כאילו אצבע אלוהים נגעה בי: כך מוקי הפך למוזה
עפרה יצחק ידעה אושר גדול והתמודדה עם אכזבות גדולות, אבל לא הרומן עם המורה שלה למתמטיקה, שלימים הפך להיות בעלה, ולא האכזבה מהידיעה שתהליך אימוץ של שלוש שנים ירד לטמיון, הכינו אותה להיכרות עם שיריו של מוקי: "ההשראה הייתה ארוכה וחזקה, תחושה שהזכירה לי בעוצמתה את הלידות שלי"
כולנו מכירים את זה: שיר חודר לפעמים את כל החסמים והמחיצות בנפש אדם, מטלטל אותה ומהווה גם טריגר לשינוי. זה מה שקרה לאמנית עפרה יצחק. בפתחה של השנה שעברה היא לא שיערה שהיא צועדת לתוך שנה משמעותית שתטרוף את חייה השלווים בביתה במדבר. והכל בגלל שיר בועט אחד "מה לך נפשי" שכתב המשורר יצחק לאור ומבצע הזמר מוקי.
"מה לך נפשי, שאת כל כך בסדר?
כל כך מכובסת,
מכונסת בעצמה.
מה לך נפשי שאת מעמידה פנים?
הרי חיי מתנהלים
איתך או בלעדייך
תתפשטי כבר נפשי,
תתפשטי ותעשי לי
ככה או ככה,
ככה וככה.
היי פגיעה, נפשי,
אז מה אם תיפגעי?
תמיד את כל כך מתגוננת,
מתחשבנת, מחושבת
אבל מתחת יש לך רכבת מרעישה,
היי חסרת בושה.
אני רוצה לרעוד,
אני רוצה לרעוב,
אני רוצה שוב לאהוב"
(יצחק לאור)
"במשך שבועיים הקשבתי לשיר בלופ. הטקסט והביצוע שלו היו כל כך עוצמתיים. השיר מגנט אותי, הסעיר את רוחי ושלח אותי לסטודיו. כאן פתחתי שלושה קנבסים והתחלתי לצייר", משחזרת עפרה יצחק.
אחרי השיר הראשון זה קרה לה גם עם השיר השני והשלישי ועם שטף שיריו של הזמר ובהם "לב חופשי", "באמת מקרוב", יוצא מזה" רגע של חסד" ועוד. "בפעם השלישית הבנתי שמשהו חדש קורה לי. דבר שכמעט אינו בשליטתי. הרגשתי כאילו לקחתי פטריית חוויה (לא הזיה), הייתי באופוריה, ריחפתי. כאילו אצבע אלוהים נגעה בי. בעקבות זה הציור נעשה צורך קיומי כמעט, קוראים לזה מוזה. הציורים היו פרשנות אישית ונשית שלי על שירים של מוקי והם לאו דווקא היו שירים אופטימיים או נשיים. ההשראה הייתה ארוכה וחזקה, תחושה שהזכירה לי בעוצמתה את הלידות שלי".
זה בא מתוך שמחה?
"שמחה מטורפת. הוצפתי באנרגיות חזקות. ציירתי ביום ובלילה, שבתות וחגים. בלי אוכל ובלי שינה. לא היה לי קר. כשלא ציירתי הלכתי או רצתי והשלתי עשרה ק"ג ממשקלי מבלי להתכוון לכך בכלל. זו חוויה שלא הכרתי בעבר".
עפרה יצחק, 45, מתגוררת עם משפחתה במדרשת שדה בוקר. בנעוריה למדה בבית ספר לאמנויות במצפה רמון, שם הכירה את מי שהפך לימים לבעלה ואבי ילדיה חזי יצחק, שהיה אז המורה למתמטיקה שלה ומבוגר ממנה בעשור. "שום דבר לא היה מתוכנן. יחסי מורה תלמידה ממש לא היו מותרים אז כמו שאינם מותרים היום, אבל האהבה הייתה חזקה. מצפה הייתה ישוב קטן וכולם ראו, זה עשה גלים, עדינים אמנם. כעבור שנה הוא עזב ועבר למדרשת שדה בוקר. ואני הייתי על הקו בין התיכון למורה שלי. בגיל 19.5 התחתנו וכאן בנינו בית וגידלנו משפחה".
