 |
/images/archive/gallery/111/257.jpg ברד פיט ב''טרויה''
 |
|
|
| אגממנון: זאת חצאית של זארה |
|
| צביקה בשור צפה ב"טרויה" ומצא יותר מדי דמיון בין יוון של אז לג`ורג` בוש של היום |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
מעריב
20/5/2004 10:46 |
|
|
|
|
|
|
|
אמריקה שוב נמצאת בעסקי המלחמה. פעם בכמה שנים אורזים שם את הפקלאות והרובים, ויוצאים להגן על הדמוקרטיה, על החופש ועל הזכות לשלוט בעולמנו התרבותי. תמיד יש סיבה לצאת למלחמה, ותמיד זו סיבה נעלה שמתבררת כקשקוש מוחלט בתוך מספר חודשים או שנים. ובכל זאת, גם אחרי המסע האימפריאליסטי הנוכחי, המוכתם בבהמיות ובשקרים, תצא אמריקה גם למלחמה הבאה. ולזו שאחריה.
לתוהים מה גורם לאומת האומות לצאת למסעי ההרס והכיבוש התקופתיים הללו שלה, צפייה ב"טרויה" של הבמאי וולפגנג פיטרסן והתסריטאי דייויד בניוף עלולה לספק סוג של מפתח. הסרט, המבוסס באופן רופף על האיליאדה של הומרוס, מתאר את מסעה של איפריה אחרת, יוון של המלך אגממנון, אל טרויה המבודדת, כדי לכבוש אותה ולשרוף אותה עד היסוד.
גם כאן ישנה מטרה נעלה. הלנה (דיאן קרוגר), כליל היופי ומלכת ספרטה, בורחת עם פאריס (אורלנדו בלום), נסיך
טרויה, והעלבון הגדול גורם ליוון ואגממנון לצאת ולדרוש את כבודה האבוד. אלא שגם כאן, כמו בעניין הנשק להשמדה המונית בקמפיין האמריקני הנוכחי, מדובר בכסות רעועה לתאוות הכוח והתהילה של אגממנון. הדבר הנפלא בסרט הוא שהעניין שמאחורי העניין ברור וחשוף לעיניו של כל חייל וחייל בצבא יוון, ועדיין ממשיכה המלחמה.
אחד הממשיכים להלחם למרות תאובם את השלטון הוא אכילס (בראד פיט), גדול החיילים בהיסטוריה, וגיבורו הראשי של הסרט. אכילס של "טרויה" הוא זאב בודד, מי שאינו נכנע לשלטונות ואינו שש לעשות את דברם. ובכל זאת, פעם אחר פעם, אל מול בגידותיו של אגממנון, אכילס יוצא אל הקרב ונושא אחריו את אנשיו. למה הוא עושה את זה? שוב ושוב מזכיר לנו אכילס-פיט כי את הקרב הזה יזכרו עוד אלפי שנים. משק כנפי ההיסטוריה, המלווה תדירות כל הצהרת מלחמה, הוא הסיבה האמיתית שבגללה כדאי להלחם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דיאן קרוגר ואורלנדו בלום
|
|
|
 |
|
 |
|
יורים ובוכים
|
|
|
 |
|
|
|
המלחמה היא-היא תכלית המלחמה, אומר לנו אכילס, ונדמה שאין דבר המתאים יותר לתאר את הקולנוע ההוליוודי הגברי של השנים האחרונות. "טרויה", כסרטים מנופחי תקציב רבים בעדן העיבוד הממוחשב, מתפאר יותר ביכולתו להציג לנו את אלף הספינות שהשיק יופיה של הלנה (שבסרט הזה היא סתם בלונדה חסרת ייחוד) ופחות ביכולתו לתאר את האנשים הנמצאים על הספינות הללו, ואלו הנמצאים מולם. הדיאלוגים שכתב בניוף הם לא יותר מגבבה ריקה, הנשענת על מילים גדולות כאהבה, כבוד ואלוהים, כדי לאפשר לגיבורי הסרט להדק לסתות רבועות ולהראות נחושים נורא.
הגיחוך ופומפוזיות השווא מלווים כל רגע ורגע בסרט הארוך הזה, כשעתיים וחצי אורכו. מסיבה לא ברורה מלווה מבטא בריטי כלשהו את דבריהם של חלק מהגיבורים. השחקנים כולה מציגים יכולות עלובות, וקשה להאשים אותם, שהרי התקשו בוודאי להאמין למילה אחת שיצאה מפיהם. הכל ריק ומנופח בסרט, מטופש ושוביניסטי, צדקני ואלים. פיטרסן, האיש שפאר יצירתו הוא "אייר פורס 1" עם האריסון פורד, מביא אותה בעוד סרט יורים ובוכים אמריקני קלאסי ומשמים. מכיוון קברו של הומרוס לא נשמעו רעשי התהפכות יוצאי דופן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
