ראשי » תרבות » ארכיטקטורה ועיצוב » ארכיטקטורנ ועיצוב

מסע בין השורות של מעצבי הגופנים בעברית

מי זה בדיוק פרנק-ריהל, מה ההבדל בין מרים לדוד, ולמה נרקיסים יכולים להיות כל כך מעצבנים. המעצבים מספרים על שעות רבות של יצירתיות והשקעה ומהיכן הם מקבלים השראה קליגרפית

איך נקרא סוג האותיות שאתם קוראים עכשיו? לא האל"ף-בי"ת, אלא שם העיצוב של האות עצמה. רוב האנשים לא ממש מכירים את סוגי הגופנים - או הפונטים, בלעז - שהם קוראים בחיי היומיום. "עיצוב טוב הוא בלתי נראה", אומר אברהם קורנפלד, מעצב גופנים ומייסד קבוצת הפונטים "אאא". "אם מישהו יתקין את מתג התאורה בבית במקום לא נוח, בזווית לא נוחה או בנקודה גבוהה מדי, נשים לב. אבל אם המתג יהיה בדיוק במקום הנכון, לא נשים לב בכלל". באותו אופן, גם אם הקורא לא מבחין בכך, מישהו הקדיש זמן רב לאותיות שבעיתונים, בספרים ובכל חומר קריא שמונח לפניו. בעיצוב שלהן הושקעו מחשבה וכישרון. לכן יש להן גם שם.

ובכן, הפונט שבו נעשה שימוש בכתבה הזו מכונה "פרנק-ריהְל" (FrankRuehl), והוא הגופן הנפוץ ביותר בעברית: כמעט 90 אחוזים מכל מה שאנחנו קוראים בדפוס – ספרים, ספרי לימוד ועיתונים - מודפסים בגרסאות שלו. הוא נולד לפני כמעט 110 שנים בגרמניה, בבית הדפוס של אוטו ריהל. המוציא לאור הזמין מרפאל פרנק עיצוב אותיות שיחליף את הפונטים העבריים שהיו נפוצים עד אז, כמו גופן "וילנא", שהיה מבוסס על הכתב הקליגרפי האשכנזי בספרי התורה. הגופנים הישנים לא תמיד הודפסו היטב - הקווים הדקים האנכיים היו נעלמים, האותיות היו משתפשפות. הגופן שיצר פרנק היה בעל אותיות שמנמנות יותר, שהושפעו מהכתב הספרדי. הפונט התגלה כמתאים מאוד לדפוס, והחליף כמעט מיד את כל הכתבים האחרים.
 
"בתקופתו הוא נחשב חדשני, והאותיות היו שימושיות ופופולריות מאוד", מסביר קורנפלד. "כל בית דפוס ייצר לעצמו את הפונט בגרסה קצת שונה, והוא תפס עד היום. אנשים התרגלו לקרוא באותיות האלה. כשניסו לשנות את הפונט בטקסטים רצים, זה מיד לא מצא חן בעיני הקוראים. בעיתון מעריב החליט פעם המעצב שמעון (ג'וגול) זנדהאוז לשנות את הפונט הרץ של העיתון מפרנק-ריהל ל'נרקיסים', שהוא פונט מעולה, קריא מאוד ומוצלח. אנשים בדרך כלל לא שמים לב לסוגי פונטים, אבל במעריב קיבלו מכתבים וטלפונים נזעמים מקוראים שדרשו את הפונט הקודם. העיתון התקפל וחזר לפרנק-ריהל".

כמו מתג התאורה שמוקם בגובה הנכון ובמקום הנכון בחדר, כך גם פרנק-ריהל: לא שמים לב אליו, אבל כן שמים לב כשהוא לא קיים. "בפונטים לטקסט רץ, הקורא צריך לקרוא ברצף ובזרימה - אנחנו רוצים שהוא לא ישים לב לאותיות, אלא לתוכן", אומר קורנפלד. "האותיות צריכות להיות כמה שיותר קריאות, עם הבדלים בולטים בין אותיות דומות, ב' וכ' למשל. אחרת הקורא כל הזמן יעצור לבדוק איזו אות נמצאת מולו, ולא יבין מה הוא קורא. בפונט רץ צריך גם שהאותיות ייראו טוב בגדלים קטנים וגדולים".

