המהפכן היהודי הגדול: לאון טרוצקי
יסד את הצבא האדום וגרם לסטלין להגלותו ולהורות על רציחתו. אין ספק כי לב דוידוביץ' בְּרוֹנשטיין הוא חלק מההסטוריה האירופית
טרוצקי למד מתמטיקה באוניברסיטת אודסה, אך ויתר על לימודיו כדי להתמסר לפעילות מהפכנית נגד משטר הצאר. הוא נעצר לראשונה ב־1898 כאשר עבד כמארגן של איגוד הפועלים של דרום רוסיה.
ב־1900 נשפט טרוצקי לארבע שנות גלות בסיביר. הוא ברח מסיביר, אימץ את השם "טרוצקי", והמשיך ללונדון על מנת להצטרף לוולדימיר לנין, אז עורך העיתון "איסקרה" (רוסית: "הניצוץ"), שהיה שייך למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית.
במהלך מהפכת 1905 חזר טרוצקי לרוסיה. הוא נבחר ליושב ראש הסובייט של פטרבורג. מעורבותו בשביתה הכללית של אוקטובר ותמיכתו בהתנגדות חמושה הובילו לגזר דין של גלות עולם. בינואר 1907 ברח בדרך לסיביר, ללונדון. באוקטובר עבר לווינה, שם ערך עיתון סוציאל-דמוקרטי בשם "פראבדה".
אחרי המהפכה ב-1917 שהפילה את הצאר מהשלטון הוא שב לרוסיה כתומך העמדה הבולשביקית, וכיהן כראש סובייט פטרוגרד. לאחר שעלו הבולשביקים לשלטון, התמנה טרוצקי לתפקיד שר החוץ. במרץ 1918 מונה לשר לענייני הצבא והצי (1918–1925).
בספטמבר 1918 התמנה לקומיסאר לענייני צבא (מקביל לתפקיד שר הביטחון בישראל). הוא ארגן את הצבא האדום ופיקח על הפעולות הצבאיות בחזיתות השונות של מלחמת האזרחים מתוך רכבת משוריינת.
עם מחלתו ומותו של לנין, הצליח המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, יוסיף סטלין, לרכז בידיו את הכוח של המפלגה והממשל. בנקודת זמן זו לא יכול היה טרוצקי להתנגד לסטלין בצורה פעילה. בכך איבד טרוצקי את ההזדמנות האחרונה שלו להתנגד לסטלין.
טרוצקי ותומכיו ייסדו את האופוזיציה השמאלית, שלחמה במשך מספר שנים בתוך המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות כנגד מנהיגותו של סטלין. ב-12 בנובמבר 1927, הוא האחרון מהמפלגה הקומוניסטית. ב-1929 גורש מברית המועצות. בסוף ימיו הוא חי במקסיקו עד שנרצח שם על ידי שליחיו של סטלין בשנת 1940.
נא להמתין לטעינת התגובות
