 |
/images/archive/gallery/109/919.jpg רוסלנה הזוכה מאוקראינה
צילומים מתוך האתר הרשמי של האירוויזיון  |
|
|
| יום טוב סמיה: הומואים ולסביות, אנחנו ממריאים |
|
| מורן שריר היה לחוץ לחזור הביתה מכיכר רבין כדי להספיק לאירוויזיון ואז גילה שהתחרות היתה הרבה מייבשת מהנאום של שמעון פרס |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
מורן שריר
16/5/2004 11:31 |
|
|
|
|
|
|
|
בכיכר, יוסי ביילין התבקש לקצר בדבריו. ניכר היה ברבים מהנוכחים שהם מאיצים בשירת התקווה ומזנבים בה כך שתסתיים במהירות שלא כדרך הטבע. מה בער להם כל כך לחזור הביתה? ובכן, מארגני הפגנת השמאל ידעו שבעשר מתחיל גמר האירוויזיון ושאם עד עשר העצרת לא תסתיים, הם ימצאו את שמעון פרס נואם מול כיכר ריקה מהומואים.
הנהירה אחר טקס הטראש המשעמם הזה נדמתה השנה שרירותית מתמיד. צריך מעט מאוד בשביל להפוך את הערב הזה לכדור שינה והמעט הזה אכן נעשה. את אשמת ההידרדרות אפשר לתלות בחלוקה למוקדמות וגמר והיעדרותה הבלתי נמנעת של ישראל ממשדר הגמר.
אם אנחנו
נכנסים לשיק של ניתוחים אחרי המוות אז אפשר גם להאשים את תזוזת הלוחות הטקטוניים במפה המדינית אשר הפכו כל קולחוז למדינה עם אג'נדת פופ משלה.
מה גרם לאנשים שעומדים מאחורי האירוויזיון לבצע טעות כה פטאלית? הקורא רוגל אלפר ודאי ישמח לשמוע שזרועות התמנון של ערוץ 2 השתלטו על היבשת האירופאית כולה. נראה שקברניטי האירוויזיון צפו בעונה החדשה של ''כוכב נולד'' והחליטו גם הם לפצל את הצגת השירים ואת ההכרעה לשני שידורים שונים. התוצאה לא רק מתישה אלא גם מבלבלת. מצער לומר שמה שגרם לשני המוסדות האלה לפצל את שידוריהם, הוא שהשתן עלה להם לראש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
רגע הזכיה
|
|
|
 |
|
 |
|
ייבוש שיא
|
|
|
 |
|
|
|
האירוויזיון (כמו ''כוכב נולד''), בטוח שהוא מוסד כל כך מבוסס עד שהוא יכול להיהפך לטורניר קטן משל עצמו ועדיין לשמור על קהל הצופים הרחב והנאמן שלו. כנראה שיורשיו של הנוד המזדקן פרנק נף, שכחו שמה שיש להם ביד זה רצף של מעל שלושים שירי פופ בינוניים וחסרי ייחוד. המשדר אתמול היה אחד המשעממים שראיתי בחיי. שיר מיותר אחד רדף אחרי שיר מיותר אחר והתוצאה היתה מכניעה גם את יגאל רביד.
במהלך הצפייה יכולתי לסמן כמה רגעים יחסית סבירים. כוסית העל האוקראינית (לימים המנצחת הגדולה), סומנה אצלי כבעלת פוטנציאל לא רע. אני לא יכול להגיד שהשיר תפס אצלי ברמת ה''ווטרלו'' או ''שמור את נשיקותיך עבורי'', אבל היתה פה איזו תפיסה חזותית מעניינת שהתכתבה במקביל עם זינה ועם ''ג'ינג'יס חאן'' מהאירוויזיון של 1979. עדיין, גם השיר האוקראיני וגם הבלגי שסימנתי לטובה, לא היו אירועים בעלי עניין כלשהו אלא יותר רגעים מעט פחות פסולים ובינוניים מהממוצע. באמת ובתמים אני לא יכול להבין מה גורם לבן-אדם לשבת ולצפות בתוכנית הזאת ושאלוהים יהפוך אותי לדוד ד'אור אם אי פעם אבין.
במהלך עשרות השירים של היוגוסלביה לשעבר כבר חשבתי להיכנע ולהעביר למשהו יותר טוב. זפזפתי בקטנה ובין השאר הגעתי לבי.בי.סי פריים שמשדרים קומדיות מצוינות במוצאי שבת. במקום ''הפתן השחור'' או ''המשרד'' מצאתי בערוץ הזה לא אחר מאשר זליקו יוקסימוביץ' ולהקת ''אד הוק'' מסרביה ומונטנגרו. קצת התאכזבתי שהערוץ הזה בכלל מתייחס לתחרות השירים הדבילית אבל אז שמתי לב לפיצ'ר מעניין – הקומנטייטור המיתולוגי שלהם, טרי ווגן. כמו בכל שנה, הוא התייחס לאירוויזיון בציניות אבל לא ממש בזלזול. ההתייחסויות שלו לא היו ברמת הסתלבט המביך של שידורי גל''צ המסורתיים מהאירוויזיון אלא ברמה הרבה יותר דקה, עדינה. נו, בריטית.
האמת, סיכויים טובים שבלעדיו לא הייתי שורד את האסון הזה. ההערות שלו (''הרבה אוהבי מוזיקה באנדורה'', אחרי שהאי הקטן העניק דוז-פואה ללוחמת מאוקראינה), נתנו לאירוע הזה מימד אירוני שבודאי נעדר מהרבה דירות הומואים בתל-אביב. ווגן הזה מ-בי.בי.סי פריים הוא החבר הכי טוב שלי ואני שוקל לקחת אותו איתי לאולימפיאדה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