ובפונטים לכותרות?
"כאן יש פחות חוקים ואפשר להתפרע. הא' יכולה להיות X, לש' יכול להיות גבעול פנימי מרחף. בכותרות מותר לאתגר יותר את הצורניות של האותיות".

מערכות צורניות של אותיות שעובדות יחד בהרמוניה נוצרו במשך ההיסטוריה והתפתחו באבולוציה מתמדת. בכתבים עתיקים האותיות השתנו כל הזמן, ולכל כותב היה סגנון שונה. המצאת הדפוס דרשה מהמדפיסים ליצור סדרות של יציקות עופרת קטנות ומרובעות של כל האותיות. את האותיות האלה סידרו במכונות ההדפסה, משחו אותן בדיו ולחצו עליהן את הנייר. סדרות האותיות המעוצבות, ששימשו במכונות הדפוס, הן הפונטים הראשונים. "כתב רש"י", לדוגמה, נוצק לראשונה לאותיות עופרת במאה הט"ו באיטליה, כדי לבדל את פירושו של רש"י לתורה מפסוקי התורה עצמם, שהודפסו בפונט עברי מרובע. מאז הפך כתב רש"י למותג, עד כדי כך שיש החושבים שרש"י עצמו השתמש בו, או אף המציא אותו.
  

במאה העשרים הצטרף כאמור פרנק-ריהל למשפחת הפונטים בעברית, ולצדו "מרים", "חיים" ועוד גופנים מודרניים רבים שמוכרים לקהל הרחב בעיקר מתוכנות עיבוד תמלילים כמו "וורד" של מיקרוסופט. לעומת השפות הלטיניות, שנהנו מתפוצה רחבה ומשנים רבות של יצירת פונטים, העברית סבלה במשך תקופה ארוכה ממחסור חמור בפונטים חדשים. חלק מהגופנים החשובים והקלאסיים ביותר שלנו נוצרו רק בשנות החמישים של המאה שעברה: "הדסה", שהיה חדשני מאוד מבחינה צורנית; "קורן", ששימש ל"תנ"ך קורן" ושילב אותיות מסורתיות עם קריאוּת מודרנית; ו"נרקיס בלוק", שהוא פונט פשוט, בלי קישוטים ועיטורים, שקריא גם באותיות קטנות.

"בעברית אין המון פונטים מקצועיים טובים", אומר דני מירב, מעצב פונטים שמעדיף להיקרא בכינוי "הטייס", שדבק בו מאז שמצא חותמת ישנה של טייס בזמן הלימודים. "נרקיס בלוק הוא פונט נקי, גאומטרי וטוב, מסוג שנקרא בעגה המקצועית סן-סריף - יש אולי עוד שניים או שלושה פונטים כאלה בעברית, וזהו. רק עכשיו, לפני שנה, מיכל סהר הוציאה פונט חדש שהוא גם סן-סריף פשוט, גאומטרי ובסיסי, אבל ברמה מצוינת. המקבילה של נרקיס בלוק בלועזית הוא פונט 'הלווטיקה'. הוא ידוע ונפוץ, אבל יש להם עוד עשרים או שלושים פונטים דומים שהם ממש טובים. המבחר רחב הרבה יותר".
 
תלונה מוכרת בין העוסקים בפונטים היא שאותיות הדפוס העבריות מרובעות מדי, נוקשות, וקשה ליצור בהן תחושה דינמית. "הפונט שאני הכי אוהב בעברית הוא הדסה", אומר הטייס. "לא יוצא לי להשתמש בו המון, אבל בתור מעצב פונטים אני כמעט סוגד לו. זה פונט רציני שעובד מעולה בטקסט רץ, וגם ממש טוב בכותרות. בזמנו הוא פרץ דרך, כי הוא עברי ומרובע אבל בתוך הנוקשות יש בו תנועות וצורות שמחדשות, יחסית לעברית ולתקופה שהוא יצא בה. שבירת המוסכמות שבו היא מתוך הבנה עמוקה של העברית, של התנועות העבריות הנכונות. זה הופך אותו לפונט פשוט נהדר".

אחרי גלי היצירה של ראשית המאה ה-20 ואמצעה, המהפכה הגדולה בתעשיית הפונטים העברית אירעה עם פרוץ עידן המחשב. אבל לפני הופעת הגופנים החדשים, בהוצאות ובמערכות הדפוס נדרשו להעביר את הפונטים הישנים, הפיזיים, אל המחשב, בתהליך של דיגיטציה. קורנפלד: "יצא לי לעבוד בידיעות אחרונות לפני עשרים שנה בערך, והיו שם עובדים שהיו יושבים ומסדרים אותיות מעופרת על לוחות הדפסה, בכל יום, לכל העיתון. לא היו אז כמעט פונטים, רק כמות מצומצמת מאוד. ואז נכנס המחשב, והפונטים עברו דיגיטציה. יש כאלה שעברו למחשב בצורה טובה, ויש כאלה שעברו בצורה פחות טובה". על הדיגיטציה של פונט הדסה, למשל, נמתחה ביקורת רבה. רק לפני כמה שנים, בתום מאבקי זכויות ארוכים בערכאות משפטיות, חזר הפונט לידי יורשיו של המעצב הנרי פרידלנדר, וזכה לעבור דיגיטציה מקצועית ומדויקת.

מעצבי פונטים כמו קורנפלד והטייס, או מיכל סהר שהוזכרה לעיל, מוציאים גופנים מעוצבים חדשים בעיקר מתוך תשוקה. השוק המצומצם של פונטים עבריים הופך את ייצורם לבלתי כלכלי כמעט. "כשהגעתי לבצלאל חשבתי שבכלל אהיה מאייר, אבל אז גיליתי שיש לי אהבה גדולה לעיצוב צורה בודדת, ולהתעסקות עם סמל וסימן ואות", מספר מירב על ראשית דרכו בתחום. בסטודיו שלו הוא עובד בעיקר על פונטים לכותרות שנוצרים במחווה נוסטלגית לסגנונות עיצוב מהעבר. "אני אוהב מאוד את שנות השישים והשבעים. היה אז עיצוב ממש טוב – גם כי ציירו את האותיות ביד. היום אין לאנשים כישורים כאלה. כולם עובדים במחשב, ולכן הכול נראה פחות טוב. וגם, הייתה אז לאנשים מין תמימות ונעימות שאני נורא מתחבר אליה. לכן אני מחדש דברים שאני מוצא. למשל, הפונט 'מן' נוצר מתוך הלוגו של חברת הוופלים מן, ומשתי האותיות של הלוגו יצרתי פונט שלם. גם הפונט כוס חלב הוא מכמה אותיות שמצאתי בפרסומות של תנובה משנות החמישים".

איך יוצרים פונט שלם מאותיות בודדות?
"בפונט יש מהות עיצובית. לא צריך לראות את כל האותיות, אלא לנסות לקלוט את רוח הדברים, את הקול הייחודי של הפונט, את השפה הצורנית. בפונט 'מן' קלטתי את השפה הצורנית משתי אותיות. ב'כוס חלב' יש ערבוב בין דפוס לכתב, ושם באמת טוב שהיו לי יותר משתי אותיות, אחרת לא הייתי חושב בעצמי על ההמצאות המקסימות שהגיעו מתוך הפונט".
 

איך אתה מוצא השראה לעיצובים?
"מדברים שאני פוגש. פונט קרטיב, למשל, הגיע כשיום אחד ראיתי מישהו לובש חולצה ועליה מודעה ישנה משנות החמישים עם הלוגו של המפעל 'קרטיב'. התלהבתי, ומשם התחלתי לחקור את הצורות. לעצב פונט זאת עבודה קשה, אז אני חייב שיהיה משהו שילהיב אותי".

קורנפלד מסכים שהמלאכה לא קלה בכלל. "צריך להיות טיפוס כדי לעצב אותיות. מישהו שמסוגל לשבת על אות אחת במשך ארבעה ימים, ולהזיז פיקסל שמאלה ופיקסל ימינה ולראות את ההבדל, לנסות להרגיש מה נכון ומה לא נכון. זאת עבודה שדורשת ריכוז גבוה ועבודה מדיטטיבית. היא לוקחת הרבה זמן".

