אבי המהפכה היהודית: הכירו את מרן
לעיתים הוא מתחרט על הקמת ש”ס. שאיפתו, להשליט את הפסיקה הספרדית בארץ ישראל, רחוקה מיישום. העיתונאי והסופר ניצן חן כותב על מי שמפעלו ההלכתי והמונומנטלי מבטיח לו מקום של נצח בהיכל הספרים היהודי, מרן הרב עובדיה יוסף
כמי שמלווה את תנועת ש”ס כעיתונאי כמעט מיום הקמתה, ואת הרב עובדיה מימי בחרותי, תשובתי בעניין זה ברורה וחד משמעית. אף שמעולם לא קרא ספר שאינו “ספר קודש” ולמרות שלא עסק בפילוסופיה ומחשבה, הרב עובדיה ייזכר כפורץ דרך בתחום פסיקת ההלכה. תולדות הספרות התורנית שזורות ברבנים שהיו פוסקים ומנהיגים בדורם, אבל כעבור מאה או מאתיים שנה נשכחו כמעט לגמרי. לעומתם אישים כמו הרמב”ם, רש”י, רבי יוסף קארו, הבעל שם טוב, הגאון מוילנה, ה”בן איש חי” ואחרים, נתקבעו לדורות. ספר מסוים, מנהיגותם או היותם אנשי מופת שייסדו שיטות לימוד והעמידו דור של תלמידי חכמים - אלה הנציחו אותם בהיסטוריה היהודית.
אף שמפעלו של הרב עובדיה עדיין לא נסתיים ולמרות שעדיין אין לנו פרספקטיבה של זמן, הנני מסתכן ומעריך שהרב עובדיה ייזכר בהיסטוריה היהודית כאבי המהפכה היהודית. הקודקס התורני שחיבר ב’יביע אומר’, ב’יחווה דעת’ ובעשרות ספרי הלכה אחרים, יוסיף ויילמד גם בעוד דורות. חובשי הספסלים בבתי המדרש מכל הזרמים יעיינו בספריו, ובעלי בתים פשוטים ינהגו בביתם ברוח פסיקותיו. סידורי התפילה עם פסיקותיו של “חכם עובדיה” ימשיכו להיות מחולקים בבתי הכנסת הספרדיים בירושלים, טבריה, לונדון והקהילה החלבית בניו יורק.
תנועת ש”ס שהקים הרב עובדיה תציין בקרוב ארבעים שנה לקיומה. מה שהחל כיוזמה מקומית בירושלים ובבני ברק הפך להיות מפלגה שורשית, שתקעה יתד בפוליטיקה הישראלית. הכוונה המקורית הייתה להקים מפלגה ספרדית־חרדית, שתתמודד על תקציבים מול המוסדות החרדיים האשכנזיים. התוצאה צמחה למימדים כפולים ומכופלים. מנהיגה הרוחני בן התשעים וקצת של התנועה, היה מאז לממליך ראשי ממשלות, קובע הרכבי קואליציות ומי שמנהיגי כל המפלגות שיחרו לפתחו. לפחות עד עידן יאיר לפיד.
לעיתים עולה השאלה האם הרב עובדיה הוא שבנה את ש”ס או שמא להפך. האם ללא הכח הפוליטי, המשרות והתקציבים, גדולתו התורנית הייתה מופצת ברבים. התשובה היא גם וגם. ללא ש”ס, ספק אם הרב עובדיה היה מסוגל להגיע לקהל רחב כל כך. מפעלו לא היה זוכה להפצה וקידום באופן רחב הרבה יותר מכפי שזכו רבנים גדולים לפניו, והיו לא מעטים כאלה (הרב עוזיאל והרב ניסים הם שתי דוגמאות לרבנים גדולים שמעט נשכחו), אלמלא התנועה. אכן ש”ס סייעה להפוך את הרב עובדיה מרב ראשי לשעבר וגדול בתורה ל”גדול הדור הספרדי”. מצד שני, רגע לפני שיהפוך לדמות תורנית נערצת אפופת מיתוסים, חייבים לזכור שהרב עובדיה היה “היחיד בדורו” גם לפני ש”ס. אפילו מדינת ישראל החילונית הכירה בגדולתו והעניקה לו ב-1970 את פרס ישראל, 14 שנים לפני שקמה ש”ס.
כבר בהיותו בן 17 כתב בהקדמה לספרו הראשון: ”נועדתי לגדולה ולא אכפת לי אם אתם אומרים עלי שאני יהיר”. הרצון “להחזיר עטרה ליושנה” הניע אותו הרבה לפני שהפך לסיסמא פוליטית של ש”ס. כוונתו הייתה לכך שהחרדים הספרדים הם הראויים להיות בעלי הבית ההלכתיים בארץ ישראל. איך שהוא, בדרך שבה צעד, במהלך תחנות חייו השונות, ובדרכו רבת הניגודים, משהו השתבש. מבחינתו של הרב, תנועת ש”ס והוא בראשה, נועדו להיות המכשיר למימוש החזון.
בפועל, בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית הוא ייזכר כמי שעמד בראש מפלגה שהייתה סמל לשחיתות וסחיטת הקופה הציבורית.”יש רגעים שאני אומר, הלוואי שלא הייתה קמה התנועה הזאת, ולא הייתי צריך לשלם את המחיר הנורא הזה”, אמר יותר מפעם אחת, בעקבות פרשייה חדשותית תורנית בה כיכבה מפלגתו.
לא זו אף זו. ברוב מאבקיו האידיאולוגיים טרם הצליח. אף שש”ס אינה אפיזודה פוליטית חולפת, הרב עובדיה נאלץ להתכופף בפני ההגמוניה האשכנזית והנהגתה הרוחנית - בעיקר זו הליטאית - בכל המאבקים הקשורים בדת ומדינה. סימני העצמאות ברוח רבי יוסף קארו להם הטיף בשישים השנים האחרונות, טרם תורגמו לחיי המעשה. על פי אותו עיקרון, למרות הצלחתה של מערכת החינוך שהקימה ש”ס, מרבית נכדיו וניניו מתחנכים במוסדות החינוך האשכנזיים. כמוהם, אף צאצאי האליטה הש”סניקית, שמדירה רגליה מרשת ‘מעיין החינוך התורני’.
למרות כל אלה, בראייה היסטורית, תיזכר בעיקר תעוזתו וחדשנותו ההלכתית. הוא מצא פתרונות יצירתיים לנושאים הלכתיים מורכבים, ומינף בכל כוחו את העיקרון ההלכתי “כח דהיתרא עדיף”. הווה אומר התרת עגונות, הכרה ביהדותם של האתיופים והקראים, היתר לשקר מפני דרכי שלום ועוד ועוד.
בעוד דור או שניים איש לא יזכור את אמירותיו השנויות במחלוקת או את דמותו מהתוכנית ‘חרצופים’. תישכחנה גם המריבות החוזרות והנשנות בבית הרב והמתיחות הקבועה בין מחנה אריה דרעי למחנה אלי ישי. יתרה מכך, ספק אם תנועת ש”ס תתקיים בכלל במתכונתה הנוכחית. סביר להניח, כי אחרי לכתו, תיווצר בש”ס הנהגה רבנית מורחבת, מעין “פדרציית רבנים”. זו תכלול יותר גוונים בציבור הספרדי, לרבות רבנים תימנים ומרוקאים, שחלקם חשים כי בעידן הרב עובדיה נאלצו להנמיך את ראשם.
אבל, בכל הנוגע לרב עובדיה עצמו, עד מאה ועשרים, יצירתו המונומנטלית תשרוד ותגבר על כל אלה. היא זו שתבטיח לו מקום של כבוד בין גדולי הפוסקים שהיו לעם היהודי לאורך הדורות.
נא להמתין לטעינת התגובות
