מעבדות לחרות
כאשר הגיע הזמן לשינוי, שופצה דירה זו והפכה ממקום צפוף, מבוכי ואפלולי למרחב פתוח שכיף לחיות בו
עבודת תכנון ועיצוב פנים ראויה, אינה נמדדת בהכרח בתוצאה האסתטית בלבד אלא ביכולתה לחולל שינוי אמיתי באיכות החיים של הדייר ולשחרר אותו ממועקות החיים הבנאליות היומיומיות הקשורות לחיים בבית עם תכנון לקוי. סיפורו של בית זה הוא בדיוק זה.
"כשפגשתי לראשונה את מיכל, האמא ה'מנווטת' של המשפחה, בדירתה ברמת אילן שבגבעת שמואל, ראיתי אישה נמרצת עם המון ביטחון ולא מעט תסכול", מספר האדריכל זהר בן לביא. "היא תיארה בפני עד כמה הדירה 'חונקת' אותה ושהיא מרגישה כבר זמן רב שהגיע הזמן לשינוי".
הלקוחות הם זוג בשנות השלושים לחייהם המגדלים שלוש בנות (5, 8, ו-12) בדירה בת 40 שנה שגודלה 90 מ"ר. לכאורה, גודל הדירה לא נראה בעייתי - אך תכנון הדירה הלקוי, ארגון בעייתי של פרטי הריהוט ומחסור בפתרונות אחסון, יצרו תחושה של צפיפות ורעש ויזואלי טורדני.
המטבח בדירה היה סגור בחלל צר וארוך יחסית כאשר הכניסה אליו היא דרך פתח שבעבר הכיל דלת. משטח העבודה היה קטן והחלל קיבל אור טבעי מועט מחלון צר שהיה לכוד בין ארון תחתון לעליון. ארונות המטבח לא הצליחו להכיל את צרכי האחסון ולפיכך חלקם הגדול של הכלים ומוצרי מזון פשוט הונח על משטח העבודה. שולחן קטן שיועד לארוחות קטנות יצר צפיפות יתר בחלל הקטן גם כך, ומי שאכל עליו "זכה" לצפות בקיר שאליו השולחן נצמד. מרפסת השירות שאליה נכנסו מקצה המטבח, שהכילה את מכונת הכביסה, הייתה גדושה בחפצים, ודרשה "עבודה" בכדי להגיע לחבלים בכדי לתלות כביסה.
"בכדי להגיע לחדר שינה הורים היה צריך לחצות את הסלון, לעבור לצד פינת האוכל וכשהגעת ופתחת את הדלת, ראית חלל קטן מאוד שאינו מואר דיו באור טבעי, המכיל מיטה זוגית ארון קטן יחסית ובלגן שנבע מהמעברים הצרים שגרמו לחוסר נוחות בהגעה למקומות האחסון המועטים הקיימים. המשחקים של הבנות היו מפוזרים בבית מפאת מחסור בהגדרה של מקום בחלל הציבורי הנועד למשחק ואחסון משחקים. לאחר הכרות יותר מעמיקה ועבודה שכללה מספר לא קטן של אופציות תכנוניות, הגענו למסקנות והיה ברור שהשינוי המתוכנן הוא משמעותי מאוד. במקום בו היה בעבר המטבח המוארך עם חלל השירות הקטן הוחלט למקם את יחידת ההורים, בזמן שחדר ההורים הקיים נהרס לטובת הגדלת החלל הציבורי. לא ניתן היה לפתוח את חלל המטבח הקיים לסלון מאחר שהקיר שהפריד ביניהם היה קיר תומך קונסטרוקטיבי".
החלל הציבורי החדש נפתח כלפי החזית הארוכה העשירה בחלונות הפונים לסביבה הירוקה הניבטת מבחוץ. המרחב הריבועי החדש שנוצר חולק לשני חלקים משולשים האוחזים בשתי פינות החלל - בצד אחד ממוקם הסלון ולצידו פינת האוכל בזמן שבצידו השני ממוקם המטבח. מערכת הישיבה בסלון היא פינתית, במטרה לייצר סיטואציה שבה ניתן לצפות באופן המיטבי בנוף החיצוני, לאפשר תקשורת עם אלו היושבים על שולחן האוכל, לאפשר תקשורת של פנים מול פנים לשיחה לשניים היושבים על שני צידי הספה וכמובן - מקדש את הצפייה בטלוויזיה כפעילות העיקרית בו. החלוקה בין שני חללים אלו מבוצעת ע"י מחיצת עץ המשמשת כדופן עליה תלוי מסך הצפייה.
פינת האוכל ממוקמת עם גישה נוחה למטבח ובמקביל - עם זיקה חזקה לסלון. מאחר ששולחן זה אינו "מתחרה" בשולחן אוכל מטבחי לא פורמלי, הרי שהוא פונקציה פעילה וחשובה בחלל.
חדרי השינה של הבנות - למעט תיקון מבני קל - נשארו בעינם אך התווספו להם ארונות יעילים. בחדר השינה הגדול המיועד לשני הבנות הצעירות יותר תוכנן ארון בגדים המשלב אזור "עבודה" עם שולחן אינטגראלי המספיק לשתי הבנות לשימוש ביחד, והוא כולל מגירות ומדפים עליונים.
חדר הרחצה המרכזי גדל במעט על חשבון חלל הכניסה לבית. האמבטיה המקורית הוחלפה במקלחון גדול ומפנק, ארונות האחסון גדלו והפכו לנגישים יותר. מכונת הכביסה והמייבש נכנסו לתוך נישה שהותאמה להם מבלי שיפריעו לפעילות בחלל, ואף הותקנה שם אסלה. הרצפה קיבלה מעטה של אריחים בטון מצוירים עדינים בכדי להכניס מעט וינטג'יות מעוטרת לחלל הנמצא לרוב בשימוש הבנות.
ביחידת ההורים הוחלט לוותר על האסלה כחלק מחדר רחצה הורים עקב מחסור במקום. ויתור זה אפשר פתיחה של פונקציה זו כלפי חדר השינה ולמעשה להגדיל את תחושת החלל של חלל קטן זה. אזור הרחצה מוגדר ע"י שינוי מפלסי ומציג חיפוי קיר וריצוף שונים משאר היחידה.
העיצוב שהותאם לאופי המשפחה הוגדר כעיצוב רך יחסית ללא קונטרסטים או דרמות מיוחדות, בגוונים טבעיים סולידיים ובהירים עם נגיעות וינטאג'. המטבח מתוכנן ללא ארונות עליונים בכדי לייצר פתיחות מקסימאלית לנוף. התאורה ההיקפית באזור הציבורי מדגישה את שולי החלל ולמעשה מייצרת אשליית מרחב. רצפת הפרקט שוטפת את הרצפה בטקסטורת עץ חום-אפרפר עדינה. החשש הטבעי של הלקוחה בתחילת התהליך מריצוף כל הבית בפרקט השתנה תוך כדי חיים בבית להרגשת בטחון והנאה. "לאחר סיומו של התהליך, כאשר שאלתי את הלקוחה איך הבית מרגיש לאחר שחיה בו כבר חצי שנה, היא חשבה לרגע ואמרה 'מעבדות לחרות'. פשוט כך. עצם העובדה שלכל דבר יש מענה וקל ליותר לבצע את המשימות היומיומיות הופכות את הבית קל לתחזוקה, ופשוט נעים."
נא להמתין לטעינת התגובות
