הזירה הלשונית: כך האנושות מטַפֶּשֶת עצמה לדעת
מהי "כלכלת תשומת הלב"? מה אנחנו עושים 2617 פעמים ביום? מדוע גברים בוגדניים אינם מתנצלים? ואיך אומרים טונה בבאר שבע? הזירה הלשונית סוג מיוחד של הרואין, רוצה רק סקס ועוד קצת סקס
יותר ויותר קולות ביקורת נשמעים היום מצד פסיכולוגים, רופאים, מחנכים ומובילי תרבות על העולם החדש, הנשלט על ידי מכשיר הפלא, הטלפון החכם, הסמארטפון. הדברים מפתיעים בעיקר כשהם מגיעים מיוצרי הסמארטפון והסוכריות הרבות המתלוות אליו – האפליקציות (יישומון בעברית נאה), הלייקים, הפיד האינסופי של הפייסבוק ואחיותיו. לעניין הזה הקדיש השבוע העיתון "גארדיין" כתבת מוסף נרחבת. לקרוא ולשמור. להלן טעימות.
ג'סטין רוזנשטיין בן ה-34 נגמל בהדרגה מן הסמארטפון. הפסיק לעשות לייקים שהם להגדרתו "צלצול חד של תענוג מזויף", חסם את הסנאפצ'אט אותו הוא מגדיר "סוג מיוחד של הרואין", ורכש טלפון מיוחד המונע ממנו להוריד אפליקציות. רוזנשטיין יודע על מה הוא מדבר. הוא האיש שהמציא את ה'לייק'. רוזנשטיין אינו בעלים של חברת ענק, שמן הסתם לא תחתור תחת עצמה, אלא שייך לקבוצה הולכת וגדולה של יוצרי הטכנולוגיה, מעצבים, מתכנתי-על ואחרים. אלה מוטרדים ממה שהם קוראים "כלכלת תשומת הלב".
זה מה שקורה: הסמארטפון גוזל את תשומת הלב שלנו מן העולם. משתמש ממוצע לוחץ על מכשיר הפלא השטני לא פחות מ-2617 פעמים ביום. המחקרים החדשים מצביעים על כך שהשימוש בסמארטפון פוגע ביכולות קוגניטיביות, ומנמיך את מנת המשכל. האנושות הולכת ומטַפֶּשֶת עצמה לדעת. לצד אלה, הסמארטפון הופך להיות גורם המעצב את הפוליטיקה החדשה, מהברקסיט ועד דונלד טראמפ.
רוזנשטיין לא לבד. יותר ויותר אנשי עמק הסיליקון בקליפורניה שולחים אל ילדיהם לבתי ספר שבהם נאסר השימוש בסמארטפונים, טאבלטים ואפילו מחשבים ניידים. דמות מפתח נוספת במגמה הוא ניר אייל, ישראלי על פי שמו, המספר איך פיתח מנגנונים היוצרים במודע מניפולציה של המשתמשים וגורמים להם להיכנס שוב ושוב לרשת או ליישומון הרצוי להם. מפתחים נרשמו אצלו לקורסים תמורת 1,700 דולרים. אייל מכה על חטא. הוא כותב על כך שהשימוש הפך להתמכרות, וזו אינה תאונה, אלא נעוצה בפיתוחים הטכנולוגיים עצמם.
טריסטן האריס בוטה יותר. בנאום רב מאזינים בטד הוא מבהיר שכולנו בני ערובה שנחטפו בידי התאגידים הגדולים שיצרו את הסמארטפון, והטענה שאנחנו עושים זאת מרצוננו החופשי מגוחכת. הטכנולוגיה החדשה משנה את הפוליטיקה, משנה את התודעה ומשנה את יחסי האנוש, ולא לטובה. בגוגל מינו את האריס לפילוסוף של החברה, אבל פרט לזמן למחשבה שקיבל כמעט לא השתמשו בשירותיו. הוא עצמו הראה איך לינקדין, פייסבוק ואחרות יוצרות מנגנונים הסוחפים את המשתמש להמשיך ולהשתמש, להמשיך ולהקליק ולהשתלט על התודעה והזמן הפנוי של כולנו.
מסמך פנימי של פייסבוק חשף שהחברה ערכה מחקרים שנועדו לגלות 'נקודות חולשה ופגיעוּת בין בני נוער' ולנצל אותם לכך שהם ירבו להשמש בפייסבוק. האריס סבור שהחברות לא רצו מלכתחילה ליצור התמכרות, אלא הן נדחפו לכך על ידי המפרסמים, שהם בסיס המודל העסקי של המערכות האלה. למעשה, אומר האריס, פעולת הלחיצה על כפתור או החלקת האצבע כדי לגלות מה מועיד לנו הסמארטפון דומה להשפעה שיש לכפתורים ולידיות במכונת המזל בקזינו. לורן בריכטר, שעיצב כמה פיתוחים שיעודדו את השימוש בטוויטר החל להכות על חטאו כאשר גילה שהוא מזניח את ילדיו שלו בגלל הפיותחים שהוא עצמו עיצב.