כמה זמן?
"עיצוב פונט לטקסט רץ לוקח זמן רב יותר מעיצוב פונט לכותרות, כי צריך שהוא יעבוד בגדלים קטנים וצריך שהוא יעמוד בכל הבדיקות של הקריאוּת. כל האותיות צריכות לעבוד זו עם זו. הדסה למשל הוא פונט שלקח יותר משלושים שנה לעצב. פעם התהליך היה מורכב יותר כי עבדו עם שקפים, והיו צריכים לעצב כל גודל של פונט אחד לאחד, באופן ידני. היום לוקח בין שלושה חודשים לארבע-חמש שנים לעצב פונט. יש פונטים שעיצבתי לפני שבע שנים ואני ממשיך להוציא להם גרסאות חדשות כל כמה זמן, כי הטכנולוגיה משתנה, הסגנונות משתנים, וצריך לעשות התאמות קטנות. זה כמו לתחזק בית, אחרת הוא יתיישן. גם כשפונט גמור, הוא רק 'גמור יחסית'".
  
מאיפה אתה מתחיל פונט?
"אני מקבל השראה מהסביבה. זה יכול להיות כרזות ישנות, אותיות שחקוקות על מצבות או מגילות. ההשראה יכולה להיות בכלל צורנית, מארכיטקטורה, מהטבע או מספרי ילדים. אני יכול לראות פונט בשפה אחרת, ויתחשק לי לתרגם את הצורניות שלו לעברית ולראות מה יוצא. לפעמים ההשראה באה מחוקיות צורנית שמעניינת אותי, ואני בודק איך היא יכולה לעבוד בפונט".

למה צריך ליצור עוד ועוד פונטים, אם יש כבר פונטים טובים?
"מי שמשתמשים בפונטים האלה הם בעיקר מעצבים גרפיים, שמעצבים סמלים ולוגואים, אריזות, פרסומות וכו'. הם צריכים לבחור פונט שמתאים להם, למוצר ולתקופה. אם הם ישתמשו בפונט מיושן, זה ישדר משהו מיושן על המוצר. המעצבים כל הזמן מתחדשים וקונים פונטים חדשים, וכמו שיש אופנה בבגדים ובנעליים, ככה יש אופנה בתחום הזה. יש גם רטרו: פונטים שהיו מוצלחים לפני ארבעים שנה, מקבלים גרסה חדשה וחוזרים לאופנה. וכמו בכל אופנה, גם אם פונט הוא ממש מוצלח, אם משתמשים בו יותר מדי הוא מגיע למיצוי, נמאס ממנו, והמעצבים מחפשים פונט חדש".

מה קורה כשפונט לא מצליח ואף אחד לא משתמש בו?
"הפונטים שלי הם כמו הילדים שלי, ואת כולם אני אוהב. אם פונט מסוים מצליח אני מאושר, ואם פונט מסוים פחות מצליח אני כמובן מתבאס, אבל מקבל את זה. איכשהו, דווקא אלה שאני הכי אוהב, תופסים פחות. אולי כי יש להם יותר מדי אישיות או אופי. אין לי נוסחה שקובעת מה יתפוס, ואני גם לא מנסה לקלוע למה שיצליח, אלא למה שבא לי לעשות. בתמונה הכללית, אחד מכל חמישה פונטים בערך יצליח וישתלם לי מבחינת העבודה לטווח הרחוק. מה שבאמת משמח אותי הוא שאני הולך ברחוב ורואה שמשתמשים בפונט שלי. זה הסיפוק האמיתי".

הטייס מסכים: מעצב פונטים לא יכול לחשוב רק על השוק. "העבודה שלי רגשית וצורנית. אני מעצב מה שמעניין אותי, ולא מסתכל על מה שנמכר. יש לי תקווה שנחדש דברים שהיו ונעלמו, וצריך לתת להם מקום בעידן המחשב. מעניינת אותי התעסקות בכתב לעומת הדפוס, למשל. להתעסק בפונטים של כתב יד. אצלנו כתב יד תמיד משדר פונט של ילדים. מעניין אותי לעצב פונטים רציניים של כתב יד, אבל בלי החוקים הנוקשים של אותיות הדפוס. אני חושב שיש שם מה לחדש ולהוסיף".
  

המעצב חן מכבי, שמתמחה ב"לטרינג", עיצוב אותיות ייחודי, מזהה גל חדשנות נדיר בתחום הפונטים העבריים. "עוד לא הייתה משיכה כזאת לטיפוגרפיה - לאותיות, לעיצוב, לפונטים. אם הייתי שואל מישהו לפני עשר או חמש-עשרה שנה מה זה פונט, הוא היה מכיר אולי את 'דוד' או 'חיים'. היום יש אנשים שהם בכלל לא מהתחום, ויודעים לדבר על פונטים ועל טיפוגרפיה. רואים שקרה פה שינוי בשנים האחרונות".

תחום העיצוב שהוא עוסק בו, לטרינג, אינו מייצר פונטים לשימוש חוזר, אלא מאפיין את האותיות באופן חד-פעמי, לצורך ייחודי. "אם אני רוצה להעביר משהו שקשור למאכל מסוים, אני עושה את זה דרך האפיון של האותיות. בעיצוב פונט יש יישור קו בין האותיות, שפה ברורה, והוא אמור לשמש אותי לאופציות רבות. הלטרינג מאוד מצומצם. אני משייך אותו למוצר מסוים במבנה המסוים הזה. פונט מאפשר לכתוב בצורה רחבה ושיטתית, בכל האותיות, ולכולן יש אחידות של שפה; בלטרינג אני לא חייב שתהיה אחידות. לא בגובה, גם לא ברוחב. אני מחויב למילה אחת או למשפט אחד וזהו. אני לא צריך לשבור את הראש על מראה של ץ' אם אני לא משתמש בץ'. לכן עיצוב לטרינג הוא הרבה יותר חופשי".

איך הגעת לתחום הזה?
"זה בא מתוך חיבור לאותיות ולכל מה שגרפי. אם מסתכלים אחורה, היו כמה תחנות בחיים שלי שהשפיעו על הכיוון הזה. כותרות של סרטים, אותיות על אריזות, לוגואים של סדרות שגדלתי עליהן. בגיל ההתבגרות נתפסתי לכל מה שקשור לתרבות רחוב וגרפיטי, וגם ל'טאגינג', החתימות שליד הגרפיטי. ראיתי שיש ילדים בגיל שלי שמייצרים גרפיטי בעברית, וזה תפס אותי. גרפיטי לא נמדד בקריאות שלו, אלא בפאר שלו. בקומפוזיציה, בעד כמה הוא זורם וקונטראסטי, וגם במורכבות, למרות שגרפיטי יכול להיות פשוט. זה מאוד משך אותי. הגניב אותי לחשוב איך אני יכול לקחת מהדבר הזה ולצאת ממנו החוצה לשפה העברית".
 
עשית גרפיטי בעצמך?
"לא, הייתי ואני עדיין ילד טוב. אני לא אברח מהמשטרה ולא אקום לרסס באמצע הלילה. אבל כן היו בסביבה חברים ואנשים שהכרתי שעשו גרפיטי. אני רק ניסיתי, על נייר, לבנות שלד של אות, ולקבל הבנה בסיסית לצורניות של האותיות".

גרפיטי הוא תחום שעובד הרבה עם אנגלית דווקא. איך נולד החיבור לעברית?
"יש באמת היסטוריה רחבה יותר לאנגלית בתחום הזה, אבל עברית היא השפה שלי, אני אוהב אותה, ואני נותן לה מקום של כבוד. אני אפילו מנסה לתת פייט לאנגלית. אני מכניס לעיצוב את מה שאני אוהב, מעשיר את השפה וגורם לה להתפתח לעוד כיוונים. אבל כמובן, אני לא נותן לעיצוב להשתלט על האות. צריך לשמור על המקור שלה, ואולי בקטנות לשאוב השראה ממקור אחר. לא רק מאנגלית, אלא גם מערבית ומסינית. ככל שנתמקד בעברית, כך נעשיר את השפה".

אם תחפשו פונטים עבריים באינטרנט, תוכלו למצוא רבים כאלה להורדה חינם. הבעיה היא שרובם לא טובים: המרווחים בין האותיות והמילים בעייתיים, הצורניות לא עקבית והעיצוב לא נוח ולא קריא. "יש לנו בעיה במדינה", אומר קורנפלד. "סליחה שאני ככה מלכלך עליה, אבל אין פה תרבות עיצוב מושרשת. אנחנו לא איטליה וצרפת - שם את הולכת ברחוב ורואה שלכולם יש הערכה גבוהה לעיצוב. הבתים יפים, הצינורות והכבלים מוסתרים, משמרים את חזיתות המבנים. יש ערך לאסתטיקה. בארץ התרבות אחרת - 'העיקר שזה יעבוד'. הכול פרטאץ'. וגם הטיפוגרפיה סובלת מזה.

"הרבה שנים לא היו פונטים טובים בארץ. רק בשנים האחרונות מתחילים לפתח מודעות לנושא, ביחד עם המודעות העולמית הצומחת לכך שעיצוב שווה כסף. חברה כמו אפל מבססת את האסטרטגיה שלה על עיצוב, וזה מוכיח את עצמו. אנשים מתחילים להבין ששווה להשקיע באדריכל שיעצב את הבית, ושווה לשכור מעצב טוב עם פונטים טובים. ועדיין אני הולך ברחוב ורואה פונטים חובבניים עם רווחים לא טובים בין האותיות. רואים שעשו את הפונט הזה ביום".
 

הטייס מוסיף שדרוש ידע קליגרפי נרחב ועמוק כדי לעצב פונט נכון: "צריך ללמוד ולחקור את ההיסטוריה של עיצוב האות העברית. אם מסתכלים על פונטים כמו הדסה והצבי ופרנק-ריהל ונרקיס בלוק, שכולם נוצרו לפני עידן המחשב – המעצבים שלהם היו אנשים רציניים, שלמדו וחקרו כתיבה קליגרפית בעברית, ועיצבו את האותיות מתוך הידע והחקירה הצורנית. היום להמון מעצבים אין מושג בזה. הם פשוט יושבים ומוציאים פונטים, לא עלינו".

יחד עם המעצבת מיכל סהר יצא הטייס למאבק חברתי בגלל פונט מפורסם יחסית - "אריאל", ברירת המחדל של מיקרוסופט. הם הוציאו פונט חינמי ששמו "אלף", במטרה לעודד מעצבים, בוני אתרים ואנשים מן השורה להפסיק להשתמש באריאל לעיצוב אתרי אינטרנט. "אריאל הוא פשוט פונט לא טוב", מסביר הטייס. "חרה לנו שאנחנו וכל המעצבים הגרפיים עובדים מול פונט שכולנו חושבים שהוא זבל. לא ייאמן שעם שלם התרגל לקרוא עיתון בפונטים טובים, אבל כשעברנו לקרוא מהמסך - כל המדינה קוראת בפונט גרוע, ורק כי מיקרוסופט בחרה בו ולכולם יש וינדוס. מי שיזם את המחאה הוא מושון זר-אביב, ואיגוד האינטרנט הישראלי נתן לנו מלגה. ככה יכולנו להוציא את 'אלף' כפונט חינמי, כדי שכמה שיותר אנשים יורידו אותו והוא לא יהיה רק נחלתם של מעצבים".
 
מה הבעיה הגדולה באריאל?
"הבעיה העיקרית היא שהוא לא עוצב בידי דובר עברית אלא בידי דובר אנגלית. האותיות הלטיניות מבוססות על צורה עגולה בעוד האותיות העבריות מבוססות על צורה מרובעת, ולכן הגריד * של העיצוב אצלנו מרובע הרבה יותר. היוצר של אריאל הוא דווקא מעצב פונטים מוכשר, אבל לא היה לו מושג במקצב של האותיות בעברית, והוא יצר פונט לא עברי שהרבה מהאותיות שלו לא מתיישבות טוב עם המקצב. דבר אחד הוא כן עשה טוב - הפונט קריא מאוד על המסך".

אתה חושב שאנשים שמים לב להבדל? יש סיכוי שרוב המשתמשים בוורד בכלל לא יודעים על מה אתה מדבר.
"יש מי שכן ויש מי שלא. כך הם טיבם של דברים. לפעמים קשה לאנשים לשפוט אם פונט הוא לא טוב. אבל אם שמים שני פונטים זה ליד זה ושואלים מה טוב יותר, אני חושב שהרוב יצליחו להגיד שאלף עדיף על אריאל".
בשנת 2010 יצאה חברת גוגל במיזם להפצת פונטים דיגיטליים איכותיים חינמיים. הספרייה המלאה של הפרויקט, google fonts, שוכנת ברשת ופתוחה לכול. ב-2016 הצטרפו גם אזרחי ישראל למהפכה, וכיום אפשר למצוא בפרויקט 16 גופנים עבריים איכותיים לשימוש חופשי, פרי עבודתם של מעצבי פונטים ישראלים מהשורה הראשונה, ובהם קורנפלד והטייס.

האם פרויקט הגופנים החינמיים עלול לגזול את פרנסתם של המעצבים המקצועיים? "כמי שמנסה להתפרנס מהתחום, זה היה לי פחות משמח", מודה קורנפלד. "אבל גוגל העלתה פונטים חינמיים לועזיים לפני עשור, ואני לא חושב שזה פגע במעצבים המקצועיים. בסופו של דבר אם אנשים רוצים לעצב משהו ייחודי להם, שלא ייראה חינמי, הם יקנו פונט. חוץ מזה, לגוגל אין פונטים בכל הסגנונות, אז עדיין קונים פונטים.

"ועם כל זאת, אין ספק שאני מכין את עצמי ליום שבו יהיה קשה עוד יותר להתפרנס. כבר היום זה תחום קשה, ודינמי מאוד. יש הרי תרחיש סביר שאומר שנעבור לתקשורת שיש בה פחות טקסט, והיא תהיה מבוססת על אימוג'ים ועל דיבור. הזמנים משתנים מאוד".
 

אז לאן אפשר להמשיך מכאן?
"יכול להיות שאנחנו הולכים לכיוון של פונט 'וריאבל', פונט מותאם. היום לפונטים יש משקלים שונים, אבל אולי תתפתח טכנולוגיה חדשה שמייצרת פונט שבו המעצב יבחר את העובי המדויק שהוא רוצה לעבוד בו, את הפרופורציות הרחבות או הצרות, אם הוא רוצה סריף או סן-סריף וכו'. יהיה לו קובץ אחד שמכיל 40 מיליון אפשרויות, בכל העוביים והסגנונות. ככה מעצב לא קונה ארבעה משקלים קבועים של פונט, אלא מגוון אפשרויות. פונט כזה יהיה יקר יותר, אבל גם ייקח הרבה יותר זמן פיתוח".

דני מירב מזדהה עם תחושת חוסר הביטחון. "אני לא כל כך יודע מה יהיה עכשיו. אני חושב שמצוין שגוגל בחרו מעצבים טובים ושילמו להם תמורת פונטים שיהפכו לחינמיים, אחרת היו עולים לשם פונטים פחות טובים. כשגוגל, שנגישה לכולם, מוציאה פונטים חופשיים טובים, אני מקווה שזה ישפיע על כולם. אני פשוט ממשיך לעצב את מה שאני אוהב ושמעניין אותי".

גם קורנפלד חושב שהגופנים החינמיים של גוגל ישפיעו לחיוב. "הפרויקט מייצר מודעות גם אצל אנשים שבכלל לא ידעו על פונטים. אולי בזכות זה הם יגלו פונטים, יבינו שאפשר להתקין אותם על המחשב, וילמדו שאפשר גם לקנות פונטים. מודעות היא העניין. יש תנועות נוער שקנו פונטים, כי היו שם אנשים שמודעים לחשיבות של פונטים שמעוצבים טוב".

הטייס צוחק: "לכי תדעי לאן נגיע. אולי עוד יוציאו גם מודעות רחוב של 'כלב הלך לאיבוד' בפונט יפה". 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg