ראשי » האצטדיונים

הכי טובים 2013: האיצטדיונים

אנחנו מקימים אצטדיוני כדורגל מפוארים וחדישים, אבל הבכורה עדיין שייכת למגרש מיתולוגי בן יותר מ-50 שנה. מי יזיז את בלומפילד מהפסגה? חכו לאיתות מחיפה

צופה הכדורגל הישראלי כבר לא מסתפק בישיבה על בטון קר ודחיפות בכניסה לאצטדיון. אחרי שביקר בקמפ נואו של ברצלונה ולקח את הילדים לחוויה באולד טראפורד, ביתה של מנצ'סטר יונייטד, גם הוא רוצה כזה פה, אצלו בבית.

לאחרונה נפתחו בארץ שני אצטדיונים חדשים ומפוארים בפ"ת ובנתניה, עוד השנה אמורה להיות חנוכת המתקן המרשים בחיפה, על שמו של סמי עופר, אבל עם כל הכבוד, האוהד המקומי ממשיך להתפעל מבלומפילד, הישן והטוב.

שנת פתיחה: 1962. מקומות: 14,700. מיקום: דרום-מערב ת"א יפו, בין רחובות בן צבי וקיבוץ גלויות. קבוצות מארחות: מכבי ת"א, הפועל ת"א, בני יהודה

האצטדיון האהוב בארץ, למרות שהוא עתיק יומין ולא עומד בסטנדרטים שהולכים היום בעולם המודרני, אלה שכוללים הוד, הדר ויוקרה.

אז מה הסוד? המרכיבים, כמו מתכון סודי שעובר מאב לבנו. קודם כל דרכי הגישה הרחבות, שכמעט ולא יוצרות פקקים בדרך ליציע. אני מדבר על הכניסות ליפו מכביש החוף, מבת ים, מכיוון נתיבי איילון.

מעטים המקרים בהם ישבתי ברכב וקיטרתי ואני ביקרתי שם מאות פעמים. גם החניה נוחה. אם המגרשים הסמוכים מלאים, עדיין אפשר למצוא ברחובות הקטנים שליד ובאיזור המוסכים השומם. לי יש אחת קבועה. חמש דקות מהמגרש, אפילו בימים בהם האצטדיון עמוס.

למרות הקילומטראז' שעבר עם השנים, בלומפילד דאג לשפצר את עצמו לא פעם. כסאות, שירותים. אין כמעט מקום שממנו לא רואים טוב את הדשא המשובח ומה שהכי שווה זו הקירבה למשטח, שיוצרת אינטימיות מחייבת בין האוהד לשחקן. בקלות ניתן לשמוע את זעקות הפצועים ואת תסכול השוער, שהרגע חטף.

בלומפילד אמנם מארח את שתי הקבוצות המפונפנות של הליגה, מכבי והפועל ת"א, אבל אין בו תא כבוד כמו שהיום עשירי העולם מבקשים, כזה שמגיע עם מיטב הפאסילטיז. עם כל הריספקט, קייטרינג במחצית זה עדיין לא זה. חלק גדול ממנו גם לא מקורה ובחורף האחרון, לשבת מתחת לגשם השוטף, זה בטח לא היה כיף גדול, אבל עדיין מבחינת אווירה אין כמו האצטדיון. שער 11, בדרום המתקן, מיועד לאוהדי מכבי. שער 5, עם הגב לצפון, תמיד עם אוהדי הפועל. אם יש פלא בכדורגל הישראלי, הוא מתרחש שם בתוך גוש הבטון.

צביקה רון (61), מנהל קאנטרי צהלה, אוהד מכבי ת"א: "לבוא, ליהנות ולצאת"

בלומפילד, לטעמי, מספר 1 בארץ. אתה מגיע אליו מכל הכיוונים. מגרשי החניה רחבים ועשר דקות אחרי סיום המשחק אתה כבר בדרך הביתה, בנתיבי איילון. הכסאות נוחים. אתה רואה כמעט מכל מקום ביציע, השירותים פחות או יותר נקיים. זה מה שמעניין אותי כאוהד. לבוא, ליהנות ולצאת. לא הייתי רוצה שייגעו בו. מבחינת נוחות הוא אחד הטובים שיש גם מחוץ לישראל".

-מה היית משנה?
"אין אצלנו הרבה ימי חורף קשים, ובכל זאת צריך לקרות את כל היציעים".

-איך האצטדיונים האחרים?
"טדי טוב. עכשיו נבנו השניים בנתניה ופ"ת, השקיעו בהם מיליונים, אבל הקימו אותם אנשים שלא מבינים בכדורגל, או עסקנים שיש להם מקום חניה קבוע. אתה לא יכול להיכנס ולצאת. קטסטרופה. שום הנדסת אנוש. בעכו יש אצטדיון נחמד ואילו זה שבר"ג מיותר לחלוטין".

שנת פתיחה: 1991. מקומות: 21.600 עם תכנון להרחבה ל-33,500. מיקום: דרום ירושלים, מול קניון מלחה. קבוצות מארחות: בית"ר ירושלים, הפועל ירושלים, הפועל קטמון

טדי אצטדיון נפלא, אם אתם גרים במרחק הליכה ממנו. זאת אומרת, אם אתם לא צריכים להיכנס לרכב ולנסוע. כי אם כן, אתם בצרות. העונה, כשהוא אירח את המשחק המסקרן בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה, יצאתי מת"א ב-17:30 ונכנסתי ליציע שתי דקות לפני הפתיחה, סביבות 20.50. אפילו במבחן בגרות בחשבון זו לא תשובה הגיונית.

אין מה לעשות, שוב נושא של דרכי גישה. היציאה מכביש בגין לכיוון האצטדיון מתנקזת לצוואר בקבוק איטי שממנו יש פנייה צרה לחניון המגרש ולקניון מלחה. מין שילוב דרכים בלתי אפשרי בו או שאתה משתחל בנס לנתיב הנכון, או שאתה דופק את הטמבון ומפעיל את הביטוח. אם אחרי כל הסיבוב הארוך והעצבים החמים עוד בא לכם גם לחנות, אתם בברוך לא קטן. לאחרונה האיזור נמצא בשיפוצים, עקב הקמת אולם ספורט סמוך, אז מגרש החניה הוקטן ואין עבירת תנועה שלא נעשית שם בדרך למציאת מקום מנוחה לרכב.

זהו מצב צבירה מחריד, כי בסך הכל מדובר ב15- אלף צופים שנראים שם כמו חצי מיליון ברחובות שנגחאי. כמות שבליגה אירופית בקושי ממלאת יציע ומוציאה שוטר לרחוב. זו חוויה שבסופה אתה אומר "במשחק הבא בטלוויזיה הבנויה".

בלי דרכי הגישה, החניות והכניסות, טדי מגרד את ראשות הטבלה. קודם כל זה בזכות הקהל הירושלמי, שללא הגרעין הקשה, הוא אחד הרועשים והמוזיקליים שיש, ועם האקוסטיקה המסחררת שמעניק האצטדיון יש פה אלמנט חווייתי מובהק. לאוהדי קבוצת החוץ מומלץ לא להיכנס בטעות ליציע המזרחי ובטח לא ללבוש בגדים אדומים, נושאי סמל הפועל. ראו הוזהרתם. האחרון שעשה זאת עדיין נעדר.

 הצפיה טובה מכל יציע גם בזכות הגבהת הדשא ב-148 ס"מ וכשיושלם היציע הדרומי ויתווספו עשרת אלפים מושבים, יהיו שם למעלה מ-33 אלף מקומות. טדי יהיה בעתיד אידיאלי לאירוח משחקים בינלאומיים, עדיף בהרבה על אצטדיון ר"ג המדכא, רק שאלה אחת תיוותר פתוחה: איפה לכל הרוחות חונים?

אודי רבינוביץ' (34), טכנאי בסלקום, אוהד בית"ר ירושלים: "אוהב את החמימות"

אני אוהב את האווירה של טדי, החמימות שהוא מביא. עכשיו אולי זה קצת פחות מורגש, בגלל ריבים פנימיים בין האוהדים לקבוצה, אבל באופן כללי זו חוויה. כאחד שביקר פעמיים בחייו באצטדיון ימק"א הישן, שם בית"ר נהגה לארח, זה הבדל של שמיים וארץ".

-מה אתה לא אוהב?
"אם המשחק נערך בשבת אין בעיה, אבל באמצע השבוע יש בלאגן כשמגיעים. הפקקים, מקומות החניה. אני אחד שלא אוהב תקלות, מעדיף לצאת עשר דקות קודם, אז אני מחנה בשכונת מלחה הסמוכה והולך ברגל".

-מגרש חלופי?
"אין על בלומפילד. האווירה שם מיוחדת. הייתי בפ"ת והיה נחמד. בנתניה יש אצטדיון קטלני, אבל הגישה אליו קשה. קניתי כרטיס יומיים קודם ועדיין נכנסתי 20 דקות אחרי שריקת הפתיחה".

שנת פתיחה: 2011. מקומות: 11,500. מיקום: צפון פ"ת, דרך אם המושבות. קבוצות מארחות: מכבי
פ"ת, הפועל פ"ת

לא ברור איך אצטדיון כל כך יפה משאירים לשתי קבוצות אפורות כמו הפועל ומכבי פ"ת, שהיום מפארות את טבלת הליגה השניה בישראל.

בעצם על מה להתלונן? מי שמכיר את האצטדיון הישן של העיר, האורווה, שעמד במשך עשרות שנים מול בית החולים בלינסון - זה שעכשיו הוקמה על חורבותיו שכונה חדשה - יכול רק לברך. במושבה יש קומפלקס מרשים שעלותו הגיעה ל-200 מיליון שקל. קודם כל הגישה אליו נוחה. כביש 5 לכיוון ראש העין, פנייה לפ"ת, נתיב רחב שמוביל ישר למגרש המואר, כך שלא תוכלו לפספס גם ממרחק של קילומטרים.

יש דיווחים על בעיות בכניסה למתחם, אבל חניה גדולה מקבלת את פני הבאים. יש אפילו תחנת רכבת, קרית אריה, שאם יום אחד נהיה כשאר העמים, תוכל להוריד בימי משחק אלפי אוהדים. היציעים מרווחים, השירותים מצוחצחים, הקרבה לדשא אידיאלית. התאורה היא ליגה אחרת. רק מה, אני לא אוהב מגרש שבו יש שני צדדים והוא לא סגור. דשא שלא מוקף בארבעה יציעים.

אין מה לעשות, בשביל להרגיש היטב את הקהל חייבים אותו בקוואדרו ולא בסטריאו, אבל בואו נגיד שאצל מכבי פ"ת, עם 500 אוהדיה המסורים ושני מתופפיה הרועשים, זה לא בדיוק משנה. במציאות הישראלית מדובר באצטדיון משובח שכבר אירח השנה את גמר גביע הטוטו ויארח בקיץ את משחקי אליפות אירופה עד גיל 21. אל תדאגו, עירו של יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון, לא תקופח.

קרן (22), סטודנט, אוהד הפועל פ"ת: "נוח, אבל מנוכר"

אנחנו, אוהדי הפועל פ"ת, קוראים לאצטדיון 'ראש הזהב' על שם נחום סטלמך וזה כבר שווה ציון,
אבל מבחינתי הוא היה ונשאר מנוכר. יש בו אקוסטיקה טובה, אבל הוא זר. מה לו ולנו? נכון שיותר נוח
לראות שם משחק מבחינה טכנית, אבל מבחינת הנפש אני לא מרגיש שייך בגלל שאני אוהד הפועל פ"ת. אי אפשר להשוות בין הקבוצה לרמת האצטדיון בו היא משחקת. הרגשתי יותר בבית באצטדיון הישן, אבל אולי זה רק אני, בן אדם נוסטלגי".

-איזה אצטדיון אתה אוהב?
"אני מלא בגעגועים למגרש הישן שלנו, האורווה. לא יכול להסביר. אולי בגלל שהקהלים האחרים שנאו
להגיע לשם וכל הזמן היית קורא בעיתון על השירותים המלוכלכים ועל המקלחות ללא המים החמים. דווקא בגלל שזה היה שלנו. זו אווירה שונה, תקופה אחרת, אבל זה הרגיש כמו בית".

שנת פתיחה: 2012. מקומות: 13,800 (תכנון על הנייר ל-24,000). מיקום: נתניה, צפונית לגשר
השלום, סמוך לכביש החוף. קבוצות מארחות: מכבי נתניה

לפני מספר שנים אימן את מכבי נתניה לותר מתיאוס, אחד הסמלים הגדולים של הכדורגל הגרמני.
באחת הפעמים שישבתי איתו הוא התפלא בשביל מה צריך להשקיע כל כך הרבה במונומנט כמו אצטדיון עירוני.

היו נותנים לו רבע תקציב ובשליש זמן היה מעמיד מתקן צנוע ומדוגם. לא, נתניה הלכה בהכי גדול שאפשר. האישור להקמה ניתן ב2003-, וכעבור חמש שנים, על פי התכנון, היה צריך לפתוח את השערים, אבל לא הכל דפק כמו שצריך. בעיות עם החברה המבצעת, שנים של עיכובים ורק בנובמבר 2012 התקיימה הבכורה בתיאטרון החלומות של ראש העיר, מרים פיירברג. שאפתני, מרהיב ובעיות שעדיין לא נפתרו.

אין ספק שלעומת אצטדיון "הקופסה", המיתולוגי, מדובר בשדרוג על. כמו חללית מול ססנה, אבל השאלה אם התשובות שהצופה זקוק להן ביום משחק קיבלו מענה. זהו, שלא. אני הגעתי למשחק חנוכת האצטדיון יחד עם 13,800 אוהדים. אנחנו לא מדברים על כמות היסטרית, גם המרחק הקצר מכביש החוף נראה מבטיח. או-טו-טו אני שם. זהו, שלא.

תהליך הכניסה לאצטדיון מייגע דרך איזור מסחרי צר. מקומות חניה קשה למצוא. שוב בעיות רציניות של גישה שלא ברור איך לא טופלו במהלך השנים שעברו מהתכנון ועד הפתיחה. במשחק נגד מכבי חיפה, העונה, המונים נכנסנו הרבה אחרי שריקת הפתיחה. מצב שאסור שיהיה, בטח לא היום כשאנחנו בשיא הקדמה הטכנולוגית.

אבל כשנכנסים, בסופו של מיון, מתגלה עולם חדש וסטנדרטים גבוהים. זהו אצטדיון מרהיב, כזה שאתם יושבים ביציע והנשימה נעצרת, בטח אם אתם אוהדי כדורגל, בטח אם אתם נתנייתים מבוגרים שפעם הצטופפו על ספסלי העץ בכדי לראות את עודד מכנס ומוטל'ה שפיגלר בפעולה. רק ששוב, כמו בפ"ת, מדובר בשני כיוונים ולא ארבעה יציעים שמקיפים את הדשא. הצפוני והדרומי חשופים ויש כאן בעיה ביצירת אווירת טרור, כמו שאוהדי הקבוצה הביתית אוהבים להכניס ביריבה.

מה שמצחיק זה שעם כל האצטדיון היפה, נתניה, כמו הפתח תקוואיות, נמצאת בצרות מקצועיות ובסכנת ירידה לליגת המשנה. הפחד הגדול שהמתקן המפואר יהפוך, לא עלינו, לכלוב של זהב. אוי, ויי.

חגי מרום (43), ממחברי הספר "יהלומים לנצח, סיפורה המופלא של מכבי נתניה", ובעל ההוצאה
לאור "מרום תרבות ישראלית": "לא מושלם, אבל תענוג"

אצטדיון מדהים. את בעיית דרכי הגישה קלטנו במשחק הראשון, אז מגיעים טיפה יותר מוקדם, מחנים
קצת רחוק. תמיד יהיו תלונות ועדיין לא מושלם, אבל בכל זאת תענוג. אתה מרגיש שמכבדים אותך בתור צופה, נותנים תנאים לבוא עם הילדים והמשפחה. אתה לא נדחק, יש מקום בשפע. אירופה, אם כי יש אוהדים שהיו מעדיפים לחזור לאצטדיון הישן ולנצח, מאשר לחיות במלון חמישה כוכבים ולהפסיד".

-מה ניתן לשפר?
"בדרכי הגישה אני מודה שהיה צריך להשקיע יותר, אבל אם נישאר העונה בליגת העל אני מאמין שהבעיה תיפתר ואם נרד, אז לא צריך. הרי כמה יבואו למשחק נגד לוד?".

-מגרש חוץ מנתניה?
"בלומפילד. אתה ממש יושב על הקווים. לפני משחק אתה יודע שיהיה מלא, מה שקשה להגיד על המגרש בנתניה, שם תמיד יש הרגשה שחסרים צופים. החלום הגדול שהאצטדיון החדש שלנו יתמלא ברגעי קסם, כדוגמת אלו שנצרבו בזיכרון ימיה הגדולים של הקופסה ושיצמחו המכנס, לביא ושפיגלר של העתיד".

שנת פתיחה: 1951. מקומות: 41,583. מיקום: בין גני יהושע לקניון איילון. קבוצות מארחות:
נבחרת ישראל, הפועל ר"ג

פעם כשאני צריך ללכת לאצטדיון ר"ג, זה כמו לבקר אצל רופא שיניים. דיכאון המחץ. אצטדיון לאומי בעל אווירת בית קברות, שבו גם המשחק הכי גדול יוצא איכשהו רע.

זהו אצטדיון ישן בסגנון סובייטי. הכל גדול, מונומנטלי. אם אתם יושבים ביציעים המערביים, שהוקמו
ב-1982, אז עוד מילא, החוויה שלכם תהיה סבירה מינוס, אבל אם נפלתם על היציעים הישנים, המזרחיים, אלה שאירחו אותי כילד, אלה שראו ב-1976 את אורי מלמיליאן מביא גביע לבית"ר ירושלים בבעיטת בננה, הלך עליכם.

היציעים המזרחים רחוקים מהדשא, לא מקורים, לא נוחים. זה הכי רחוק מכדורגל של שנות האלפיים
וכשהאצטדיון כל כך מנוכר ויש נתק בין הנעשה במגרש למתרחש ביציע, אז חבל על המאמץ ומחיר הכניסה. לא פעם שחקנים התלוננו שאין הרגשה ביתית ובמשחקים בינלאומיים, כשאנחנו בנחיתות מקצועית טבעית, זו בעיה לא קטנה. כשלואיס פרננדס הצרפתי אימן את הנבחרת, הוא עשה מעשה נועז. לקח את הבחורים מהבית הלאומי והעביר את המשחק המכריע נגד יוון לבלומפילד, הגועש, בכדי שיהיה משהו שונה באווירה. לא עזר, הפסדנו גם שם.

החניה בר"ג היא עוד מכת מצרים. כש-40 אלף צופים מחליטים למלא את היציעים מדובר בסמטוחה. אני בדרך כלל חונה במתחם הממדיון, שבפארק הירקון, שם ניתן לעבור את הנחל בעזרת הגשר ולהגיע בקלות למגרש. הבעיה היא היציאה, בסיום. קחו בערך שעה על השעון וגם עיתון כדי להעביר את הזמן. זהו אצטדיון שהקהל והשחקנים לא אוהבים להגיע אליו מרצונם החופשי, אבל מתים להגיע אליו מאחר ושם נערכים משחקי חצי גמר וגמר גביע המדינה ומשחקי הנבחרת. בתכנון שקיים על הנייר, האצטדיון ייהרס וייבנה להתאחדות לכדורגל בית חדש. במהרה, בימנו ואמרו אמן.

דני שמש (58), מנהל מכירות בחברה ליבוא מוצרי חשמל, אוהד נבחרת ישראל: "לא אוהב את
הריחוק"

ממש לא אוהב את האצטדיון. לא את האקוסטיקה, את הריחוק מהדשא, את השיפועים הבלתי הגיוניים
של היציע המזרחי. המשטח בסדר, אבל זה לא מספיק. אני באופן אישי יושב בשורות הראשונות וצריך להרגיש את הנשימות של המגן הימני ושם זה בלתי אפשרי. במשחקי נבחרת חייבים את החום של האוהד. דווקא עם בעיות החניה פיתחתי מיומנויות. חמש דקות עם חבר על קטנוע. לא נכנס עם מכונית. פעם כבר הייתי תקוע שעתיים בפקק ופרצו לי לרכב".

-המגרש האהוב?
"חד משמעית, בלומפילד. לא תשכנע אותי עם פ"ת או נתניה החדשים. אצטדיון שלא מוקף ביציעים, אני לא יכול להתחבר אליו. בכל מגרש שהייתי בעולם, והייתי בכל מגרש חשוב, יש יציעים מאחורי השער. אין יותר טוב מבלומפילד, אולי רק זה שמקימים בחיפה ייתן לו פייט".

שנת פתיחה: 2013 (אמור). מקומות: 30,820. מיקום: ליד החיבור בין כביש 2 ל-4 בדרום חיפה.
קבוצות מארחות: מכבי חיפה, הפועל חיפה

העתיד אמור להיות כאן, באצטדיון שיחליף עוד השנה את קרית אליעזר המדכדך ויהיה בית לשתי הקבוצות החיפניות. אם הכל אכן יתקתק, מדובר בפנינה שתשכון בכניסה הדרומית לעיר, לא רחוק מכביש החוף. לשם השוואה, אם האצטדיון החדש בנתניה עלה 240 מיליון ש"ח, כאן מדברים על כמעט 480 מיליון.

באצטדיון החדש מבטיחים הקפדה על הפרטים שבדרך כלל מרגיזים את הצופה. מרווח לרגליים, זוויות ראיה, שירותים, גישה לנכים. יהיה קירוי ותאי צפיה לאח"מים. סוף סוף אימפריה אמיתית שתפתח כאן דף חדש. אבל אתם שיודעים איך זה על הנייר. אנחנו הישראלים חייבים לטעום. אז נחיה ונראה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...