ראשי » תרבות » מוזיקה

המסע המופלא של הזמרת ליאורה יצחק מישראל להודו ובחזרה

בגיל 15, ליאורה יצחק נשלחה לבדה מלוד ללמוד מוזיקה בהודו. היא גדלה במשפחות אומנה, ישנה על רצפה שורצת מקקים ובעקשנות פילסה את דרכה לבוליווד. היום, עם להיטים בגלגלצ, הופעה מרגשת מול ראש ממשלת הודו ולקראת מופע מיוחד, היא מעזה לחלום על הפרק הבא: "אני רוצה בית בישראל, לחזור לשיר בבוליווד ואולי גם בהוליווד"

"תראי את הודעת הווטסאפ ששלחה לי בת דודה שלי מהודו", מראה לי בהתלהבות הזמרת ליאורה יצחק את מכשיר הסמארטפון שלה, "היא כותבת שמאז שנודע בהודו שאני אשיר בפגישה של נתניהו עם ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, הפכתי שם לכוכבת. יש לי בני משפחה וחברים בערים רבות בהודו, כולם פנו אליי. אין אחד שלא שמע על זה. זה זכה שם לפרסום כזה אדיר - עדיין יוצרים איתי קשר אנשי תקשורת הודים כדי לראיין אותי. זה מדהים, זה מטורף, ואני מאוד מקווה שעכשיו גם יגיעו הצעות מבוליווד לחזור לשיר שם בסרטים".

בחודש שעבר מצאה את עצמה יצחק עומדת בשמלה לבנה במרחק קטן מאוד ממודי ומנתניהו ושרה להם את "אני ואתה נשנה את העולם" של אריק איינשטיין, שחיברה לו גם טקסט בהודית: "אחרי ששרתי, נתניהו ביקש שאציג את עצמי והוא נדהם לשמוע שאני ישראלית וששרתי בעבר בבוליווד. עניתי גם באנגלית וגם בהודית, במיוחד בשביל מודי.
 
"כשבאתי לכיוונם כדי ללחוץ את ידם, אמרתי למודי 'נמסטה', ואז הוא סיפר לי שכבר שמע עליי בתקשורת ההודית וממש ידע עליי פרטים ביוגרפיים. סיפרתי לו שאבא של סבתי, שמשפחתו הגיעה ממעמד גבוה מאוד, היה שר האוצר אצל המלך בהודו, והיה דואג ללכת לאסוף את המסים רכוב על סוס. מודי אמר: 'שמעתי שגם ההורים שלך, כמוני, הגיעו ממדינת גוג'ראט', אז היה חיבור. עמדנו ודיברנו כחמש דקות, והתרגשתי מאוד".

עוד לפני ההופעה ההיסטורית הספיקה יצחק (43) לחרוך את גלגלצ עם הגרסה ההודית לשיר הילדים "פזמון ליקינטון" של לאה גולדברג מתוך פרויקט הילדים "בייבי אוריינטל 2", ומאז נראה היה כי משהו נפתח לטובה בקריירה ארוכת השנים שלה: היא הצליחה להשחיל גם את השיר המידבק "מעלה מעלה" לפלייליסט הקשיח של התחנה הצה"לית. הקליפ המושקע של השיר, שצולם בשוק רמלה-לוד, הוא ממש כמו קטע מסרט בוליוודי עליז, סוחף ורומנטי, בכיכובה של יצחק עצמה ושל השחקן צחי הלוי.

יצחק הוציאה גם את השירים "בואי מהלב" ו"הלילה חתונה" ובקרוב יצא הסינגל הרביעי שלה. היא מרבה להופיע, וגם עובדת בשנתיים האחרונות על אלבום סולו ראשון עם המפיק המוזיקלי ומנהלה האישי, אמיתי פריינטא, מי שהיה הבסיסט של התוכנית "כוכב נולד". בקרוב תשיק פרויקט הדסטארט כדי לגייס תקציב שיעזור לה להשלים את הקלטת האלבום.

למרות ששמה ופניה אינם מוכרים בהכרח לקהל הרחב, רבים מכם מכירים את קולה של יצחק, שליווה כמה מהלהיטים הגדולים שנוצרו בארץ בשנים האחרונות. היא שרה את הפזמון בשיר "חליפות" של הדג נחש ואת הפתיח לשירו של עידן רייכל "מילים יפות מאלה", שרבים טועים לחשוב כי בוצע על ידי זמרת ממוצא אתיופי.
 
"תמיד השתתפתי בפרויקטים שלא היו שלי, עד שהגיע השיר 'פזמון ליקינטון'", אומרת יצחק, "מי היה מאמין ששיר ילדים הוא שיביא אותי לקדמת הבמה? אבל זה מה שקרה. אם עד היום פשוט נתתי לדברים לקרות וגם עבדתי תוך כדי בעבודות אחרות, כיום אני עובדת על פרויקט שהוא כולו שלי. אני כמעט אך ורק בתוך המוזיקה וגם יודעת סוף-סוף להגדיר מי אני: אני הזמרת הישראלית-ההודית הראשונה, זו שהביאה לישראל את הקול ההודי. אני שרה מוזיקת פופ הודית אבל בעברית, הלכתי לכיוון של בוליווד ישראלי או בולי-ישראלי - כך אני אוהבת לקרוא לזה".

ליצחק קול זך, שירתה נקייה ותמה וגורמת ללב להתרחב מבפנים. היא מופיעה על במות כבר מאז הייתה ילדה, ובכל זאת, רק בשנה האחרונה היא עושה את צעדיה המשמעותיים באמת כזמרת בוגרת בקדמת הבמה. כשהיא רוקדת בקליפים שלה לבושה בסארי עם טיקה על המצח או מדברת עם דודתה ממומבאיי באנגלית במבטא הודי כבד היא הכי בוליווד, אבל בחיי היומיום היא ליאורה מהבלוק. יצחק מתגוררת עם בעלה ירון ובנותיה נופר בת העשר וליאן בת השבע בדירה נעימה בלוד.

הכניסה לדירה מתעתעת, כי על הדלת מופיע שם המשפחה "לוי", אבל אז נפתחת הדלת, ומתברר שגברת לוי וגברת יצחק הן אותה אישה: "ברור שהשכנים יודעים שאני ליאורה יצחק הזמרת. הם מפרגנים, ולפעמים אני שרה להם במעלית. האמת היא שהכי שומעים אותי שרה בלובי של הבניין, יש שם פשוט אקוסטיקה טובה".
בימים אלו יצחק עסוקה במה שכל הורה ישראלי ממוצע עסוק בו באוגוסט - לשרוד. היא מסדרת קניות מהסופר ומכינה עם בעלה ארוחת צהריים לשתי בנותיה, שבינתיים משחקות ב"סליים" צבעוני. אך גם בין כל ההכנות הכל כך ישראליות האלה, מתגנבת פנימה הודו: בריח התבלינים הסוער שעולה מהתבשילים שלה וגם בכך שהיא מוציאה יוגורט ומי ורדים ומכינה משקה לאסי צונן.

במקביל להישרדות אוגוסט, יצחק נמצאת בעיצומן של חזרות קדחתניות לקראת מופע מיוחד שבו תשתתף במסגרת פסטיבל "סוף הקיץ" שיתקיים בתיאטרון ירושלים (29-31.8). במופע, שיתקיים ב-30 באוגוסט, משתתפות יצחק והזמרות נטע אלקיים ונרקיס, והן מבצעות גרסאות כיסוי לשירים של כמה מהיוצרות המוכרות ביותר בארץ ובעולם: נינה סימון, זוהרה אלפסיה, שרית חדד, ביונסה, אסתר עופרים ואהובה עוזרי. יצחק ושתי הזמרות שאיתה יבצעו את השירים כשהן מלוות בתזמורת ירושלים מזרח-מערב (האנדלוסית לשעבר).

 
יצחק תבצע על הבמה גרסה לשירה הידוע של ביונסה, "Hallo", ואף צילמה לשיר קליפ בליווי הזמר והנגן אלדד ציטרין. "אני אבצע גם את 'צלצולי פעמונים' של אהובה עוזרי ז"ל, שאיתה הופעתי עם 'הדג נחש'. היא הייתה אישה גדולה. אבצע גם את השיר 'ושום סלע' של תרצה אתר, שיר שהופעתי איתו בעבר. אנחנו שלוש נשים, כל אחת מעולם שונה ומביאה גם את האמנות שלה וגם את סיפור החיים שלה".

ואכן, ליצחק סיפור חיים שיכול בקלות לשמש בסיס לסרט בוליוודי. הוריה של יצחק, יהודים ממוצא הודי, הכירו באחמדאבאד, עיר גדולה השוכנת במדינת גוג'ראט שבמערב הודו. בשנת 1973 עלו לארץ, התמקמו תחילה בדימונה ומשם עברו ללוד. יצחק נולדה בארץ שנה לאחר מכן. "ההורים שלי לא מדברים על מה שעבר עליהם בקליטה בארץ", היא נזכרת, "אבל אני יודעת שזו הייתה תקופה שבה הייתה אפליה כלפי ההודים והיו צוחקים עליהם".

בינתיים, גדלה יצחק על ברכי המוזיקה ההודית: "הקשבנו בעיקר למוזיקה מתוך סרטים של ראג' קאפור, ישבתי וצפיתי בסרטים הודיים בשחור-לבן שהיו מאוד רומנטיים. היה לנו רדיו קסטות גדול ואבא שלי היה מנסה מדי יום שישי לכוון אותו באמצעות האנטנה לתחנה הודית. לפעמים היינו מצליחים".

אבא שלה הוא זה שהפך אותה לילדת הפלא של הקהילה ההודית בישראל: "הוא שמע אותי שרה לעצמי, מזמזמת, בחדר, באמבטיה. כבר כשהייתי בת חמש הוא התחיל לשבת איתי על שירה: הוא כתב לי בעברית מילים לשירים הודיים ובכל פעם שהיינו הולכים למשפחה או לטיול היו מבקשים ממני לשיר. כך, בלי ליווי. בגיל שש וחצי הביאו לי נגנים עם הרמוניום וטאבלה ושרתי בהתכנסות של הקהילה ההודית בירושלים. כך התחלתי לשיר בתוך הקהילה: בחינה, בחתונות, ואנשים מאוד התלהבו מכך שאני דוברת הודית שוטפת. למרות שהייתי ילדה ביישנית חיפשתי את הבמה".

עם הזמן, החלה להבשיל אצל אביה תוכנית לנסוע עם בתו כדי שתוכל ללמוד מוזיקה בהודו: "כשהייתי בת 12, אבא שלי הביא לארץ נגנים מקצועיים מבוליווד ויצאנו יחד לסיבוב הופעות בתוך הקהילה ברחבי הארץ. הנגנים מאוד התלהבו ואמרו שכדאי שאגיע להודו".

וכך, כשהייתה בת 15 בלבד, כחודשיים לפני שהייתה אמורה לעלות לכיתה י', הודיע לה אביה שהם נוסעים: "אבא טפטף לי הרעיון בהדרגה. כשהבנתי שזה מתחיל להיות רציני זה העציב אותי מאוד, אבל לא אמרתי לאבא שלי כלום. לאט-לאט התחלתי להיפרד מהחברות, ורק היה לי חשוב לדעת אם אנחנו נוסעים רק לשלושה חודשים, והוא היה אומר: 'שלושה חודשים עד שנה'".

 
יצחק ואביה נחתו בשנת 1989 במומבאיי והגיעו לעיר הסמוכה פונה. אביה אכן שהה עמה בהודו שלושה חודשים, אך בהמשך חזר לארץ והיא נותרה לבדה, ילדה ישראלית במשפחת אומנה הודית. "בהתחלה גרתי אצל משפחה שבבית שלה ישבתי בצד ואיש לא דיבר איתי או התייחס אליי", היא נזכרת, "אבל דרך קשרים בהודו אבא שלי הצליח למצוא משפחה אחרת שבה כולם התעסקו כמוני במוזיקה, ואליהם התקרבתי מאוד והלכתי ללמוד כמוהם בבית הספר למוזיקה 'סור סרוד'אן'. את לימודי התיכון עשיתי עם מורים פרטיים".

יצחק למדה תחילה מוזיקה קלאסית הודית אצל פאנדיטים - מאסטרים הודים למוזיקה. היא התנסתה בסולמות ההודיים (ראגות) המותאמים לשעות היום השונות ואפילו לעונות השנה, ובשלל סוגי שירה הודית קלאסית. "בהודו מנגנים מסביב לשעון", היא מתארת, "המוזיקה מתחילה בארבע בבוקר ונמשכת עד שעות הלילה המאוחרות. זה היה אינטנסיבי, אבל היה לי טוב עם זה, ממש הייתי בעולם אחר. ככל שנכנסתי יותר למוזיקה ההודית, כך התנתקתי מהארץ. התנתקתי גם מהחברים כי אבא שלי לא רצה שאהיה יותר מדי בקשר אלא שאהיה רק במוזיקה, כי תוכנן שאבוא לזמן קצר ושיחות הטלפון היו מאוד יקרות".

אבל מה שהחל כשהייה מוגבלת של עד שנה בהודו, הפך לשמונה שנים תמימות בתת-היבשת, שבהן היא למדה ושרה במימון הוריה: "התחלתי לאהוב את הודו, לאהוב את המוזיקה, להתעמק. משהו בתודעה וברוחניות התחיל להתפתח ורציתי את זה יותר ויותר. כך יצא שבכל פעם ביקשתי מההורים שלי רשות להישאר שנה נוספת. את אמא שלי כמעט לא ראיתי באותן שנים. גם אבא שלי העדיף לבוא אליי להודו, לכן יצא שהגעתי לארץ רק פעם אחת, לקראת גיל הגיוס. מאוד רציתי ללכת לצבא, אבל עדיין בחרתי בהודו ובמוזיקה ושחררו אותי מהשירות.
"חייתי כהודית לכל דבר, לא כמו ישראלית שיש לה כסף: שטפתי את הבגדים שלי, שטפתי את הכלים שלי, הלכתי וסחבתי עם חברים מְכל גז כדי לבשל. רק לעתים רחוקות נתקלתי במטיילים ישראלים, וכשזה קרה הרגשתי בעננים".

יצחק יודעת לספר על לא מעט חוויות שסיפקה לה הודו: לנסות להירדם בחדר שורץ ג'וקים, או מגורים אצל משפחה הודית שהייתה מכבה לה את המים באמצע המקלחת ומחביאה ממנה אוכל. "למרות שנהניתי מלימודי המוזיקה, לא חסרו פעמים שהרגשתי שהמשפחה נטשה אותי בהודו", היא מודה.

בהדרגה ביצעה מעבר מהמוזיקה המסורתית ההודית למוזיקת הפופ הקלה, הבוליוודית, ולשלל חוויותיה הסוריאליסטיות התווספה גם המתנה בלתי נגמרת באולפני הקלטה בוליוודיים, בציפייה שסוף-סוף ייתנו גם לה לשיר: "אנשים לומדים בהודו מוזיקה קלאסית עשרים ושלושים שנה ורק אז מתחילים לצאת לעולם. לאט-לאט הבנתי שאני צריכה לשנות כיוון ויצרתי קשר עם אנשים שהכירו לי מלחינים בוליוודיים. רובם דחו את הפגישה איתי הרבה קדימה. אחרים אמרו לי כמה פעמים: 'בואי לשיר' וזה לא היה קורה, הייתי באה ויושבת סתם שעות. הם גם אהבו את זה שיש שם בחורה יושבת. יש שם את הקטע הזה של הגברים, מספיק שמישהי יושבת, זה היה מרים להם את האגו.

"בהודו, בין אם מדובר בלימוד מוזיקה קלאסית אצל הפנדיט או במוזיקה בוליוודית, יש תהליך כזה שבו הם בודקים את הרצינות שלך, כמה את מסוגלת להחזיק מעמד. יום אחד הגעתי על הבוקר, ונתנו לי לשיר רק בשעות הקטנות של הלילה. כיום אני יודעת שמתוך ביליארדי הודים, התמזל מזלי להיות מהבודדים שזכו לשיר בבוליווד, כי שרתי בתקופה שבו היו רק זמרות בודדות שהיו שרות את כל הביצועים".

 
בבוליווד נהוג שכוכבת הסרט אינה שרה בעצמה: זמרות כמו יצחק שרות כזמרות צללים, והשחקנית רק מזיזה את שפתיה. כשיצחק נשאלת איך זה לשיר בסרט מבלי שהצופים יודעים שהיא הזמרת היא משיבה: "ככה זה עובד שם, זה דבר טבעי אבל רק בארץ שואלים אותי על זה. נהגתי לשבת בקולנוע ולצפות בסרטים ששרתי בהם, מה גם שבסוף הסרט וגם על הקסטות הופיע שמי כמבצעת השירים".

איך זה היה לך לשבת שם, בקולנוע, לשמוע את עצמך שרה?
"זה היה מרגש, פוצץ את הבטן, עשה לי פרפרים. מגיעים לשם כל כך הרבה הודים וכולם שומעים את השיר, הם אמנם לא יודעים שזו ליאורה יצחק אבל זה היסטרי".

בהחלטה משפחתית, חזרה יצחק בשנת 1997 לישראל שלא זיהתה עוד: "חזרתי לישראל של חמישה כוכבים: לקניונים, לכבישים רחבים. השפה העברית הייתה לי קשה, הייתי ממש בהלם תרבות. הייתי בת 24, וכל החברות שלי מלוד כבר היו נשואות. כבר בהודו התחלתי לקחת, בעצת אמא שלי, קורסי מחשבים ואינטרנט, ובארץ מצאתי את עצמי עובדת בתפקידי פקידות, מצוידת בידע רב שרכשתי במוזיקה אבל לא יודעת מה לעשות בו פה.
"במקביל, כן התחלתי לבוא לשיר בתוכניות בסגנון 'הטברנה'. ישבתי שם לצד שרית חדד, קובי פרץ ואחרים. הרגשתי שהם כבר עשו איזושהי דרך ושאני חזרתי מהודו ובעצם מתחילה מאפס. היה לי קשה מאוד עם זה. הרגשתי שהפסדתי שנים קריטיות לקריירה בארץ.

"אלו היו שנים שמרדתי בהורים שלי: שאלתי את עצמי מה פתאום אבא שלי שלח אותי ללמוד מוזיקה דווקא בהודו, למה הוא שלח אותי ללמוד במדינת עולם שלישי ולא באמריקה. שאלתי את הוריי שאלות נוקבות כמו 'למה שלחתם אותי להודו להיות אישה בעולם של גברים? זה קשה'. הרגשתי שאיבדתי את הנעורים שלי. חיפשתי תשובות והרגשתי שמה שלמדתי שם לא נותן לי כלום בארץ".

בהדרגה, כך היא מספרת, החלו הוריה להתרחק ממנה. "זה כך עד עכשיו", היא מודה, "רק מדי פעם אנחנו מתקרבים. עם הזמן כבר הגעתי למצב שהבנתי שאלו ההורים שלי וזה מה שהם החליטו. זה מה שהיה וזה היה טוב, וביקשתי סליחה על המרד שלי, אבל אבא שלי פשוט שמר את הכעס הזה, את הכאב הזה. רק בשבועות האחרונים יש שינוי לטובה. אולי בגלל שנהייתי כוכבת בהודו בעקבות ההופעה מול מודי".

עם השנים היא שיתפה פעולה עם הדג נחש, עידן רייכל, יואב יצחק, מקהלת ענבל, שלמה בר, מארש דונדורמה ואחרים. היא שרה בפרסומות ובסדרות, וגם מחזיקה במקביל עבודות נוספות שאינן בתחום. אל פרויקט הילדים "בייבי אוריינטל 2" הגיעה דרך הכרות עם יעל אופנבך, מפיקת הפרויקט: "באתי לשם לשמוע מה אני עומדת לשיר, התחלתי לג'ברש להם בהודית והם אהבו את הרעיון. כתבתי מילים נוספות בהודית ל'פזמון ליקינטון', נכנסנו לאולפן ואחרי חצי שעה כבר הייתי בחוץ".

מאז, הספיקה יצחק גם לשיר גרסה הודית לשיר "גלי" של אהוד מנור בדיסק הבא של הפרויקט, אבל נראה שיש משהו חזק ונצחי בגרסה שלה ל"פזמון ליקינטון" שקשה מאוד לשחזר. שני השירים שהוציאו אחרי "מעלה מעלה" כבר לא התברגו לפלייליסט. "חשבתי שאקבל הכול באהבה אבל זה גרם לי לנפילה, ומהנפילה הזו אמרתי לעצמי שאעשה הכול כדי לא ליפול יותר", היא אומרת, "אני המומה מזה שזמרים ותיקים ממני לא מצליחים להכניס שירים חדשים שלהם לפלייליסט. זה קשה ועצוב אבל אני מנסה להיות אסירת תודה על מה שכן נכנס ויודעת להוקיר את הטוב שגלגלצ עשו לי. כאמנית הם נתנו לי דחיפה משמעותית לקריירה".

היא מאזינה לכל סוגי המוזיקה, שואבת השראה. "בילדות האזנתי גם לזוהר ארגוב ושרתי ביצוע לשיר 'הפרח בגני'. אני אוהבת את אריק איינשטיין, רמי קלינשטיין, ריטה, אייל גולן, עידן רייכל, סטטיק ובן-אל תבורי מקסימים בעיניי וגם את נועה קירל אני מאוד אוהבת. יש לנו זמרים טובים, חומרים יפים, נכון שיש פה נטייה לקטלג למזרחי, טורקי או תימני, אבל אני חושבת שמוזיקה זו מוזיקה. מוזיקה זו נשמה".

למרות ששרה עם זמרים מהשורה הראשונה ועל אף ההצלחה שאפיינה את השנה האחרונה, יצחק עדיין אינה מצליחה להתפרנס ממוזיקה, והיא עובדת גם בשיווק מודעות פרסום ובכתיבה בעיתון "שישי בעיר" של לוד: "מנהל העיתון, פרדי דבשה, נתן לי את הגמישות הזו: הוא מבין מה עובר עליי כזמרת, והוא אמר: 'ליאורה, מתי שתרצי העסק הזה פתוח בשבילך אבל כל עוד את במוזיקה, תהיי שם'. זה לא מובן מאליו שיש לך מעסיק שנותן לך להרגיש שתמיד יהיה לך את החלב והלחם וכשלא צריך - כבר לא תהיי שם".

לא שקלת לאורך השנים ללכת לתוכנית ריאליטי שירה כמו "כוכב נולד" או "דה וויס"?
"הייתה חשיבה בכיוון אפילו לקראת אלבום הבכורה, אבל אמיתי פריינטא המנהל שלי, שגם עבד בעצמו ב'כוכב נולד' וליווה את המתמודדים, אמר לי לא ללכת כי אני כבר במקום אחר בקריירה ושאם לא אתקבל תהיה לזה השפעה לא טובה להמשך.

"בכלל, אני חושבת שתוכניות ריאליטי כאלה זה משהו שאנשים צריכים לחשוב פעמיים אם ללכת אליו או לשלוח לשם את הילדים. שמעתי לא מעט סיפורים לא טובים על מתמודדים בתוכניות ריאליטי שירה שלא לומדים מאז לקום על הרגליים, ואפילו על כאלה שהתאבדו. לא הייתי שולחת את הילדות שלי לתוכנית כזו. הדרך להצליח במוזיקה היא פשוט להתמיד, לעבוד, ליהנות מהדרך".

מאז שחזרה לארץ, יצחק ביקרה בהודו פעמיים. כיום, כרעיה וכאם, נראה שהחלה בתהליך של פיוס והשלמה עם השנים שהיו לה בהודו, שבהן היא רואה סוג של מורשת קרב פרטית שמוסיפה עומק ליצירתה העכשווית.

"לו היית שואלת אותי לפני עשור, הייתי עונה לך שלא הייתי צריכה לנסוע להודו", היא מודה, "רק כיום הבנתי שאין לי מה לכעוס על אבי. הוא השקיע בי מאוד ובזכותו יש לי עומק במוזיקה, כי עברתי משהו ולמדתי אצל טובי המורים בהודו. אני חולמת להתפרנס ממוזיקה, ורוצה לבקר בהודו עם כל המשפחה, לחזור לשיר בבוליווד. הייתי רוצה שיהיה לי בית כאן בארץ, בית בבוליווד, וגם, בשאיפה, בהוליווד".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg