הפנטומימאי הצרפתי הידוע: מרסל מרסו
מרסו הוכר כאמן שאין שני לו. "הוא משיג בפחות מ-2 דקות מה שרוב הסופרים אינם מצליחים בכרכים שלמים", כך תואר קטעו על גילאי האדם

מרסו הושפע מסרטיו של צ'ארלי צ'פלין, אשר עוררו בו עניין במשחק. אחרי המלחמה, נרשם ללימודים בבית ספר לאמנות הדרמה בתיאטרון, שם הבחינו במהרה בכשרונו יוצא הדופן. מרסו, צורף ללהקתו של הפנטומימאי הידוע ז'אן-לואי בארו, שם שיחק בהצגה "באטיסט". הופעתו זיכתה אותו בשבחים ובעידוד להציג את ה"מימודרמה" הראשונה שלו, שנקראה "פראקסיטל ודג הזהב".
בשנת 1947 יצר מרסו את הדמות "ביפּ" באפודה מפוספסת ובצילינדר משי מעוטר בפרח - אות לשבריריות החיים. מרסו הוכר בתחום כאמן שאין שני לו ותרגיליו הדוממים, תוארו כיצירותיו של גאון. על תמצות גילאי האדם בקטע המפורסם, "נעורים, בגרות, זקנה ומוות", אמר מבקר אחד, "הוא משיג בפחות משתי דקות מה שרוב הסופרים אינם מצליחים לעשות בכרכים שלמים".
מרסו זכה בפרס דבורו לפנטומימה ולאחר מן, הקים את "להקת הפנטומימה של מרסל מרסו" - להקת הפנטומימה היחידה בעולם באותם ימים. בשנת 1978 פתח בית ספר בינלאומי לפנטומימה בפריז ובשנת 1996 ייסד קרן לקידום הפנטומימה בארצות הברית.
מרסל מרסו זכה להכרה ולאותות כבוד במולדתו צרפת ובגרמניה ובתארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות בארצות הברית על בריאת צורת אמנות חדשה, שהינה מורשת ממסורת עתיקה. החל משנת 1990, ה-18 במרץ הוכרז בניו יורק כ"יום מרסל מרסו". מרסו קיבל עליו את הכבוד והאחריות שבשירות כשגריר רצון טוב לוועידת האו"ם בנושא ההזדקנות, שהתקיימה בספרד בשנת 2002.
יש לציין כי מרסל מרסו הרבה לסייר בעולם. בין השאר ביקר גם בישראל בשנת 1960. בשנת 2006 חזר שוב לביקור באוסטרליה. בשנותיו האחרונות מצבו של מרסו החל להידרדר והוא נפטר בגיל 84.