המעצבים המתחרטים נשמעים לעיתים במגננה. כדי להתמכר, הם אומרים, נדרש גם אדם הרוצה להתמכר, ולכן בתי קזינו מצליחים כל כך. עם זאת, רובם בשנות השלושים שלהם, והם מודעים לעובדה מטרידה. הם, כפי שאומר רוזנשטיין, הדור האחרון שעוד הכיר את העולם לפני הסמארטפון. עבור הדורות הבאים הדיון הזה אקדמי, והמודעות לנזקים שגורמת ההתמכרות לסמארטפונים תלך ותפחת.
גברים בוגדים היו תמיד, וכפי שאומר פתגם מרושע, הגברים מתחלקים לשתי קבוצות: אלה שבגדו בנשותיהם, ואלה שאינם מודים בכך. מסתבר שהרשת יצרה תנאים לכך שגברים בוגדים מוכנים לחלוק את ניסיונם ומחשבותיהם עם גברים אחרים בעילום שם, כמובן. במקרים מסוימים מצטרפות לשיח גם נשים המקיימות רומנים מן הצד.
אורן ליביו ועופר כרמל מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה חקרו את השיח בפורומים של בני זוג בוגדים, ופרסמו את ממצאיהם במאמר בגיליון החדש של כתב העת "עיונים בחקר השפה והחברה", בהוצאת האגודה לחקר השפה והחברה בישראל. באופן לא מפתיע, הבוגדים אינם מתנצלים או מתחרטים, בעיקר הגברים שביניהם, אלא להיפך. הבגידה בעיניהם מאתגרת את החברה המונוגמית, שהיא בעיניהם מכָנית וחסרת רגש, בעוד הבגידה אינה אלא פרקטיקה טבעית, נורמלית ואפילו מועילה. הם מציגים את הבגידה בדרכים שונות ומתוך עולמות תוכן שונים, שבהם יש דגש על תחום הרפואה ותחום המזון.
ציר מרכזי בשיח הבוגדים הוא ציר האמת והשקר. הבוגדים מתארים חיים יומיומיים הכרוכים בהכרח בשקר ובהסתרה, שכן אסור שבני הזוג הממוסדים שלהם יידעו על מערכות היחסים המקבילות. חלק לא קטן מהשיח באתר אף מוקדש לשכלול של טכניקות הסתרה שונות, כגון כיצד לתקשר עם השותפים לבגידה בלי להשאיר עקבות דיגיטליים. לצד זה השקרים נתפסים כעניין טכני פעוט, מאחר שלטעמם הבגידה היא שמאפשרת להם לחיות חיים אמיתיים ואותנטיים. אחד מהם כותב: "כולנו משקרים טיפה לעצמנו ולא חיים את החיים שהיינו רוצים לחיות, אלא את החיים שמצפים מאיתנו לחיות".
המשוחחים בפורום משתמשים במונחים מעולם הרפואה. שיח הרפואה משלב דיון מוסרי בהסברים רציונליים-תיאורטיים המנסחים תובנות מדעיות-ביולוגיות לכאורה בדבר תכונותיהם של בני האדם באופן כללי, או של הבוגדים באופן ספציפי. לעיתים הבגידה מוצגת כמחלה פיזית או נפשית, כהתמכרות או כדחף ביולוגי בלתי נשלט. בדרך כלל הטענות מציגות את הבגידה דווקא כמהלך טבעי. החוקרים מצאו טענות רבות לפיהן "מוסד הנישואין נוגד את הטבע האנושי", או ש"טבע האדם אינו מונוגמי". "הגוף רוצה את שלו", על האדם "להאזין לרחשי הגוף... לקצב הפנימי", ואפילו "כבני אדם בהמתיים כל מה שאנחנו רוצים זה סקס ועוד קצת סקס". באותם מקרים שבהם משתתפים בפורום שיתפו את החברים בלבטים מוסריים סביב מעשה הבגידה, הסבירו להם לעתים משתתפים אחרים מדוע הם צריכים לחשוב על המעשה במונחים גופניים ולא מוסריים. כך למשל הומלץ למשתתף כזה: "המצפון שלך יושב כרגע בלב או בכליות עם המוסר. תנסה להוריד אותם כמה סנטימטר לכיוון המפשעה".
עולם תוכן המשיק לעולם הרפואי ומשמש גם הוא את קהילת הפורום בתדירות גבוהה הוא שדה האוכל. הבגידה מוצגת שוב ושוב כתוסף מזון שהוא "מרגיע ולפעמים מעורר". קיום יחסי מין במסגרת הבגידה דומה לפעולת האכילה: "יתחשק לה לנשנש מישהו שממש מתחשק לה עליו", "טעימת הפרי האסור". כך גם השוואה בין איברי מין או מערכות יחסים מיניות לדברי מאכל ספציפיים: "יש פומלות מתחת לחולצה"; "כבר מצאת מישהי שמוכנה למרוח חרדל על הנקניקייה שלך?"; "חטיף". יחסי מין מוצגים כסוג של תבלין המשפר את טעמה של המנה העיקרית: "סקס הוא פאסֶה כשאינו מתובל".
דווקא בדימויי האוכל מוצאים החוקרים הנמכה מסוימת של הבגידה בעיני הבוגדים עצמם. כאן הבגידה כרוכה גם בתפיסה שלילית שלה בהשוואה למערכת היחסים הממוסדת, שיכולה לשמש בסיס יציב, בריא ומשביע. ההתייחסות למערכת היחסים הבוגדנית מתוך הקבלה לפעולת האכילה מבנה יחסי כוח ברורים בתוך מערכת היחסים הזו: תפקידה לספק בראש ובראשונה צרכים אינסטרומנטליים, ובמסגרתה בן הזוג הוא מעין משאב מתכלה, המיועד לשימושו הפונקציונלי של זה שברצונו להשביע את רעבונו.
ומעניין לעניין באותו עניין, כמה תגובות הגיעו לטור הקודם שעסק בקשר בין המטבח הביתי והטֶבַח ההמוני.
זאב סטרניק מסכיר פתגם בפולנית, המקביל בערך למה שהוזכר בשפות אחרות: "Gdzie kucharek szesc, tam nie ma co jesc". בעברית: איפה שיש שש מבשלות, אין מה לאכול.
ישי רוזנבאום כותב: "המילה 'מטבח'" והאוקסימורון לכאורה 'מטבח טבעוני' טורדים את מנוחתם של טבעונים רבים. מדי פעם מתפתחים דיונים ערים למדי בנושא בקבוצות הדיון הטבעוניות ברשת. חלופות שונות מוצעות למילה: מבשל, מבשלון, מבשלה (שלמרבה הצער כבר תפוסה...), בישולייה. משורשים נוספים: מִטְפָּח (מלשון טיפוח), מִזְנָן (וגם: מזננה, על משקל מסעדה; כפל המשמעות הפוטנציאלי לא נעלם מעיניי), מִצְמָח. יש גם הלחמים: טובשיל, מַאֲרֶחֶת או מַאֲרָחָה ועוד. ההצעה שהכי מצאה חן בעיניי, דווקא בשל היעדר התחכום המוחלט שלה: 'חדר הכנת אוכל'. אני עצמי מכנה לפעמים את המטבח מִטְרָח - כי זו יכולה להיות לעתים טרחה גדולה להכין אוכל".
ועוד בענייני המטבח והמזון כותב גולן: "בספרך 'הזירה הלשונית'" כתבת על עניין הדיאלקטים השונים באזורים או ערים שונות בדרום.
בין היתר הזכרת את המילה טוּנה כשם לדג או למאכל. בבאר שבע (אם אינני טועה), היא נאמרת בחולם מלא: טוֹנה. השבוע ראיתי דיון בפייסבוק, הנוגע לשאלת ההתנשאות על אנשים שמדברים שונה. המחברת, בין היתר, הביאה את הדוגמא של הטונה, כשהיא טוענת שהסיבה לשיבוש בהגייה הוא תוצר של השפעת הצרפתית שהייתה שגורה בפי יוצאי צפון אפריקה, שבה שם הדג הוא בחולם – thon. כמו כן, ערבים בארץ במקומות שונים, אומרים טוֹנה בחולם מלא. מה לדעתך המקור לשיבוש? אצל הוריי, שהגיעו ממרוקו ודיברו רק צרפתית, עדיין אומרים טוּנה כמו שנהוג אצל הרוב בארץ. זאת ועוד, באותה משפחה, אלה שגרים בדרום מבטאים בחולם מלא ואלו שגרים בצפון מבטאים כמו כולם. האם זה עניין בכלל של דיאלקט של אזור מגורים?".
השאלה נהדרת, התשובה מורכבת. לא נעשה מחקר ספציפי על הגיית טונה, אבל המקור לשינויים בלשון הדיבור הישראלית הוא בדרך כלל אתני ולא אזורי או יישובי. כאשר אזור או יישוב מסגל צורה מיוחדת, המקור לכך הוא ההרכב האתני של היישוב. כאשר אדם או משפחה יוצאים מגבולות האזור הם עשויים לשנות את הרגלי הדיבור ולהסתגל לסביבה. במקרה של טונה, ההסבר הקושר את 'טוֹנה' בחולם בצרפתית סביר ביותר.
נגמלתם מהסמארטפון? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית
אקו"ם