 |
/images/archive/gallery/109/725.jpg מנחפ פרי
צילום: אמיר ויינברג  |
|
|
|
|
| עורך הספריה החדשה טוען כי הספרים הנבחרים לפרס לא משקפים את הספרים החשובים באמת שיצאו באותה השנה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
13/5/2004 14:00 |
|
|
|
|
|
|
|
''לפרס ספיר יש חמש שנות היסטוריה פרובלמטית. אמנם, אם לוקחים את רשימת הספרים עצמה אז בהחלט אי אפשר להגיד שיש בה ביזיון, אבל הספרים הופכים למפוקפקים אם משווים אותם לאחרים שלא נכנסו. כי הוויכוח הוא לא אם חיים סבתו, (שזכה בשנה הראשונה לקבלת הפרס – מ.א) הוא בעל ערך או לא, אלא איך הוא עומד בהשוואה ליובל שמעוני שהיה מועמד באותה שנה, או ליוסל בירשטיין שגם יצא באותה שנה אבל לא התקבל מסיבות טכניות. או איך עומדת גייל הראבן, עם ''שאהבה נפשי'', בהשוואה ל''כלה המשוחררת'' של א.ב יהושע, והשנה - איך עומדים הספרים שנבחרו בהשוואה לאלה שלא נכנסו.
אני לא יודע את השמות שכל ההוצאות נתנו, אבל אני בטוח שאפילו כתר חושבת שיש ספרים יותר ראויים ממה שנבחר (''פרא אציל'' של דודו בוסי – מ.א)''.
''הבעייתי הוא שזה פרס עם המון כסף ויחסי ציבור שיוצר תמונה מעוותת של הסצנה הספרותית. זה קורה כאשר באים אנשים מבחוץ עם הרבה כסף בלי להבין את הסצנה הספרותית. שהרי פרס שאנשים כמו עמוס עוז, אהרון אפלפלד ודוד גרוסמן לא מוכנים לגשת אליו הוא מאוד בעייתי.
''הפשלות הן שאין שום קורלציה בין הספרים שמקובלים כחשובים ביותר באותה שנה על ידי רוב מוליכי הטעם לבין הספרים שנבחרו. הבעיה בכך היא שאנשים במדינה הזאת חושבים שאחד הספרים ברשימה הוא יותר טוב וראוי לקריאה מכל הספרים שלא נכנסו.
''הפרס הזה בא עם הרבה כסף כדי להתעלם מהזרמים התרבותיים המרכזיים שלנו ומפעל הפיס נראה כמו מפעל הפיס כלומר, הזכייה היא מקרית לחלוטין''.
רואי וולמן לא מסכים עם מנחם פרי
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
