טהרה אסתטית
"בעיניי, מקווה טהרה חייב להיות מקום מאוד אסתטי, נעים, עוטף, מקום שמשדר תחושה של ניקיון, טוהר רגיעה והתחדשות", מספרת אדריכלית הפנים רוני שגב
"כאישה דתייה, הפרויקט הזה נגע מאוד לליבי", מספרת אדריכלית הפנים רוני שגב, בעת שהיא מספרת על תכנון מקווה בכפר הרוא"ה, השוכן בעמק חפר. "היה חשוב לי מאוד ליצור בו חוויה אחרת, בניגוד למקוואות רבים ואחרים שטבלתי בהם בימי חיי. לצערי, בארץ רבים מהמקוואות נמצאים במצב גרוע - הן מבחינת היופי והאסתטיקה והן מבחינת רמת התחזוקה. בעיניי, מקווה טהרה חייב להיות מקום מאוד אסתטי, נעים, עוטף, רגוע, מקום שישדר תחושה של ניקיון, טוהר רגיעה והתחדשות".
לדבריה, מעבר לכל הערכים הללו, היה חשוב לה גם ליצור מקום נשי, וזאת מאחר שמקווה זה, בהגדרתו, מיועד לנשים בלבד. "רציתי ליצור סוג של 'חלקת אלוקים קטנה' לאותן נשים, שפעם בחודש בלילה, עוזבות את הבית, המשפחה, ממציאות איזה תירוץ- ונעלמות לטבול. לפעמים זה נופל על ימים קרים מאוד, גשומים, והדבר האחרון שמתחשק באותו זמן – זה לצאת החוצה וללכת לטבול. אז עבור כל אותן נשים - רציתי ליצור מקום חמים, נעים, יפה, מרגש ומכבד שיעניק להן תחושה שהן מיוחדות".
"וכיוון שהמקום נועד לנשים בלבד, ניסיתי לברר עם עצמי - מהי אישה בעיניי? מה מאפיין אותנו הנשים? מה מייחד אותנו? ומכל המחשבות הללו ומכל התשובות שעלו בי - נוצר העיצוב, נגזרו הצורות, נבחרו הצבעים והגוונים".
אחד המאפיינים הבולטים בעיצוב המקווה הוא ריבוי הטקסטורות. למעשה, אין פה כמעט משטח חלק אחד. לכל קיר ולכל רהיט יש טקסטורה אחרת, ועל מנת לא ליצור עומס צורני ועדיין לשמור על קו נקי ואווירת רוגע - הטקסטורות כולן הן בגווני "טון על טון" בסקאלת גוונים שבין הלבן למוקה.
כך למשל, בלובי ההמתנה ישנו קיר אחד עם בריקים לבנים, קיר אחר עם טפט לבן בדוגמה של תחרה לבנה במשחקים של מבריק ומט, קיר נוסף עם טפט בצורת מעוינים שנצבע בגוון מוקה וכן הלאה. קיר אחר במבואה עשוי משרביות שנצבעו בלבן ומהוות מחיצה בין אזור האיפור וההתארגנות אחרי הטבילה, לבין הלובי. אפילו השידות עצמן חופו בעור תעשייתי דמוי תחרה בגוונים ובטקסטורות שונות.
נוסף על כך, בחלל המבואה נתלו תמונות של נשים בגילאים שונים, על מנת לשקף את מחזור החיים של האישה ואת תחנות הזמן בחייה. מאפיין נוסף במרחב ייחודי זה הוא הדפסים של צילומים על פורמטים גדולים מאוד של זכוכית. "השקיפות של הזכוכית, בהשוואה להדפסה על חומר אטום, משלימה את האווירה הכללית של השקיפויות והעדינות של המקום".
"הגעתי לפרויקט בשלב שבו היתה מעטפת בטון בלבד. לא חלוקה פנימית ולא שום דבר נוסף.
השטח היה 100 מ"ר, והיה צורך להכניס את הפונקציות הבאות: חלל המתנה ולובי וכן שלושה חדרי רחצה כאשר אחד מהם ישמש לחדר כלה ולכן יהיה מפואר יותר". הקירות בחדר זה חופו בחלקם באריחים גדולים עם תבליט של אורנמנטים – מה שמעניק מראה של תחרה שהוטבעה באריח, וחלקם - בפסיפסים של לבן מבריק, לבן אטום וזכוכית – במטרה לשוות לחדר מראה זוהר וחגיגי.
כאן גם הוצבה אמבטיית פרי-סטנדינג, כיור ושידה עם שלל פינוקים במגרות. בכל החדרים הרטובים יש אריחים דמויי פרקט בגוון אפור חום. בנוסף לחדרי הרחצה, ישנו חדר פדיקור, חדר כביסה, חדר איפור ושירותי אורחים לנשים שממתינות.
על קיר האבנים הניצב בחלל ההמתנה, ישנן מילים חתוכות ממתכת בצבע זהוב - טקסט מתוך הברכה שהאישה אומרת בזמן טבילתה. ואילו בפינת איפור תלויה התפילה שנשים נוהגות לומר אחרי טבילתן לברכת הבעל והילדים.
"בור הטבילה עצמו שוכן בחלל גדול יחסית למה שקיים ברוב המקוואות בארץ. בחלל זה יש ספסל ישיבה מעץ עתיק ומתלה מעוצב לחלוק או למגבת שהטובלת חייבת להסיר מעליה לפני הטבילה.
להשלמת האווירה הטובה, הוכנסה מערכת שמע לחלל המקווה, עם רמקולים לכל חדר וחדר כך שבזמן ההתארגנות והרחצה מושמעות נעימות בכל החללים".
נא להמתין לטעינת התגובות