מדרשת שדה בוקר בחדשות.
"בעלי מלמד במדרשה גם אני מלמדת בה ציור, והבן הצעיר שלנו תלמיד במדרשה. זה מוסד חינוכי מהאיכותיים ביותר, שכל הורה צריך לבקש עבור ילדיו ויש לשמור עליו בקנאות. אין לי מושג מה יהיה, מה שבטוח הדיבורים על סגירתו אינם קשורים לקשיים תקציביים אלא נובעים ממניעים פוליטיים".
בדיעבד, ברור ליצחק שסערת הנפש שפקדה אותה השנה מתחברת לתקופה בת שלוש שנים בהן היא ובעלה פרופ' חזי יצחק, שהם הורים לבת ושני בנים (23, 19, 14) היו בתהליך אימוץ שהסתיים באכזבה מרה.
"הכל היה מוכן לקליטת הילדים בביתנו, אבל בסוף אף ילד לא הגיע", היא מגלה. "הילדים הביולוגיים שלנו גדלו. ופתאום היה לי המון זמן פנוי ואנרגיות אדירות. רצינו לעשות מעשה טוב למען החברה ולהוות דוגמה חינוכית באמצעות מעשה לילדינו ולסביבה והחלטנו לאמץ שני ילדים, שני אחים, לא חשוב היה לנו הגיל, מין, צבע, מוצא או מצבם. אבל לאחר שלוש שנים פרק האימוץ נסגר בלא כלום. ואנחנו לא היינו המשפחה היחידה שלא צלחה את התהליך. המערכת לא תפקדה. כשהבנתי שזה לא הולך לקרות, נהיה לי חופש לשאול שאלות, מאין אני באה ולאן אני הולכת".
ומה מצאת?
"קראתי ראיון עם הזמר מוקי ונגלו לי גוונים בקולו שעניינו אותי. אנחנו בני אותו גיל אבל שונים, ממש אנטיתזה. אני סוג של ילדה טובה עם כמה סימני קריאה. הכרתי את בעלי עוד בתיכון, הקמתי משפחה בגיל צעיר. חיי הלכו בתלם. בעקבות הריאיון התחלתי לקרוא ולשמוע טקסטים של מוקי". אז נתקלה הציירת בשיר "מה לך נפשי", שסלל את הדרך לתערוכה.
באותו שלב ביצירה יצאו מתחת ידיה של עפרה יצחק 16 ציורים בהשראת השירים, והיא כבר החלה לחשוב על הצגתם בתערוכת ביכורים. "הייתי מאוהבת בכל מה שהיה בסביבתי, זחוחה ומרוצה מעצמי ולא ידעתי שבכל סיפור טוב יש משבר עמוק באמצע".
מה היה המשבר?
"ביקשתי ממכרה שהייתה אוצרת אמנות בעברה, לקפוץ לסטודיו כדי להתרשם מהעבודות, ובעיקר כדי לתת לי כמה טיפים כיצד לפרוץ החוצה ואיך ליצור קשרים עם בעלי גלריות כדי להציג את התערוכה. אבל במקום זאת היא התבוננה בציורים וביקרה את העבודות שלי. היא פסלה את השירים על הציורים, בטענה שהם מפריעים לציור. אמרה שאני פוחדת להיחשף, חוששת שהצופים יפרשו אותי, שאני נוהגת כמאיירת ולא כציירת. היא ניתחה ציור אחר ציור ודרשה שאעבוד עליהם מחדש, שאתקן אותם ואשים את עצמי במרכז".
נשמע מבאס.
"אם הייתי צריכה להצביע על שעה מסוימת שנפשי טולטלה, זו הייתה השעה. לאחר שהסעתי אותה בחזרה לביתה, ולמען האמת - רציתי שהיא תלך ברגל ושיהיה לה קר, נכנסתי לסטודיו והסתכלתי מחדש על העבודות שלי. הייתי חשופה. דחפתי חמש סוכריות לפה וציירתי עד הבוקר. הבייבי'ס שלי, הציורים שכבר חתמתי עליהם נשחטו אחד אחד. נכנסתי לתקופת אבל. בכיתי המון. זה כאב לי מאד.
"אבל בדיעבד היא כמובן צדקה. חזרתי לשיר שממנו הכל התחיל ואמרתי לעצמי: 'היי, פגיעה נפשי, אז מה אם תיפגעי?'".
השינוי, שגם תלמידיה היו עדים ושותפים לו כשהגיעה לשיעורים עם עיניים אדומות, גרם לה להזיז מהפרונט את מוקי ולתת מקום מלא לעצמה ביצירה שלה. "הסרתי את מלות השיר מהציורים למעט כמה מהן שנטמעו בציורים, והם עומדים חשופים, אבל הן כאן בזכות עצמן".
ל-16 הציורים שתוקנו, נוספו עוד 14, סה"כ 30 ציורים שנושאים רק את שמות השירים של מוקי, עם הפרשנות האמנותית שלה. בין הציורים, הסדרה "לבד ביחד" ("כמה לבד יש בתוך הביחד") שכוללת ארבעה ציורים ובהם נראים בני זוג במצבים שונים, כשאחד מהם שקוף והשני מופיע במלוא צבעיו. הציור "אדם אדמה" מציג פני נוף הנוצרים מפני אדם. בציור "נקי משקרים" - ששמו לקוח משירו המפורסם של מוקי "לב חופשי", דמות לבושה לבן הנוגעת בכף היד במים לצורך התנקות פיסית ונפשית. 30 העבודות מוצגות כעת בגלריה Unity Art House, ביפו. בהמשך תוצג התערוכה גם בירושלים ובבאר שבע.
הזמנת את מוקי?
"מוקי היה מודע לכל תהליך היצירה. יצרתי איתו קשר ושלחתי לו תמונות של העבודות, אבל הוא היה קשה להשגה. הצלחתי רק לקבל אישור שאין בעיה מצדו בעניין זכויות יוצרים. כשביקשתי ממנו לפחות להצטלם איתי הוא סירב".
מאכזב?
"מאד. זה היה שברון לב. שנה שלמה אני עסוקה, אמנם מרצוני, ביצירה שלו, אז קיוויתי למחווה קטנה בין יוצרים. אולי אני לא קוראת נכון את המפה. אני מקווה שהיצירה שלי עומדת בזכות עצמה גם ללא אבק כוכבים".
במענה לפנייתנו הבהיר מוקי כי אינו מעוניין להגיב.
בימים אלה מתכננת יצחק את הפרויקט הבא שלה. תערוכה של דיוקנאות רגשיים למשוררות מבוגרות שעודן בחיים ובהן נורית זרחי, אגי משעול ואחרות בהשראת המועדון "חבורת הכובע האדום" (Red Hat Society Day), ארגון חברתי שהוקם בארה"ב ב-1998 שמטרתו לתת מקום של כבוד לנשים בנות 50 ומעלה בכל תחומי היצירה והעשייה. "פצחתי בקריירה של ציור שבחרה בי בכל העוצמות", היא אומרת. "כשאני חושבת על התערוכה הבאה, הלב דופק בהתרגשות ואני מקווה שאעמוד ביעד".
התערוכה "אדם אדמה" מוצגת כעת בגלריה Unity Art House ביפו, עד ה-9.11.17. לאחר מכן תנדוד התערוכה לבית בק למדע, הר חוצבים ירושלים, ובינואר 2018 תגיע לספריה עירונית באר שבע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם