מאיירת ספרי הילדים מיכל אפרת הלכה לעולמה
הציירת ומאיירת הספרים "הילדה איילת" ו"ניסע אל השדה", זוכת פרס נחום גוטמן, נפטרה בגיל 91. ניצולת השואה שאיבדה את כל משפחתה, מיעטה לצייר על תקופת מלחה"ע השנייה, והעדיפה להתרכז באווירת הקיבוץ הצבעונית ובציורים תמימים לטף
"נסע אל השדה/ רחוק רחוק רחוק/ נבוא אל השדה/ והוא ירוק ירוק/ נשוב בעגלה/ מהר מהר מהר/ נבוא בעגלה/ הביתה לחצר". את מלות השיר בספר הטף המקסים "ניסע אל השדה" כתבה המשוררת פניה ברגשטיין אבל את האיורים הקסומים והתמימים של ילדות קיבוצית איירה מאיירת ספרי הילדים מיכל אפרת, שהלכה היום (ב') לעולמה, והיא בת 91."ניסע אל השדה" הוא רק אחד מרשימה ארוכה של ספרי ילדים שאפרת חתומה עליהם כמאיירת. בהם "הילדה איילת" מאת המשוררת קדיה מולודובסקי, עליו זכתה בפרס על שם נחום גוטמן לשנת תשמ"ז "בזכות סגנונה המיוחד והמתחדש המתאים את עצמו לסיפור ולתקופה", נכתב בנימוקי הפרס.
המאיירת מיכל אפרת 1926-2017
בחודשים האחרונים לחייה סבלה מיכל אפרת מאי ספיקת לב והייתה מטופלת ב"בית שקמה" מרכז הסיעודי בקיבוץ. על פי בקשתה, לא תיערך לה הלוויה. גופתה תישרף ואפרה יפוזר במקום מסוים בקיבוץ כפי שביקשה.
בנה היחידי עוזי אפרת מספר על אמו שעד ימיה האחרונים נותרה אופטימית ועם עם כושר הישרדות גבוה, "אבל גם זה נגמר", וכי המשיכה לצייר ולאייר כמעט עד הסוף. "יש אפילו ציורים חדשים מ-2017".
עוזי מספר כי גדל עם כל ספרי הילדות שאיירה אמו, בין המרשימים שבספריה בעיניו הוא הספר "הילדה איילת".
אפרת הותירה אחריה את בנה היחיד עוזי, שלושה נכדים ושלושה נינים. "לנינים שלה כבר היו על המדף הספרים של סבתא", סיפר עוזי.
''ניסע אל השדה''
עטיפת הספר
מיכל אפרת, שקראו לה אז אוולינה, נולדה ב-27.4.1926 בצ'כיה, בחבל מורביה שעל גבול פולין, "שנופיו" כך סיפרה "נראו כאילו צוירו בסיפורי אגדות".
למשפחתה האמידה היה עסק לייצור שוקולד היא הצטיינה בלימודים אהבה ספורט ולמדה לרקוד בלט וציור. ואולם הילדות המתוקה והמאושרת של אוולינה (מיכל) נקטעה עם כיבוש צ'כיה על ידי הגרמנים בשנת 1939. בספטמבר 1942 גורשה המשפחה לגטו טרזין, נשלחה בדצמבר 1943 לאושוויץ בירקנאו ומשם הועברה למחנות אחרים. באפריל 1945 היא השתחרר ממחנה מברגן בלזן לאחר שכל משפחתה נרצחה.
בודדה בעולם חזרה לפראג והחלה ללמוד בבית הספר הגבוה לגרפיקה אבל לפני שהשלימה את לימודיה עלתה לישראל ומאז 1949 התגוררה בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. בארץ למדה גרפיקה במכון לאמנות במכללת "אורנים" ובמשך שנים רבות הייתה האחראית על הגרפיקה של ספרי הילדים בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
"יש שעושים טוב ממני באיור. אני חיפשתי את עולם הילדים בגלל השמחה והפשטות ובגלל פנטזיות שלהם הדמיון. לכן הלכתי לעולם הילדים כפי שהמורה הראשון שלי לציור בזמן המלחמה כשהיינו בבית אמר לי 'רק ילדים כי וזה מה שנשאר", סיפרה באחד הראיונות שערכו עמה.
את האזכור לעברה הקשה במחנות ההשמדה אפשר למצוא אך מעט בציוריה, בהם ציור אחד שנמצא בביתה בגבעת חיים והוא מזכיר את השבר של חייה במחנה ההשמדה בירקאנו. אך מדובר ביוצא הדופן, שכן קירות ביתה מקושטים בציוריה הצבעוניים העליזים ורבי הדמיון ציורים המופיעים גם במקומות שונים בקיבוצה.
''בוקר טוב'' ע.הלל, איירה מיכל אפרת
עטיפת הספר
מיכל אפרת איירה ספרים נוספים רבים ובהם "שירים מכנרת" מאת נעמי שמר, "אני פשוש" ו"בוקר טוב" של ע. הלל, "הצב חבקוק" מאת רבקה זיו, את סדרת "קטנטנים" מאת מיריק שניר, "מגפים" מרים רות וגם את הספר "הודי חמודי" מאת מושה דפנא ואביטל דפנא, על הילד אודי חמודי שנודע מהשיר ולימים נהרג במלחמת יוה"כ.
אפרת הציגה בתערוכות קבוצתיות בארץ וב-1990 ארגנה והשתתפה בתערוכה קבוצתית של מאיירים ישראלים בפראג. ב-2010 הציגה תערוכת איורים משותפת עם תרצה טנאי במוזיאון אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד.
היא חיה עד יומה האחרון בקיבוץ גבעת חיים, ולאורך השנים הכניסה תמיד את החצר הקיבוצית לציוריה הרבים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם