ראשי » תרבות » טלוויזיה

אין מה לראות בטלוויזיה? תראו פרסומות

עונת המלפפונים הטלוויזיונית בישראל מתבטאת בוואקום של תוכן אמיתי ועומס של תכנים פרסומיים. עדי רובינשטיין מנצל את הזמן הזה כדי לבחון שלוש פרסומות שהשתלטו על השיח הציבורי ומתנחם בתמלוגים השמנים שקיבל דני סנדרסון

כלל ידוע הוא שבתקופת החגים הטלוויזיה המסחרית נכנסת להדממה, מהסיבה ההגיונית שאיש לא צופה בטלוויזיה. הרבה אוכל, שידורים חוזרים וכאב ראש למבקרי הטלוויזיה, שחוזרים על אותם טקסטים שוב ושוב. לפני החגים, לעומת זאת, גזרת הפרסומות לוהטת במיוחד. אנחנו הרי עומדים לבזבז כסף בתירוץ של חגים, וזה בדיוק הזמן להגדיל פרסום.
 
שלוש פרסומות בולטות נכנסו לשיח הישראלי בחודש האחרון. הראשונה, של המותג הישראלי הכי מצליח, אף שהוא בכלל שבדי, קודש הקודשים של החברה הישראלית, איקאה. אבשלום קור, פעם סמל לטרחנות והיום שריד אחרון לעברית תקנית, חזר לאופנה ומתרגם את הקטלוג של חברת הרהיטים לעברית. גם בערוץ הספורט השתמשו בו כדי לקדם את עצמם, והטריק הזה יכול להיגמר מהר יותר מהסיבוב הנוכחי בקריירה של נועה קירל. נו, זאת מהפרסומת של בזק עם הרצח המזעזע לשיר של דני סנדרסון, "אצל הדודה והדוד", שלפחות התנחם בכמות נכבדה של כסף על השימוש בשיר.

הפרסומת השלישית מתרוצצת ברשתות החברתיות בכיכובו של טיפוס משעשע במיוחד עם ריבועים בבטן העונה לשם רז ניסים ("הישרדות"), שנבחר לפרסם את יטבתה ובעזרת תסריט משעשע מצליח להפוך, למרבה ההפתעה, ללהיט ויראלי.
 
שלא יהיה לכם ספק. הישראלים, קרי אנחנו, פשוט מתים על הפרסומות הללו ושלושתן הצלחה מסחררת. בתקופה האחרונה, בשיחות ברזיות כאלו ואחרות, הן לעיתים תופסות יותר נפח מהתכנים שעוטפים אותן. אפשר למצוא הרבה הסברים לעניין הזה, אבל זה מיותר ויכול להיות שגם נגיע למסקנות עצובות.

זו התקופה הזו בשנה שהפרסומות באמת יותר מעניינות ממה שיש לראות בטלוויזיה. והאמת, זה גם יושב בול על רמת הסבלנות שלנו. בין שתיים לשלוש דקות, רצוי עם כמה שיותר בדיחות, ריקודים ואיברי גוף חשופים. עדיין קיץ, אתם יודעים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg