוצרה הזה, ללא ספק אחד מהג'אזיסטים החשובים ביותר בעולם כיום, והוא רק בן 34.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם