עשיתי רישיון לאופנוע וממש נהניתי

בגיל 50 החלטתי שאני מפנק את עצמי באופנוע. הפקקים התל אביביים, מהם אני סובל כבר 18 שנים, התישו אותי. אני פה כדי לספר לכם שזה לקח לי כמה ימים וגם היה כיף של תהליך. עכשיו אני מתרוצץ בעיר הגדולה עם קסדה וזמן פנוי...

תגיות:

באמצע עוד ענן אבק, במרכז תל אביב, בין אתר בנייה ענק לתוואי עבודות הרכבת, זה קרה לי. פשוט נמאס לי! נמאס לי לבזבז את הזמן, להתעצבן, לאחר, לקלל. עוד כמה חודשים ימלאו לי 50, איני אדם שאוהב סיכונים או אמיץ במיוחד. אבל הגיעו מים עד נפש, החלטתי במקום שאני מוציא רישיון וקונה לעצמי אופנוע קטן 125 סמ”ק.

ממש מתוך אותו הפקק הרמתי כמה טלפונים והתייעצתי עם חברים שכבר רוכבים. קבלתי המלצה ללכת ללמוד בחברת “חגי אופנועים” הממוקמת בחניון שמול הלונה פארק בתל אביב. קרון גדול, משרדון, 25 אופנועים מכל המינים והגדלים ושירן אחת שבאה לאסוף אותי בקלילות מקניון איילון משם חייגתי אליה, לפני שהבנתי איפה החגיגה הזו מתקיימת.

במשרד עצמו קיבלו אותי חגי – האיש והמותג ואורנלה שבשבילי הפכה לסיבה נפלאה להגיע לשם כל בוקר. הצוות הזה עשה הכל כדי שארגיש נוח והדריך במסירות, מקצועיות ואהבה רבה.

התחלתי מבדיקת ראייה, הנפקת טופס ירוק במשרד הרישוי ושילמתי בדאר אגרת טסט. כל הסיפור יחד עלה כמה מאות שקלים.

השיעורים מתמקדים בשליטה בסיסית באופנוע. סדרת תרגילים שמשלבים נסיעה איטית, נסיעה קצבית, שמיניות, עצירה במעצור אחד ושניים והבנת נפש כלי הרכב שבאופן בסיסי - “נוסע לאן שהעיניים מסתכלות”, כפי שמדקלמים המורים הוותיקים.

הטסט עצמו קליל. זה נערך מדי חמישי בבוקר כמבחן שליטה באותו מגרש החנייה העצום בו למדתי. שלושה תרגילי בזק, טסט של חמש דקות - שמיניות, זיג זג קליל, נסיעה איטית על פס ועצירה.

הטסטר מטפל תוך שעה ב-20 תלמידים, האווירה נחמדה והשעה מוקדמת - שבע בבוקר.

בסך הכל החווייה של לימוד רכיבה על אופנוע במטרה לחלץ רישיון - נעימה, מחכימה ומשולבת ברגעי אופוריה ונחת. ממליץ לכם. אם תחליטו שלא לרכב - שיהיה לכם…